בקברה של הבתולה. שני קברים מכובדים ממוקמים בירושלים: קברו של ישוע המשיח ושל אימו, הבתולה המבורכת מרים. בעמק קדרון, באזור של גת שמנים, בתוך כנסייה בצורת צלב, שכיום הינה כנסייה אורתודוכסית, ישנה מסורת עתיקה המגובה ע"י עדויות ארכיאולוגיות, ונמצא בסמיכות אליו המקום שבו המדונה [מרים] עלתה משם השמיימה, בגופה.
ודווקא כאן, כבכל שנה בתאריך ה-15 לאוגוסט הקתולים של ירושלים ועולי הרגל הודו בחגיגה שקטה ומכובדת על עליית מרים השמיימה. וכך גם השנה, הרבה מתפללים ביקרו בבזיליקה של העלייה השמיימה. דרך שנמשכה במהלכו של היום כולו, למעט מספר רגעים בודדים בעבור לנפש עבור האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש. בצהריים, הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה ערך את תפילת הערבית השנייה שנערכה בכנסיית העלייה השמיימה, במערה של המאסר, ושם לפני מזבח קטן , אשר מייצג את הבתולה המבורכת מרים, שממנו עלתה השמיימה. הנאספים כללו נוצרים מקומיים וזרים המתגוררים בירושלים, אולם גם מספר עולי רגל נכחו שם. רגע של תפילה שקטה והיזכרות באותו אירוע, נסתיים בשירה של "המלכה מארץ הקודש" , אשר מזכיר את מרים, האם של כולנו, בתודה – המגינה המיוחדת, השתקפות הצדק הנצחי ושותפה להבטחה לבנה, בן האל, שנולד והיה לרועה. לאחר העלייה לרגל המאמינים והפרנציסקאנים הגיעו לבזיליקה של העלייה השמיימה. התהלוכה נערכה בדממה במדרגות הארוכות (48 מעלות) ומקדימה נמצא קברה של המדונה [מרים] ושם כל הנאספים עצרו לרגע, הרהרו, התפללו בהערצה באווירה האופיינית לכנסייה מזרחית; כשהשיר המסורתי של מרים נשמע..יצר אווירה מיוחדת של מוסיקה המוקדשת למרים עם התפילה, במקום קדוש זה, שנמשכה משך הדורות בנוכחות של הנוצרים מכל הזרמים ובנוכחות עולי רגל מכל העולם. אחר כך הקוסטוד והפרנציסקאנים, ושאר הנוכחים נכנסו לאתר של הקבר של מרים ושהו שם מספר דקות. רק ביום זה הלטינים מקבלים את הזכות לערוך את הליטורגיה ולכן הבזיליקה מכונה גם כן "הקבר של מרים" בשטח שהוא באופן רשמי ובלעדי שייך לנוצרים האורתודוכסים, היוונים והארמנים. בני המסדר הפרנציסקאני קיבלו את הזכות הבלעדית לבצע ליטורגיה זו החל משנת 1757. באם נכון שאין כל טקסט קנוני המספר אודות השנה האחרונה של מרים ואיך הושארה על האדמה, באף אחד מהספרים של הברית החדשה, ומה אירע בהירדמות של המדונה [מרים], אף על פי כולם מסכימים על קיומו של מסמך מקורי, מסמך מסוג אבטיפוס יהודי-נוצרי מהמאה ה-2, שממנו דלו את המידע אודות הימים האחרונים של מרים ואודות מותה; ומסופר שם אודות השליחים והנחת גופתה של אימו של ישוע המשיח בגת שמנים בקבר חדש שלא נמצא שלושה ימים אחר כך. הקבר, מסוף המאה הראשונה הינו מסורת יהודית-נוצרית, נמצא מבודד בכנסיה. הכבוד והאמונה מסביב למרים לא פחתו מעולם, וכלל מידע אודות ההשתנות שהתייחס לאמונתם של הנוצרים לגבי עלייתה של מרים השמיימה
לאוגוסט, שהינו רגע ליטורגי חשוב ביותר שהתרחש בבוקר בבזיליקה של העלייה השמיימה בבזיליקה פרנציסקאנית של גת שמנים. כאן. תמיד הקוסטוד של ארץ הקודש, עורך את סעודת האדון בהשתתפות כל הנוצרים המתגוררים בירושלים. הדרשה של האח פיירבטיסטה פיצהבלה התייחסה לכיצד מרים הינה חלק מהמציאות שלנו וחלק מרכזי בכנסייה כולה. האב של הכנסייה – כך אמר – ביקר אישה וחלק עימה עם הבן, מהווה מודל עבור הכנסייה ועבור כולנו. וכך מי שבא לפרש את ספר האפוקליפסה מתוך הליטורגיה של דבר האלוהים "השמיים נפתחו באות גדול: שמלת אישה לבדה, מתחתיה – ירח ולרגליה כתר עם שנים עשר כוכבים…נושאת בן, המיועד לשלוט בכל האומות..". מרים נבחרה ע"י האל עקב פשטותה והענווה שלה – המשיך הקוסטוד – גם עקב היותה מתמסרת באופן מלא מתוך אמונה תוך השיר של "מניפיקאט" "תהלל נפשי את ה’, מושיעי, משום ששמר על הענווה של משרתו". זו דוגמא גם עבורנו בדרכנו כיום. כפי שאמר האפיפיור אתמול, המזכיר לנו את 60 השנים של ההחלטה על הדוגמה של העלייה השמיימה "מרים עלתה השמיימה והיא לא נטשה את האל…אנו מאמינים כי מרים, כמו ישוע בנה, מתו מוות מפואר עבור כבוד במרומים, באופן של מסירה מוחלטת, בגוף ובנפש".
ודווקא כאן, כבכל שנה בתאריך ה-15 לאוגוסט הקתולים של ירושלים ועולי הרגל הודו בחגיגה שקטה ומכובדת על עליית מרים השמיימה. וכך גם השנה, הרבה מתפללים ביקרו בבזיליקה של העלייה השמיימה. דרך שנמשכה במהלכו של היום כולו, למעט מספר רגעים בודדים בעבור לנפש עבור האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש. בצהריים, הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה ערך את תפילת הערבית השנייה שנערכה בכנסיית העלייה השמיימה, במערה של המאסר, ושם לפני מזבח קטן , אשר מייצג את הבתולה המבורכת מרים, שממנו עלתה השמיימה. הנאספים כללו נוצרים מקומיים וזרים המתגוררים בירושלים, אולם גם מספר עולי רגל נכחו שם. רגע של תפילה שקטה והיזכרות באותו אירוע, נסתיים בשירה של "המלכה מארץ הקודש" , אשר מזכיר את מרים, האם של כולנו, בתודה – המגינה המיוחדת, השתקפות הצדק הנצחי ושותפה להבטחה לבנה, בן האל, שנולד והיה לרועה. לאחר העלייה לרגל המאמינים והפרנציסקאנים הגיעו לבזיליקה של העלייה השמיימה. התהלוכה נערכה בדממה במדרגות הארוכות (48 מעלות) ומקדימה נמצא קברה של המדונה [מרים] ושם כל הנאספים עצרו לרגע, הרהרו, התפללו בהערצה באווירה האופיינית לכנסייה מזרחית; כשהשיר המסורתי של מרים נשמע..יצר אווירה מיוחדת של מוסיקה המוקדשת למרים עם התפילה, במקום קדוש זה, שנמשכה משך הדורות בנוכחות של הנוצרים מכל הזרמים ובנוכחות עולי רגל מכל העולם. אחר כך הקוסטוד והפרנציסקאנים, ושאר הנוכחים נכנסו לאתר של הקבר של מרים ושהו שם מספר דקות. רק ביום זה הלטינים מקבלים את הזכות לערוך את הליטורגיה ולכן הבזיליקה מכונה גם כן "הקבר של מרים" בשטח שהוא באופן רשמי ובלעדי שייך לנוצרים האורתודוכסים, היוונים והארמנים. בני המסדר הפרנציסקאני קיבלו את הזכות הבלעדית לבצע ליטורגיה זו החל משנת 1757. באם נכון שאין כל טקסט קנוני המספר אודות השנה האחרונה של מרים ואיך הושארה על האדמה, באף אחד מהספרים של הברית החדשה, ומה אירע בהירדמות של המדונה [מרים], אף על פי כולם מסכימים על קיומו של מסמך מקורי, מסמך מסוג אבטיפוס יהודי-נוצרי מהמאה ה-2, שממנו דלו את המידע אודות הימים האחרונים של מרים ואודות מותה; ומסופר שם אודות השליחים והנחת גופתה של אימו של ישוע המשיח בגת שמנים בקבר חדש שלא נמצא שלושה ימים אחר כך. הקבר, מסוף המאה הראשונה הינו מסורת יהודית-נוצרית, נמצא מבודד בכנסיה. הכבוד והאמונה מסביב למרים לא פחתו מעולם, וכלל מידע אודות ההשתנות שהתייחס לאמונתם של הנוצרים לגבי עלייתה של מרים השמיימה
לאוגוסט, שהינו רגע ליטורגי חשוב ביותר שהתרחש בבוקר בבזיליקה של העלייה השמיימה בבזיליקה פרנציסקאנית של גת שמנים. כאן. תמיד הקוסטוד של ארץ הקודש, עורך את סעודת האדון בהשתתפות כל הנוצרים המתגוררים בירושלים. הדרשה של האח פיירבטיסטה פיצהבלה התייחסה לכיצד מרים הינה חלק מהמציאות שלנו וחלק מרכזי בכנסייה כולה. האב של הכנסייה – כך אמר – ביקר אישה וחלק עימה עם הבן, מהווה מודל עבור הכנסייה ועבור כולנו. וכך מי שבא לפרש את ספר האפוקליפסה מתוך הליטורגיה של דבר האלוהים "השמיים נפתחו באות גדול: שמלת אישה לבדה, מתחתיה – ירח ולרגליה כתר עם שנים עשר כוכבים…נושאת בן, המיועד לשלוט בכל האומות..". מרים נבחרה ע"י האל עקב פשטותה והענווה שלה – המשיך הקוסטוד – גם עקב היותה מתמסרת באופן מלא מתוך אמונה תוך השיר של "מניפיקאט" "תהלל נפשי את ה’, מושיעי, משום ששמר על הענווה של משרתו". זו דוגמא גם עבורנו בדרכנו כיום. כפי שאמר האפיפיור אתמול, המזכיר לנו את 60 השנים של ההחלטה על הדוגמה של העלייה השמיימה "מרים עלתה השמיימה והיא לא נטשה את האל…אנו מאמינים כי מרים, כמו ישוע בנה, מתו מוות מפואר עבור כבוד במרומים, באופן של מסירה מוחלטת, בגוף ובנפש".