ה-26-27 בינואר 2011, ירושלים המפגשים היומיים של התפילה לאחדות הנוצרית ממשיכים.
השנה, ביום רביעי ה-26 בנינואר, המפגש נערך בכנסיה הלטינית של קהילת סאן סלבטורה של האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש. סגן קוסטוס , האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס ערך את התפילה האקומנית בכנסיית סאן סלבטורה.
האב ארטמיו הזכיר כי נוכחות הפרנציסקאנית בארץ הקודש החלה בחדר הסעודה האחרונה ולאחר שהם נאלצו לעזוב משם לסאן סלבטורה, המקום החדש הפך עבורם ל"חדר הסעודה האחרונה החדשה". בדומה לכל המפגשים האקומנים היו משתתפים רבים, עם נוכחות גדולה של מאמינים שהגיעו לקהילה על מנת לברך את הנוצרים מהזרמים האחרים. במפגשים אלו, הנושא של "הוראת השליחים, בהוחדה ובבציעת הלחם ובתפילה", היה עכשווי מאד והוא הציע, כפי שהזכיר אותו האפיפיור במהלך תפילת הערבית שנערכה לרגל סיום שבוע התפילה של האחדות הנוצרית שנערך ב-25 בינואר בוותיקן ע"י הקהילות הנוצריות של ירושלים עצמן. רגע ההרהור הוצע ע"י כהן הדת הקהילתי של כנסיית סאן סלבטורה, האב הפרנציסקאני פאראס חג’זין.
האב פאראס הזכיר כיצד במהלך חגיגת ההוחדה [אוכריסטיה], לאחר תפילת "אבינו שבשמיים", החוגג התחנן לאדון ישוע, לפני החלפת סימן השלום, לא להתבונן על חטאינו, אלא באמונת הכנסייה ולהעניק לנו את השלום. החל מאז מרגע החוויה הפונדמנטליסטית של אמונת עם ישראל ביציאת מצרים ועשרת הדברות, האב פאראס הזכיר כיצד ישוע התגבר על חוקי התנ"ך והתגלה בחייו הברוכים, חי אותם במלואם ולקח אותם עד קיצם, במותו בגולגולתא בעבור אהבת ההתאחדות.
האב פאראס סיים את דרשתו בהזכירו כי כפי שחיטה נטחנת והופכת לקמח, ולאחר מכן הופכת לכיכר לחם אחד, המוצרים נקראים למזג את השוני ביניהם ולהיות לכיכר לחם שתבצע.
אנשים רבים הגיעו לפגישה בחדר הסעודה האחרונה היכן שהבנדקטינים מהבזיליקה השכנה של דורמיציון אירחו את התפילה. בחדר זה, אשר לפי המסורת החלה ההוחדה, בציעת הלחם היתה לה משמעות ייחודית הלוקחת אותנו אחורנית לשורשי הנצרות, בכך שהפעולה הראשונה של ישוע שאותה הכירו השליחים בעמאוס ואותה כל הנוצרים, אשר חולקים בסמכות המוכרת של ספרי הבשורה, מבצעים. האב יוהנס הזכיר בדרשת הנאה כאשר החל ואמר "חלוקה אינה גורם לפילוג ושיתוף אינו הפסד אלא רווח", סיכם במספר מילים בודדות את החוויה של אותו היום בירושלים. בסיום דרשתו, הוא סיפר סיפור מעמיק על שלושה ילדים שהסביר זאת. אח ואחות החלו לריב. האח השלישי היה מאוכזב מכך. היה לו ביסקוויט והוא שבר אותו לשתי חתיכות, ונתן חצי לכל אחד מהרבים, והאח שקיבל את המתנה, חילק לחצי והציע לאחותו, שעימה רב. הידיים שקודם לכן כאבו היו לידיים של ריפוי. היה זה הסיפור הזה, בפשטותו, המספר לנו כי הסליחה הינה בחינם, הינה מתנה של מחילה.
הבה ונמשיך בתפילות בימים אלו כך ששבוע זה שיגיע לקיצו ב-30 בינואר, יום ראשון, בפגישה בקתדראלה האנגליקנית של ג’ורג’ הקדוש, ימשיכו בחיי היום יום, יעניקו את מתנת המחילה, ויהיו ברוח הדוגמא של השליחים ..ושל שלושת הילדים הללו.
Marco Gavasso