בין התאריכי 24-26 ביולי, האח פרנצ'סקו אילפו ערך את הכניסה הטקסית שלו בשלושה מקומות קדושים מרכזיים של הנצרות שהינם תחת חסותה של הקוסטודיה של ארץ הקודש: חדר הסעודה האחרונה וכנסיית הקבר בירושלים והבזיליקה של המולד שבבית לחם. דבר זה מסמל רגע משמעותי במסורת הפרנציסקאנית, ולמעשה את תחילת שירותו כקוסטוד, הנהגה של הנוכחות הפרנציסקאנית במקומות הקשורים לחייו של שישוע המשיח. כל נקות עצירה לוותה בחגיגות והרהור מצד הקוסטוד, תוך התמקדות במשמעות היסטורית ושל אחדות של מקומות אלו.
בכניסה לחדר הסעודה האחרונה, שהתרחש בבוקר מוקדם ב-24 ביולי 2025, היה לכך משמעות סימבולית ורוחנית מעמיקה. כאן, לפי המסורת התרחש האירוע של חג השבועות, הקוסטוד הדגיש את ההבט של ההרהור של הרז: "ברגע זה שהכנסייה חוגגת, תיאום נקודתי וארעי נעלם, ואנו הופכים מהורהרים אודות הרז שאנו חוגגים."
הרהור אודות המתנה של רוח הקודש, הקוסטוד הזכיר כי "חדר הסעודה האחרונה הפך לדמות החדשה של הר סיני", לא עוד רק מקום גיאוגרפי אלא "אירוע המסמן את הברית החדשה, כניסה חדשה שך האל לחיי ההיסטוריה האנושית, לתוך ליבם של בני האדם."
בפנייתו, הוא ציין את השירות ההדדי כאופן של להתגבר על מחלוקות: "מדוע שלא נבין את האחר, כשהאח שחי עימנו נראה כמדבר שפה אחרת, באמת שאינה מובנת לנו, ואז עלינו לרחוץ את רגלי האחר." הוא גם הזמין את הנאחים הפרנציסקאנים ואת המאמינים לחזור מבחינה רוחנית למקום זה שבו משבר האחדות הורגש: "הבה נערוך מסע עלייה לרגל אישי, הבה נבקש את החסד במקומות הקדושים."
בשעות אחר הצהריים ב-25 ביולי, האח אילפו נכנס לכנסיית הקבר, המקום המרכזי של האמונה הנוצרית, הקשור לצליבה, קבורה ותחייה של ישוע. בנאומו, הוא הרהר אודות התיאור של ספר הבשורה אודות הנשים בקבר, מדגיש את ההבדל שבין מחווה פנימית – "הן נכנסו לאחד מבתי הקברות של ירושלים על מנת לתת כבוד לאדם מת" – ובין הגילוי הלא צפוי: "הוא איננו כאן. הוא קם לתחייה!".
הוא תיאר את התחייה כ"ניצחון של הצלב", הסביר כי "הדרך של אהבה שנמסרה על ידי ישוע המשיח, הדרך של נתינה מוחלטת, אינה לשווא". להיפך, זה מייצג את השיפוט החדש אודות הסבל כולו: "לא מקום של כשלון ושל תבוסה, אלא מקום של אהבה המעניק את מתנת החיים". הזכיר את המנדט של המלאך לנשים – "לכו, ספרו להם שהוא הולך לפניכן" – הוא הזכיר שהשליח של המשיח הינו מי שיוצא ומבשר את ההכרזה. "השליח הינו מי שמקבל את היעד לבשר את הבשורה הטובה [...] לחיות ראשית כל ולזרוע בהבטים רבים של חשכה שבחיים". הקוסטוד סיים ואמר כי לעורר את החסד "תמיד מכיר בסימנים של תחייה בחיינו" ולהיות מסוגלים לבשר זאת "עם שמחה ואמונה".
בבוקר של ה-26 ביולי, האח אילפו התקבל בבית לחם, הולך במסלול המסורתי לאורך חומת ההפרדה שבין העיר ובין קבר רחל. הקוסטוד והפטריארך של ירושלים נכנסו לעיר שברשות הפלסטינית וזה מייצג רגע יחידי שבו השער בחומה נפתח, כשבשאר הזמנים נותר סגור. שיירה של תנועת הצופים ושל מאמינים שליוו את הקוסטוד ב"דרך של הכוכב", שמביא אל החלק החי והתוסס של העיר, שכעת שומם מתיירים ומעולי רגל. בכיכר של הבזיליקה של המולד, הוא פגש נציגים אזרחיים ודתיים של בית לחם ולאחר מכן ערך א כניסתו הטקסית אל הבזיליקה, כשמקום זה מנציח את הזיכרון של לידתו של ישוע המשיח.
בברכתו, הוא הזכיר את המשמעות האזרחית והאנושית של המסר של חג המולד, שהינו ההד של המילים של המלך לרועים: "כבוד לאלוהים במרומים ושלום עלי אדמות לבני אדם שבהם בחר".
הקישור של הכבוש ל האל לשלום בקרב בני האדם, כך הדגיש, ש"השלום עלי אדמות הינו ההשתקפות של הכבוד של האל בשמיים והכבוד של האל עלי אדמות הינו מכונה שלום". לאחר מכן הבהיר כי המשמעות של הנוכחות שלו בבית לחם: "אני בא אליכם כעולה רגל של תפילה. אני בא להתפלל עימכם ולעורר את המתנה של האחווה, של דו שיח, של פיוס ושל מחילה".
הביקור הגיע אל סופו עם קריאה של אחריות משותפת ובברכה: "ישוע הילד, המונח באבוס, יברך את כולכם".
Francesco Guaraldi
