שלוש עשרה ראשי הכנסיות בירושלים נתקבצו בירושלים ביום ראשון, ה-4 לינואר, ליום תפילה לצדק ולשלום בארץ הקודש. קריאה זו הגיעה במקור מהאפיפיור בנדיקטוס [ברוך] ה-16, שרצה לאחד את התפילה ברומא עם התפילה הזו. לכן נכחו הרבה מתפללים מקרב כל הקהילות הנוצריות.
בקרב הנוכחים, בהמשך להזמנה מטעם המכון האקומני סאבל לשחרור תיאולוגי, הגיעו נציגים מכל הכנסיות בירושלים המאוחדות תחת הקהילה הדומיניקאנית של כנסיית סטפן הקדוש על מנת להתפלל יחד לשלום בעזה.
הכנסייה היתה מלאה בנוכחים, שכללו בייחוד נוצרים פלסטינאים ונוצרים מהקהילה הקתולית דוברת העברית. התפילה החלה עם זמן דממה לפני קריאת המקרא מתוך האגרת אל האפסים פרק ו’:10-17 ("סוף דבר אחי חיזקו באדונינו ובעוז גבורתו. לבשו כלי-נשק אלוהים למען תוכלו לעמוד נגד נכלי השטן. כי לא עם-בשר ודם מלחמתנו כי עם-שרים ושליטים עם המושלים בחשכת העולם הזה עם הרוחות הרעות אשר במרומים. על כן אחזו בנשק אלוהים למען תוכלו לקום ביום הרע ולמלא צבאכם ולעמוד. עמדו נא חגורי מתניים ומלובשים בשריון הצדק ורגליכם מנועלות להיותכם מוכנים לבשורת השלום". וכמו כו, מהבשורה על פי מתי הקדוש פרק ז’:7-17 ("שאלו וינתן לכם דרשו ותמצאו דפקו ויפתח לכם. כי כל השואל יקבל והדורש ימצא יפתח לו"). לאחר דברי הגות מהפטריארך היוצא מישל סבאח, הוקרא מסר נוגע ללב מהאב מנואל מוסאלאם, כהן הדת שהינו ראש הקהילה הלטינית בעזה, שנקרא בשפה הערבית. " מעמק הדמעות, מעזה השטופה במרחץ הדמים, דם אשר הקפיא את השמחה בלבבות של מיליון וחצי תושבים, אני כותב מילים אלו של אמונה ותקווה אליכם. לא אשתמש במילה אהבה; מילה זו קפאה בגרוננו כנוצרים." המסר המשיך בעדות על מותה של נוצריה צעירה כבת 15, שמתה מהתקף לב עקב ההתקפות החוזרות ונשנות; גופה היה כבר תשוש מהקור בבית מכיוון שכל החלונות נשברו בהתפוצצויות, מרעב, מחוסר שינה, מפחד. האב מנואל תיאר בדרמטיות את המצב בעזה בקרב האוכלוסייה האזרחית, בתי חולים וכו’.
חלק מהנקהלים, לנוכח עדות זו, פרצו בבכי. כולם חשו צער רב.
המסר של האב מנואל הסתיים בקריאה לשלום, והנאספים המשיכו עם שיר שביקש שלום מהאל בזמן הדלקת הנרות. התפילה המשיכה בתיווך של שפות מגוונות בעבור אנשי עזה, בעבור האסירים, בעבור האנשים שגורשו ,בעבור הפליטים ועבור הפסקת המתקפה ולמען המאמצים הנעשים למען השלום.
Mab
בקרב הנוכחים, בהמשך להזמנה מטעם המכון האקומני סאבל לשחרור תיאולוגי, הגיעו נציגים מכל הכנסיות בירושלים המאוחדות תחת הקהילה הדומיניקאנית של כנסיית סטפן הקדוש על מנת להתפלל יחד לשלום בעזה.
הכנסייה היתה מלאה בנוכחים, שכללו בייחוד נוצרים פלסטינאים ונוצרים מהקהילה הקתולית דוברת העברית. התפילה החלה עם זמן דממה לפני קריאת המקרא מתוך האגרת אל האפסים פרק ו’:10-17 ("סוף דבר אחי חיזקו באדונינו ובעוז גבורתו. לבשו כלי-נשק אלוהים למען תוכלו לעמוד נגד נכלי השטן. כי לא עם-בשר ודם מלחמתנו כי עם-שרים ושליטים עם המושלים בחשכת העולם הזה עם הרוחות הרעות אשר במרומים. על כן אחזו בנשק אלוהים למען תוכלו לקום ביום הרע ולמלא צבאכם ולעמוד. עמדו נא חגורי מתניים ומלובשים בשריון הצדק ורגליכם מנועלות להיותכם מוכנים לבשורת השלום". וכמו כו, מהבשורה על פי מתי הקדוש פרק ז’:7-17 ("שאלו וינתן לכם דרשו ותמצאו דפקו ויפתח לכם. כי כל השואל יקבל והדורש ימצא יפתח לו"). לאחר דברי הגות מהפטריארך היוצא מישל סבאח, הוקרא מסר נוגע ללב מהאב מנואל מוסאלאם, כהן הדת שהינו ראש הקהילה הלטינית בעזה, שנקרא בשפה הערבית. " מעמק הדמעות, מעזה השטופה במרחץ הדמים, דם אשר הקפיא את השמחה בלבבות של מיליון וחצי תושבים, אני כותב מילים אלו של אמונה ותקווה אליכם. לא אשתמש במילה אהבה; מילה זו קפאה בגרוננו כנוצרים." המסר המשיך בעדות על מותה של נוצריה צעירה כבת 15, שמתה מהתקף לב עקב ההתקפות החוזרות ונשנות; גופה היה כבר תשוש מהקור בבית מכיוון שכל החלונות נשברו בהתפוצצויות, מרעב, מחוסר שינה, מפחד. האב מנואל תיאר בדרמטיות את המצב בעזה בקרב האוכלוסייה האזרחית, בתי חולים וכו’.
חלק מהנקהלים, לנוכח עדות זו, פרצו בבכי. כולם חשו צער רב.
המסר של האב מנואל הסתיים בקריאה לשלום, והנאספים המשיכו עם שיר שביקש שלום מהאל בזמן הדלקת הנרות. התפילה המשיכה בתיווך של שפות מגוונות בעבור אנשי עזה, בעבור האסירים, בעבור האנשים שגורשו ,בעבור הפליטים ועבור הפסקת המתקפה ולמען המאמצים הנעשים למען השלום.
Mab