"חג שמח" בכל מיני גרסאות ושפות... אלו היו חילופי ברכות שמחות שנערכו משך שלושת ימי החג של פרנסיס הקדוש. איחוד התאריכים של יום כיפור היהודי ועיד אל אטחא המוסלמי אילצו את הקוסטודיה לשנות את יום החג לכבודו של פרנסיס הקדוש לשולשה ימים. באופן רגיל, ב-3 באוקטובר נחוג ערב החג (או" תפילת ערבית) וב-4 באוקטובר סעודת האדון החגיגית, אולם השנה סעודת האדון נדחתה ל-5 באוקטובר, יום ראשון.
בתפילת הערבית הראשונה שנערכה ע"י האח פיצהבלה, בכנסיית סאן סלבטורה, שבירושלים, כללה את האחים הפרנציסקאנים וקבוצות דתיות שונות בארץ הקודש.
האח פיצהבלה העביר מסר של ימי החג הללו של הקוסטודיה והמליץ לכלול בתפילותיהם בייחוד את הסורים באופן שיתייחס בייחוד לאחים הפרנציסקאנים שבמנזרים של כאנייה ויעקוביה היכן ששם המצב מחמיר מיום ליום.
בדרשה שלו, הקוסטוד התייחס והעניק פרשנות למשל מספר הבשורה שעסק בעובדים שבכרם (מתי, כ:1-16) "יותר מאשר התלונות על עבודה קשה, הבה נשמח שאנו נקראנו ע"י האל לעבוד בעבורו."
במהלך תפילת הערבית, האחים הפרנציסקאנים שטרם ערכו את נדריהם הטקסיים, כרעו ברך אחד אחרי השני לרגלי הקוסטוד, וחידשו את המחויבות שלהם במסגרת הנדרים הארעיים.
בהמשך לספר הבשורה, הקוסטוד הסביר לכל אח, אשר קיבל את החסד להיקרא לחיים דתיים, כי הם מקבלים עליהם חובה לתת את חייהם בשמחה ובהכרת תודה. באופן זה הנצרות התפתחה. הנוצרים הראשונים אופיינו בשמחה ואהבה, רוך ותחושת צדק של האל בשעה שהיו כה שונים ממה שהיה נורמאלי בתקופתם, מאנשים שנכחו בקהילה הראשונה שלא המירו את דתם.
המעבר, אשר הנציח את רגעי החיים האחרונים של העני מאסיזי, העביר אווירה של מחילה ופיוס. הנקהלים כרעו ברך בחושך, בשעה שציורים המתארים את מותו של פרנסיס הקדוש הביטו אל הנקהלים בשעה שהטקסט תיאר את רגעיו האחרונים של הקדוש מאסיזי. בסיומו של האירוע המאמינים נישקו את שרידיו של פרנסיס הקדוש.
ביום שבת, ה-4 באוקטובר,בשעה שהעיר היתה שקטה, הקוסטודיה ערכה את טקס ההסמכה עבור האח הפרנציסקאני דיוויד גרנייה (ראה מאמר שפורסם ע"י אתר הבית של הקוסטודיה).
בכנסיית סאן סלבטורה, סעודת האדון של יום ראשון, ה-5 באוקטובר, נערכה "י הדומניקאני גאי טראדיבי, האחראי על הקהילה של המנזר של סטפן הקדוש שבירושלים. הפרנציסקאנים יכלו לקחת חלק, יחד עם חברים רבים, בשמחת החג לכבודו של מייסדם הקדוש. מונסיניור ויליאם שומאלי, הבישוף המסייע של הפטריארך הלטיני של ירושלים והבישוף מוסא אל-האג, הבישוף המרוני של ארץ הקודש, ישבו יחד עם המקהלה, בשעה שהנקהלים שנכחו ייצגו זרמים נוצרים נוספים בירושלים, למשל סורים אורתודוכסים, ארמנים, אתיופים, יוונים אורתודוכסים...כולם באו על מנת לתת עדות של חברותם לפרנציסקאנים.
כבכל שנה, הוזמנו הקונסולים הכללים של ארבעת המדינות הלטיניות, המדינות של הקהילות הנוצריות. בנוסף לקונסול הכללי של ספרד וצרפת, כשנתלוו ע"י סגני הקונסולים של איטליה ובלגיה, וגם סגן הקונסול התורכי ונציג הרשויות האזרחיות של ירושלים. הכנסייה היתה מלאה וצפופה מאד והמקהלה שרה מזמורים של מכון מאנייקאט למאמינים. הדרשה של האח טרבידי כללה את חייהם של דומיניק ופרנסיס הקדושים, שני אנשים שסגנון חייהם כלל עוני ואהבה לכנסייה. "הכל ניתן לתמצט במילה אחת: אהבה., כמו ישוע, כה רדיקלי. ואנו, בדומה להם, רוצים לחיות את החיים במלואם באהבה ובשירות הכנסייה והעולם."
ה.מ.