ב-6 ביוני, על חופי ים הכנרת, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש, יחד עם מאמינים מהאזור הסמוך, חגגן את סעודת האדון הטקסית בקפלה של הבכורה של פטרוס, במקום שבו, לפי המסורת, ישוע שקם לתחייה פגש את פטרוס השליח לאחר שמעד. הליטורגיה, בהובלת הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, קיבץ למקום עולי רגל, אנשי דת ומאמינים מקומיים ברגע של תפילה והרהור על גדות הימה.
"ישוע שקם לתחייה חוזר לקשור מחדש את החוט שנקרע" היו המילים שבהם האח הפרנציסקאני איבראהים סבאח, כהן הדת של נצרת, פתח את הדרשה שלו, מרמז עלך הדו שיח הין ישוע המשיח ובין פטרוס שאינו רק הלב של הבשורה, אלא נמצא בלב של כל אדם שעורך מסע המאופיין על ידי שבריריות, נפילות ורצון לפיוס.
טבחא, שנקראה בעבר הפטהפגון, "שבעת המעיינות", הינה נווה מדבר פורח הממוקם צפונית מערבית לחופי ים כנרת. בפינה זו של הגליל, ניתן להריח ולנשום את הריח של הסיפורים של הבשורה. היה זה כאן היכן שהמסורת מתארת שתי אפיזודות חשובות בברית החדשה: הנס של ריפוי הלחם והדגים והדו שיח בין ישוע ופטרוס לאחר התחייה, שבה השליח שוב מקבל את המנדט לידיו, "האכל את צאני". הכנסייה של הלחם והדגים (שנמסרה לידי הבנדקטינים) בנויה על שרידים מהמאה הרביעית של בזיליקה ביזנטית ובה פסיפס מעודם המתאר את הלחם והדגים, איקונה שקטה של שפע ושיתוף. מספר דקות הליכה משם, הקפלה של הבכורה, שנבנתה מבזלת כהה, ממוקמת ממש מול הימה. כאן, על החוף, פטרוס הקשיב לשלושת השאלות ששינו את חייו.
הדרשה של האח איבראהים התמקדה בעומק של רגע זה. "פטרוס ככל הנראה לא יכול היה לסלוח לעצמו". השליח, שהבטיח נאמנות ולאחר מכן התכחש לאדון, היה אבוד. למרות שהוא ראה את ישוע המשיח שקם לתחייה, חג הפסחא לא היה עדיין במצב של מימוש בליבו. ישוע, שיודע הכל, לא הסתפק רק בלקבל אותו בחזרה. הוא ממשיל מעבר לכך. "ישוע לא מעורר מחדש את הקריאה של פטרוס עקב נפילתו, אלא הו]ך אותה ליציבה ובוגרת יותר לאחר ההתנסות שלו בחולשה", המשיך ואמר כהן הדת של קהילת נצרת. כאן התרחש אחד מהניסים הגדולים שאירעו – לא תפיסה של שפע, אלא של ריפוי של אהבה ללב פצוע.
בשו שיח בין ישוע המשיח ובין פטרוס, כל מילה נבחרה בזהירות לשאלה "האם אתה אוהב אותי?", פטרוס משיב בכנות, אולם גם במועדות למגבלות שלו. בפעם השלישית, כשישוע המשיח מוריד את עצמו לרמה של פטרוס ומשתמש בפועל ביוונית של "פילין", שמשמעו אהבה של אחווה או של חום, פטרוס עצוב - אולם אין לו כל ספק, אלא רק ענווה: "האדון, אתה יודע הכל... אתה יודע שאני אוהב אותך".
"פטרוס הולך באהבה זו בצעדים קטנים אולם בטוחים", הדגיש האח איבראהים. אין זה עוד עניים של התלהבות אימפולסיבית, אלא של אהבה שטוהרה עקב המעידה והועלתה כלפי מעלה על ידי החסד.
זהו הרגע שבו ישוע המשיח מחדש את יעדו, "האכל את צאני". לא רק מחילה פשוטה, אלא מטלה חדשה. פטרוס, השליח שבגד, הופך למייסד הכנסייה. הנקודה הכי נמוכה של חיו הופך לנקודת התחלה עבור קריאה חזקה יותר, אמיתית יותר ויותר אנושית. "המשיח ם לתחייה! – הוא באמת קם לתחייה!" מצהיר האח איבראהים בסיום של הדרשה שלו. "ופטרוס יכול לצעוק זאת, משום שהוא התנסה בתחייה זו בתוך עצמו, לא רק כאירוע חיצוני, אלא ככוח של ריפוי ושחרור".
Francesco Guaraldi
