שרידיה של תרז הקדושה של ישוע העולל הגיעו לארץ הקודש אתמול בערך בשעה 09:30 בבוקר לשדה התעופה בן-גוריון שבתל-אביב.
בטקס קבלת השרידים נכחה קבוצה קטנה של צעירים מבית הספר כרמל מחיפה, נציגים מהמסדר הכרמליתי, אנשי דת ממסדרים דתיים מגוונים (נשים וגברים), בישופים וכהני דת. במקום נערך טקס ברכה ליטורגי קצר.
הארגון היפה, הפשוט והממצה תוכנן ע"י האב הכרמליטי עבדו עבדו, כהן הדת של הקהילה של יוסף הקדוש שבחיפה, אשר טיפל בכך והתייחס לכל פרט ופרט באופן אישי. נכח גם כהן הדת של הקהילה, האב הפרנציסקאני פאראס חג'זין, אשר שיתף פעולה באירוע גדול זה.
תרז נכנסה בגיל צעיר מאד למנזר הכרמליתי בעיר ליזייה, והיא לא ראתה מעולם את ארץ הקודש, המקום שבו ישוע הפך לבשר (ההתגלמות) " ישוע שרצה להיות נאהב", כפי שכתבה ביומן שכתבה בחייה ואשר יצא לאור כספר תחת הכותר "סיפור הנפש" [בעברית – "סיפור חיי" ; תרגם – יותם ראובני] .
זהו אכן סימן נפלא! הכנסייה המקומית מגיעה לבקר קדושה זו, שהוכרזה לרופאה של הכנסייה, בתקופה שבה החלו להביא את דבר האלוהים לכל משפחה ומשפחה.תרז הקדושה זכתה לקבל במשפחתה את זרע האמונה בשפע ואשר פרח ולבלב במהלך חייה הקצרים והגדולים של נזירה זו למרות שנפטרה בגיל 25. מסיבה זו, הוריה של תרז הוכרו לאחרונה כמבורכים ע"י הכנסייה הקתולית.
חייה של "הפרח הקטן" [תרזינה הקדושה], כפי שמכונה על מנת להבדילה מקדושה כרמליתית גדולה נוספת (תרז מ-אבילה), שחייה חיים אינטנסיביים וסבלה רבות.
בהיותה בת ארבע התייתמה מאימה מגיל רך שמעה את הקריאה לשירות הכנסייה ולהקדשת חייה ובגיל 15 ונכנסה למנזר לאחר שנענתה לאהבת האל. אולם ההתלהבות שלה היתה בקונפליקט עם החיים יום יומיים של המנזר ושל חיי האחווה שלא תאמו את הציפיות שלה. היא היתה רגילה לחיות בנוכחות האל שהפופיעה בפניה באופנים מספר, והיא מצאה עצמה מוקפת באפילה ובלתי אפשרי שלא לראות זאת כסימן לא טבעי: "חושך האמונה".
בהתנסות נוראית וקשה זו התגלה כי באישה קטנה וענווה זו, הופקדה הידיעה של "הדרך הקטנה", הדרך של הזניחה בהתאם לרצון האל כמו שילד קטן שנחסך ממנו החיבוק הבטוח מהוריו.
בסוף חייה היא סבלה: נדבקה בשחפת ותוך יותר משנה היא נפטרה ממחלת השחפת.
ביום רביעי, ה-15 במרץ, בשעה 16:30 אחרי הצהריים, תערך תהלוכת כניסה טקסית לשרידי הקודשה בתוך ירושלים דרת שער יפו.
בהזדמנות זו, בלתי אפשרי שלא להזכיר את המילים של צעירה זו בשעה שהוקדשה: "התאריך של ה-10 בינואר הינו ניצחונו של המלך שלי, אני משווה זאת לכניסתו של ישוע לירושלים."
ברוכה הבאה, קדושה קטנה!
טקסט ותמונות מאת מרקו גבסו
בטקס קבלת השרידים נכחה קבוצה קטנה של צעירים מבית הספר כרמל מחיפה, נציגים מהמסדר הכרמליתי, אנשי דת ממסדרים דתיים מגוונים (נשים וגברים), בישופים וכהני דת. במקום נערך טקס ברכה ליטורגי קצר.
הארגון היפה, הפשוט והממצה תוכנן ע"י האב הכרמליטי עבדו עבדו, כהן הדת של הקהילה של יוסף הקדוש שבחיפה, אשר טיפל בכך והתייחס לכל פרט ופרט באופן אישי. נכח גם כהן הדת של הקהילה, האב הפרנציסקאני פאראס חג'זין, אשר שיתף פעולה באירוע גדול זה.
תרז נכנסה בגיל צעיר מאד למנזר הכרמליתי בעיר ליזייה, והיא לא ראתה מעולם את ארץ הקודש, המקום שבו ישוע הפך לבשר (ההתגלמות) " ישוע שרצה להיות נאהב", כפי שכתבה ביומן שכתבה בחייה ואשר יצא לאור כספר תחת הכותר "סיפור הנפש" [בעברית – "סיפור חיי" ; תרגם – יותם ראובני] .
זהו אכן סימן נפלא! הכנסייה המקומית מגיעה לבקר קדושה זו, שהוכרזה לרופאה של הכנסייה, בתקופה שבה החלו להביא את דבר האלוהים לכל משפחה ומשפחה.תרז הקדושה זכתה לקבל במשפחתה את זרע האמונה בשפע ואשר פרח ולבלב במהלך חייה הקצרים והגדולים של נזירה זו למרות שנפטרה בגיל 25. מסיבה זו, הוריה של תרז הוכרו לאחרונה כמבורכים ע"י הכנסייה הקתולית.
חייה של "הפרח הקטן" [תרזינה הקדושה], כפי שמכונה על מנת להבדילה מקדושה כרמליתית גדולה נוספת (תרז מ-אבילה), שחייה חיים אינטנסיביים וסבלה רבות.
בהיותה בת ארבע התייתמה מאימה מגיל רך שמעה את הקריאה לשירות הכנסייה ולהקדשת חייה ובגיל 15 ונכנסה למנזר לאחר שנענתה לאהבת האל. אולם ההתלהבות שלה היתה בקונפליקט עם החיים יום יומיים של המנזר ושל חיי האחווה שלא תאמו את הציפיות שלה. היא היתה רגילה לחיות בנוכחות האל שהפופיעה בפניה באופנים מספר, והיא מצאה עצמה מוקפת באפילה ובלתי אפשרי שלא לראות זאת כסימן לא טבעי: "חושך האמונה".
בהתנסות נוראית וקשה זו התגלה כי באישה קטנה וענווה זו, הופקדה הידיעה של "הדרך הקטנה", הדרך של הזניחה בהתאם לרצון האל כמו שילד קטן שנחסך ממנו החיבוק הבטוח מהוריו.
בסוף חייה היא סבלה: נדבקה בשחפת ותוך יותר משנה היא נפטרה ממחלת השחפת.
ביום רביעי, ה-15 במרץ, בשעה 16:30 אחרי הצהריים, תערך תהלוכת כניסה טקסית לשרידי הקודשה בתוך ירושלים דרת שער יפו.
בהזדמנות זו, בלתי אפשרי שלא להזכיר את המילים של צעירה זו בשעה שהוקדשה: "התאריך של ה-10 בינואר הינו ניצחונו של המלך שלי, אני משווה זאת לכניסתו של ישוע לירושלים."
ברוכה הבאה, קדושה קטנה!
טקסט ותמונות מאת מרקו גבסו