ה-אפותאוזיס של הטרידום של חג הפסחא: הבוקר של יום ראשון של חג הפסחא, סעודת האדון [מיסה] שנערכה בכנסיית הקבר יחד עם ועל ידי מונסיניור פואד טוואל.
הצפייה היתה גבוהה בקרב המאמינים שבאו מכל ארבעת קצוות תבל על מנת לקחת חלק בטקס. מאמינים כמו ג'וזפין מחוף השנהב, שלא הסתירה את שמחתה כשחגגה את יום החג לפני הקבר של ישוע שקם לתחייה. מאמינים כמו קייט, הונגריה צעירה אשר שרה במקהלה במהלך הטקס, ואשר הבינה שלאחר שנה של חזרות היא הגיעה סוף סוף לירושלים, שרה את "אקסולטאטה דאו" של סקרלטי.
ביום זה, שבו הנוצרים בכל העולם מצהירים את אמנותם, מונסיניור טוואל הזמין את המאמינים שנאספו "להרים את השרביט שנמסר לשליחים להודיע ולבשר, לצעוק ללא בושה כי ישוע המשיח קם לתחייה!". הוא המשיך ואמר, "אחים ואחיות יקרים, אין לנו את הזכות להישאר שקטים.". הצהרה זו אינה יכולה להיאמר ללא בטחון עצמי, כמו מרתא שלמרות ייסוריה מזכירה לנו שמה שנבקש מהאל, האל יעניק לנו.
בשעה שהאירוע הביא אליו מספר גדול של כהני דת לפני ה-אדיקול, היכן שמזבח מוקם, ולאחר מכן עוד ארבעה סעודות אדון [מיסות] נערכו בתוך הקבר הריק. האח הפרנציסקאני דובומיר ג'סטל, סגן הקוסטוד, ערך את האחרונה שבהן, לאחר שגריר הוותיקן. זוהי סעודת אדון ייחודית מאד ורבת יוקרה. "במהלך אירוע זה נשבתי בקסמו של הרז של חיים חדשים שכל אחד מאיתנו וכל האנשות, מקבלים חיים חדשים בישוע המשיח. מאז הבוקר הראשון של חג הפסחא, חיים חדשים הוענקו ממקום זה, מקברו הריק [של ישוע]".
בצד השני של הדלת, שמענו את הפטריארך מציע את הקרבן הטקסי של הזיכרון של הייסורים ושל התחייה, בשעה שבאותו זמן כולם שהיו מסביב לאדיקול ובקפלה של ההתגלות למרים התפללו בשקט. הזמן נראה כמו עמד מלכת כשכל אדם הרהר במה שקרה ביום זה ובמקום זה.
הנקהלים זכו לחיים חדשים גם במהלך התהלוכה הסופית שנעלה את הטקס שערך שלוש שעות. הפרנציסקאנים והסמינריסטים ליוו את הפטריארך מסביב לאדיקול. התהלוכה נעצרה ארבעה פעמים על מנת לבשר ולהצהיר אודות התחייה מתוך ארבעת ספרי הבשורה ואודות המפגש של שמעון וקליאופס עם ישוע בדרך לעמאוס. הקוסטודיה ועוד מאמינים רבים מחר יחגגו בעמאוס קובייבה.
לאחר הברכה הסופית הפטריארך קיבל ברכות מהקונסולים הכלליים מארבעת המדינות הלטיניות הידועות כמגנות של הקהילות הנוצריות בארץ הקודש (איטליה, צרפת, בלגיה וספרד) ולאחר מכן עזב לצלילי היצירה "הללויה" של הנדל.
עולי הרגל המשיכו לזרום לתוך הבזיליקה, מצייתים בתורם – כפי שעושים אלפי אנשים בכל שנה – לקול המלאך שאמר "בוא וראה היכן הוא הונח". הקבר הוא ריק. המשיח קם, הוא באמת קם לתחייה!.
הקוסטודיה של ארץ הקודש, יחד עם האחים הפרנציסקאנים, מתנדבים והמועסקים מקווים שהרוח של חג הפסחא תזרח בנפשות ובלבבות מירושלים, בכל המזרח התיכון, ובכל הפרובינציות הפרנציסקאניות. מי ייתן ודבר זה ימלא את ליבנו ויגע בליבם של הקוראים והחברים באשר הם.