תפילת "דרך הייסורים" עבור השלום היא איננה מאורע שיגרתי ברחובות בית-לחם. התהלוכה התרחשה בשבת, בראשון למרץ, כחלק מהקמפיין "גשר לשלום" אשר החל באיטליה. מאמץ זה נערך כתשובה לקריאה ששיוועו האחיות האליזבטניות ב 2006 מבית החולים בייבי קריטס שבבית-לחם.
בית החולים ממוקם על אדמה השייכת לקוסטודיה לא רחוק מין המחסום לעיר. בראשון למרץ 2004, הבחינו האחיות בהקמתם של קירות החיץ הראשונים, שגובהם שמונה מטרים, לאורך ששה רחובות אשר לימים הפרידו את בית-לחם לגמרי מירושלים. מבית החולים לילדים, שהוא יחיד במינו בגדה המערבית לירדן, ראו האחיות את ההידרדרות הנוראית בעיקר בתחומי הבריאות והשירותים הסיעודיים. לכן, בכל יום שישי התפללו האחיות את תפילת המחרוזת בסמוך לקיר החיץ. קולן נשמע ברחבי איטליה ומאז 2006 הועבר המסר בקהילות רבות, במחוזות של הגמונים שונים, ובקרב תנועות ואגודות.
הקמפיין, אשר התפרסם בקהילות הקתוליות באיטליה כאירוע מרכזי, מכונה "גשר לשלום", והראשון למרץ יועד לבניית דו-שיח ותפילה.
השנה, ארגנו הקהילות של בית-סחור, בית ג’לא, ובית-לחם את תפילת "דרך הייסורים" ברחובותיה של עיר המולד. קהל גדול של נוצרים פלסטינאים מהאזור השתתף באירוע. במיוחד ראוי לציין את השתתפותם של בני נוער רבים אשר למעשה החיו את התפילה במהלך ארבע עשרה התחנות שבתהלוכה, ואת עזרתם של פרחי הכהונה מהפטריארכיה הלטינית, אשר גרים בבית ג’לא.
קבוצה של כארבעים איטלקים הצטרפה אל הנוצרים המקומיים. המתפללים הוזמנו על ידי מונסניור פואד טוואל, בישוף המשנה של כבוד הארכיבישוף מונסניור מישל סבח, להתקהל בכנסיית קטרינה הקדושה.
בזמן המדיטציה על כל תחנה ב"דרך הייסורים", התפללו הנאספים גם עבור האירועים הדרמתיים אשר התחוללו בעזה באותו יום, ועבור הארכיבישוף פאולוס פרג’ ראחו, ההגמון האשורי-קתולי של מוסול שבעירק, אשר נחטף ב 29 בפברואר.
אחרי שהעניק את ברכתו, הודה מונסניור טוואל לקהילות האיטלקיות ולאגודות על תמיכתן בארץ הקודש ואמר, "זו הוכחה שלא נשכחנו ואף לא ננטשנו". מונסניור הזמין את הנאספים, בתחילה באיטלקית ולאחר בערבית, לפנות אל עבר המשיח, ואמר: "המצב הדרמתי שבו אנו חיים כאן שולח אותנו ישירות אל הבשורה. הוא מזמין אותנו להתייחס ברצינות אל הבשורה, ולקבל את דבריו של המשיח ברצינות: ’מי שרוצה לבוא אחרי, שיתכחש לעצמו וייקח את צלבו וילך אחרי’ . זה הרי בלתי אפשרי לגור בארץ הקודש, לאהוב אותה, ולעבוד בה ללא הצלב. בשלושה דברים קדם לנו המשיח: המשיח, לפנינו ולפניכם, היה הראשון אשר לקח את צלבו. כמו כן, לפנינו הוא נקבר. לבסוף, לפנינו הוא קם. הוא לימד גם אותנו לקום, לחדש את אומץ ליבנו ותקוותינו, להתחזק באמונתנו, ולהאמין בשלום. אנו מודים לכם על עזרתכם, והמחוות שלכם יקרות לנו. הן עוזרות לנו לא למות ולהמשיך לשרוד פה. אנו מעוניינים בשלום - שלום שהפוליטיקאים בקהילה הבינלאומית לא מסוגלים ולא רוצים שנשיג. להם אנו רוצים להגיד, "די עם האלימות, די עם ההתקפות, די עם המוות. אנחנו עייפים מין המצב ומדרך חיים זו. אנו עייפים מפוליטיקה אשר אומרת לנו איך לנהל את העימות אך לא איך לפטור אותו".
"המשיח נקבר לפנינו, קם לפנינו, וחי את דרך הייסורים לפנינו – הדרך אשר הובילה אל הקימה לתחייה. הבא נתייחס אל הבשורה ברצינות. שהרי הוא אמר לנו: ’אל תפחדו!’ ולכן איננו פוחדים. אנו לוקחים ברצינות את מילותיו: ’את שלומי אני נותן לכם’. שלומו איננו כשל שלום הפוליטיקאים. שלומו ניתן בשלווה הפנימית , בביטחון בעתיד, באימון שיש לנו באנושות, וביכולת להאמין בעצמנו. זהו השלום שאנו מקווים ומייחלים לו."
"אנו, הנמצאים על הצלב, אנו, הנמצאים מאחורי הקיר, לנו, יש את אומץ הלב לחפוץ בשלום הזה בשביל העולם כולו. אנו, הכורעים על ברכינו, לנו יש את אומץ הלב להכריז על קיומו של שלום זה. שלום עליכם, ושלום על ארץ זו!"
מילותיו של מונסניור טוואל התקבלו בתשואות. "בשבילי, המילים האלו נותנות אומץ לב וחוויה משמעותית בתפילה", אמר חבר מקהילת בית-לחם.
אם הפוליטיקאים לא מקשיבים, לפחות הדור הצעיר מחדש את אומץ ליבו.