כבכל שנה, הפרנציסקאנים, השומרים על כנסית הקבר, הציגו בכל הדרה את הליטורגיה לקראת חג גוף המשיח בבזיליקה של תחיית המתים.
בערב יום החג, הם פתחו את הדלתות למונסיניור שומאלי, נציג הפטריארך, בכניסה חגיגית שלאחריה נערכה תפילת ערבית ותהלוכה יומית מכובדת.
היה זה אירוע משמעותי עבור מונסיניור ויליאם שומאלי, אשר הוקדש לבישוף בשבוע שעבר, ואשר במסגרתו ערך את תפקידו במסגרת האפיפיורות בכנסיית הקבר. חלק מהסמינריסטים ליוו אותו ויחד הם שבו לפטריארכיה מלווים ע"י הקוואס, בשעה שהפרנציסקאנים נותרו להתפלל. משך הלילה, הפרנציסקאנים היו שוב - כבכל יום של השנה - במשמרת לילה על מנת לנקות את מקום התפילה כאשר בחצות וחצי סגן הקוסטוס, האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס, קרא את המקראות אשר היו מיועדות לאירוע זה, לפני הקבר הריק.
ושוב, ביום החג, הפרנציסקאנים הלכו לפטריארך לחפש אחר מוניסיור ויליאם שומאלי על מנת להזמינו לחגוג את סעודת האדון האפיפיורית. הרבה כהני דת הלכו ישירות לבזיליקה בהזמנה מטעם אסיפת הבישופים של ארץ הקודש, אשר רצו שחגיגת טקס זה יסמן את סופה של השנה המוקדשת לכהני דת בירושלים. היו כ-100 כהני דת אשר שמחו לשמוע את דבריו בדרשה של מונסיניור שומאלי, אשר סיכם את הייעוד של כהן הדת בשלושה נקודות: "כהן הדת הוא איש של דבר האל, מכריז אותה, חולק בה עם אחיו. אחר כך הוא איש של קדושה ולסיום - הוא רועה לעדרו".
לכהני דת הרבים הצטרפו הרבה מהמאמינים המקומיים וחלק מעולי הרגל, כולל קבוצה גרמנית שכללה
גם את מקהלת "לאופהיימר סינגקרייס" שעליה ניצח לודוויג שוודס. המקהלה ביצעה את השירים בסעודת האדון והם התכוננו לאירוע, והוסיפו פה ושם במספר מקומות מהרפרטואר שלהם אשר הפך את השבח וההלל ליפה יותר. השירה בכנסיית הקבר היתה בעבור חלק מהחברים במקהלה לא ביצוע מוסיקאלי, אלא כמעשה של אמונה.
בסופה של סעודת האדון, תהלוכה חגיגית של הטקס הקדוש סבה מסביב למקום הקדוש שלוש פעמים, לאחר מכן - עצרה שוב במזבח המוקדש למריה מגדלנה ובתחנה האחרונה בקפלה המוקדשת לבתולה מרים, ובכך הוסיף עוד חגיגיות ליום זה.
כאשר התהלוכה של האחרים הפרנציסקאנים ליוותה את מונסיניור שומאלי ועמיתיו בחזרה לפטריארכיה, כנסיית הקבר חזרה לתיירים ולעולי הרגל, לשמחתם הרבה של מי שרצה להגיע לקבר.
Mab
בערב יום החג, הם פתחו את הדלתות למונסיניור שומאלי, נציג הפטריארך, בכניסה חגיגית שלאחריה נערכה תפילת ערבית ותהלוכה יומית מכובדת.
היה זה אירוע משמעותי עבור מונסיניור ויליאם שומאלי, אשר הוקדש לבישוף בשבוע שעבר, ואשר במסגרתו ערך את תפקידו במסגרת האפיפיורות בכנסיית הקבר. חלק מהסמינריסטים ליוו אותו ויחד הם שבו לפטריארכיה מלווים ע"י הקוואס, בשעה שהפרנציסקאנים נותרו להתפלל. משך הלילה, הפרנציסקאנים היו שוב - כבכל יום של השנה - במשמרת לילה על מנת לנקות את מקום התפילה כאשר בחצות וחצי סגן הקוסטוס, האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס, קרא את המקראות אשר היו מיועדות לאירוע זה, לפני הקבר הריק.
ושוב, ביום החג, הפרנציסקאנים הלכו לפטריארך לחפש אחר מוניסיור ויליאם שומאלי על מנת להזמינו לחגוג את סעודת האדון האפיפיורית. הרבה כהני דת הלכו ישירות לבזיליקה בהזמנה מטעם אסיפת הבישופים של ארץ הקודש, אשר רצו שחגיגת טקס זה יסמן את סופה של השנה המוקדשת לכהני דת בירושלים. היו כ-100 כהני דת אשר שמחו לשמוע את דבריו בדרשה של מונסיניור שומאלי, אשר סיכם את הייעוד של כהן הדת בשלושה נקודות: "כהן הדת הוא איש של דבר האל, מכריז אותה, חולק בה עם אחיו. אחר כך הוא איש של קדושה ולסיום - הוא רועה לעדרו".
לכהני דת הרבים הצטרפו הרבה מהמאמינים המקומיים וחלק מעולי הרגל, כולל קבוצה גרמנית שכללה
גם את מקהלת "לאופהיימר סינגקרייס" שעליה ניצח לודוויג שוודס. המקהלה ביצעה את השירים בסעודת האדון והם התכוננו לאירוע, והוסיפו פה ושם במספר מקומות מהרפרטואר שלהם אשר הפך את השבח וההלל ליפה יותר. השירה בכנסיית הקבר היתה בעבור חלק מהחברים במקהלה לא ביצוע מוסיקאלי, אלא כמעשה של אמונה.
בסופה של סעודת האדון, תהלוכה חגיגית של הטקס הקדוש סבה מסביב למקום הקדוש שלוש פעמים, לאחר מכן - עצרה שוב במזבח המוקדש למריה מגדלנה ובתחנה האחרונה בקפלה המוקדשת לבתולה מרים, ובכך הוסיף עוד חגיגיות ליום זה.
כאשר התהלוכה של האחרים הפרנציסקאנים ליוותה את מונסיניור שומאלי ועמיתיו בחזרה לפטריארכיה, כנסיית הקבר חזרה לתיירים ולעולי הרגל, לשמחתם הרבה של מי שרצה להגיע לקבר.
Mab