יותר ממאה איש ממחוזות שונות, מ-פידמונט ועד אפוליה, מקרוב ומרחוק. מה שמביא אותם להיות יחד ברומא ב-21 באוקטובר היתה ארץ הקודש. זו השנה העשירית ברצף שבה הקרן של ארץ הקודש יחד עם הארגון בעד ארץ הקודש, ביקשו לארגן יום על מנת לאסוף יחד את המתנדבים והאגודות מכל איטליה התומכים במיזמים וביוזמות בארצו של ישוע המשיח. התמה השנה ליום השנתי הוקדש בהקשר לארגונים של ארץ הקודש היה "לכל בן אדם נתונה אהבת האל. הקריזמה של הפרנציסקאנים בשירות ארץ הקודש [כמקור של עושר ומשאבים] עבור כל הכנסייה". במהלך המפגשים שהתקיימו באולם של פרנסיס הקדוש באודיטוריום של אוניברסיטת אנטוניאנום, שברומא, הוזכר יום השנה ה-800 של הנוכחות הפרנציסקאנית של ארץ הקודש, שנחוג מספר ימים לפני כן בירושלים.
בבוקר, פרופ' פיליפו סדה דיבר אודות התחלתה של הפרובינציה הפרנציסקאנית של מעבר לים ב-1217, והאח הפרנציסקאני פייטרו מאסה, דיבר אודות השיטה של פרנסיס הקדוש תוך התייחסות לפרק 16 של "הרגולה נון בולאטה" (התקנון של פרנסיס הקדוש עבור לא נוצרים), הוא דיבר אודות נושא חשוב עבור פרנציסקאנים, שכיום גרים במקומות שבהם כיום הנצרים מהווים מיעוט.
בשעות אחר הצהריים, תודות לשני עדים בעלי נוכחות רבה, הקשיים הקיימים בארץ הקודש ומצבי חירום נידונו באולם מלא מפה לפה. וינצנזו בלמו, ראש הפרנציסקאנים בשירות החברתי שבבית לחם, דיבור אודות המחויבות של הפרנציסקאניים לקהילת בית לחם והעבודה שנעשתה בבית הבנים, למשל. על מנת לתמוך בניהול הבית הפרנציסקאני שהמקבל את פניהם של אנשים צעירים ממשפחות קשות יום, הספר עבור המיזם של בית לחם, הושק כחלק ממסע גיוס מימון. הספר מורכב מסיפורי חג המולד שיצאו לאור על ידי ההוצאה לאור של ארץ הקודש, שממשיך לתמוך בבית הבנים.
האח הפרנציסקאני ראימונדו גירגיס, מנהל יד הזכרון של שאול הקדוש, שבדמשק, נתן את עדותו אודות החיים בסוריה לאחר שנים של מלחמה, ובייחוד תוך התמקדות על התנאים של הסבל עבור הילדים, עקב אלימות ועוני.
ואז הגיע העת לדון על דו השיח שבין אגודות שונות שנכחו, שכללו יותר מ-20 במספר בסך הכל. ביניהן, היתה האגודה ששולחת מתנדבים לארץ הקודש בכל שנה (רומאנו גלמיני), אחרת המטפלת באימוץ מרחוק (פונטה פי פאצה), אחרת המארגנת מסע עלייה לרגל (פיורי דה נרדו), אחרת המארגנת צעירים לטיולים לארץ הקודש (קומפנייה סאן ג'ורג'יו) ואחת האוספת ציוד סניטרי למתקנים רפואיים של בית החולים לתינוקת [קאריטס] (לטינה די סולידריטה). בקיצור, מעט אגודות קטנות ואפילו גדולות, כמו הקרן של יוחנן פאולוס השני שלקחו חלק, ותודות להם, מיזמים ועבודות של אנשי דת בארץ הקודש יכולות להמשיך ולהתקיים.
"לאחר עשר שנים של נסיון מסוג זה, הפרי החשוב היותר הינו ידידות בין כל המשתתפים", אמר ג'וזפה קפולי, העורך של המגזין ארץ הקודש שקיבל את פני כל האגודות. "זהו רגע אינפורמטיבי ולא אינפורמטיבי בה בעת אודות ארץ הקודש עבור כולם". רשת מלאכי בית לחם, התומכת בבית החולים לתינוקות של קריטאס שבבית לחם, הגיע, למשל, לאחד מהמפגשים הללו לפני מספר שנים. "חלמנו שיום אחד יהיה תיאום בין אגודות שונות המעורבות באותם תחומי עניין ואירועים, כמו זו, ושתהיה זו הזדמנות להיות יחד", אמר ג'וזפה קפולי.
הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, שהגיע לרומא לרגל האירוע, נעל את הכנס. מה משמעו להיות עד לבשורה של האל בחיי האדם? היה זה המוטו של הרצאתו, ואותה פיתח באמצעות סיפורים קונקרטיים אודות האחים הפרנציסקאנים בארץ הקודש. "להיות עד לבשורה יחד בחיינו דורש מאיתנו שקודם כל נקבל את פני הבשורה, כלומר, את ישוע בחיינו", אמר. "לאחר מכן זה דורש שבמצב קונקרטי אינדיבידואלי, אנו עושים שימוש בסגנון של שלום ושל אחווה כפי שלמד זאת פרנסיס הקדוש מהבשורה." הוא הביא דוגמא של שני אחים פרנציסקאנים החיים בעמק אורונטס, אחד האזורי שעדיין נמצא תחת שליטת ג'בת אל נוסרה [שלוחה של דאע"ש]. הם נאלצו להוציא את הצלבים מהכנסיות שלהם, לעיתים נשדדו ודוכאו, ואולם הם עדיין נשארים נאמנים לטבילה שלהם ולקריאה. הם נמנעים מלהיכנס לקונפליקטים עם אלו שכבשו את ביתם.
"אני מזמין אתכם לבוא ולנסות לראות כיצד תוכלו להתנהג במצבים מבלי לגרום לקונפליקט או מריבה", אמר האח פאטון, "מפקידים את עצמכם בשירות הכל באופן חופשי, מתוך אהבת האל, אולם גם עם זהות נוצרית ברורה. וכמובן", סיים ואמר הקוסטוד, "עם מודעות שחיינו אינם שייכים לנו, אלא הם בידי האל."
ביאטריס גוארארה
