ליל השימורים המסורתי של חג הפסחא, אשר הנוצרים בכל העולם מהרהרים במהלכו אודות הרז של תחיית האדון, נכנסים לשמחה של חיי התפארת שלו, נחוג בבוקר מוקדם ביום שבת הקדוש בירושלים. ליל השימורים, אשר הכנסייה רואה בו כ"אמא של כל לילות השימורים הקדושים" נערך בדרך כלל בלילה, אולם נערך בשעות הבוקר מסיבות של הכרח עקב הסדרי הסטאטוס קוו. האירועים מתרחשים באותו מקום כמו ה-אנסטזיס, לפני ה-אדיקול של הקבר הריק, מגלה מחדש את הבוקר של חג הפסחא ע"י מרים המגדלית, ומבשר את הבשורה שישוע האדון קם מהמתים בהדר.
המאמינים מכל המוצאים, רבים מהם ליוו את ישוע ברגעיו הכואבים ביותר בייסוריו ואשר נחוג במהלך השבוע הקדוש, הצטופפו בבזיליקה של כנסית הקבר החל משעות הבוקר המוקדמות, שמחים סוף סוף לשיר מזמורים מלאי שמחה לאדון שקם לתחייה. המכהן הראשי היה הפטריארך הלטיני של ירושלים, מונסיניור פואד טוואל, אשר יחד עם מונסיניור ויליאם שומאלי, הבישוף כאמל בטיש, הבישוף המסייע בדימוס של הפטריארכיה ורבים של הקוסטודיה של ארץ הקודש.
באירוע חשוב זה, הפרנציסקאנים מהמנזר של סאן סלבטורה יצאו בתהלוכה לפטריארכיה על מנת ללוות את מונסיניור טוואל ואת הפמליה שלו לבזיליקה של כנסית הקבר. האירוע החל מיד עם הכניסה לדלת של המקום הקדוש לפני אבן המשיחה, כאשר הפטריארך, מלווה במסייעים לו, כהני דת פנו לברך על האש, על האש שהאל העביר לאדם באמצעות תחייתו המהוללת של בנו. הנרות הקטנים הדולקים שבידי כל הנוכחים הפכו את הטקס למרומם יותר, מעניקים תחושה של התאחדות עמוקה. לאחר מכן, בשעה שאנשים דקלמו בקול את המקרא מספר תהילים, התהלוכה התקרבה ל-אנסטזיחס, היכן ממש לפני –אדיקול, הפטריארך הדליק את נר חג הפסחא עם להבה מהמנורה אשר בוער ללא הרף לפני הקבר הריק, שהעביר את המשמעות כי "אור המשיח אשר קם לתחייה בהדר ומאיר את הכל" הגיע. לסיום, בשעה שעמדו והחזיקו בנרות הדולקים, כולם יכלו לשמוע את השירה של ההכרזה של חג פסחא: " שמחו, כוחות עליון! שירו, מקהלת המלאכים! עלזו, כל הבריאה מסביב לכתר האל! ישוע המשיח, מלכנו, קם לתחייה!".
לאחר מכן, נערכה הליטורגיה הארוכה מאד של דבר ה', שבאמצעותה הכנסייה מעבירה את הנפלאות של האדון אשר פועל למען אנשיו מגע הבריאה (בראשית א:1-2,2) משום "וירא כי טוב", עד להקרבת הקורבן של יצחק (בראשית כ"ב:10-18) משום שאברהם לא סרב לאל אפילו שמדובר היה בבנו יחידו. האל הבטיח את הברכה של "ארבה את זרעך ככוכבי השמיים וכחול אשר על שפת הים". מהשחרור של עם ישאל מעבדות במצרים (שמות י"ד:15-ט"ו:1) לחום ולאהבה האינסופיים לעם ישראל, כמו רגשות של בעל שחוזר כל הזמן עם אהבה ללא גבולות לאישה שנזנחה (ישעיהו 54:5-14). מההבטחה לעם ישראל של הברית הנצחית (ישעיהו 55:10-11) למתן החוק אשר היה קיים מאות שנים כאור מרהיב (ברוך ג:9-15,32-4:4) ועד למם הזכים שהעניקו לאנשים לב חדש (יחזקאל 36:16-17א, 18-28).
לאחר המקרא האחרון מהתנ"ך היה טקסט מספק תהילים ועם תפילה מתאימה, הפטריארך החל במזמור של "כבוד לאלוהים במרומים: אשר היה לצלילי העוגב ופעמונים, ואשר מילא את ללבות הנוכחים בבזיליקה בשמחה. לאחר מכן, היה מקרא של שאול הקדוש אל הרומיים (פרק ו:3-11) אשר בישר כי "ישוע קם מהמתים ואינו מת עוד". נקודת השיא של הליטורגיה של דבר ה' בהגיע עם הבשורה וההכרזה של תקומת האדון, ממש באותו מקום ששם התרחשה.
הבט מרכזי של האירועים היה גם ליטורגיה של הטבילה, עם המים הקדושים/מבורכים ועם הבטחות מחודשות של הטבילה – כולם עמדו עם נר בוער ביד וזכו לקבל את הברכה באמצעות המים המבורכים הקדושים.
בשעות אחר הצהריים הקהילה הפרנציסקאנית של הקוסטודיה, בהנהגתו של סגן הקוסטוד, האח ארטמיו ויטורס, ליוותה את מונסיניור כאמל בטיש, הבישוף המסייע בדימוס של הפטריארכיה הלטינית של ירושלים, אשר ערך את כניסתו הטקסית לבזיליקה של כנסיית הקבר וערך את התהלוכה הטקסית בנוכחות אחים הפרנציסקאנים ומספר רב של מאמינים עמאייים. מאוחר מאד בלילה, החל מ-00:30 (23:30 לפי זמן השמש שלפיו מתנהלת הבזיליקה של כנסיית הקבר), נערך אירוע אפיפיורי של הליטורגיה של שעות לפני ה-אדיקול של כנסית הקבר, כשהמכהן הראשי היה הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, יחד עם השתתפות רבה של חברים של המשפחה הפרנציסקאנית ושל קבוצות של עמאים ומאמינים שהינם אנשי דת.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות מליל השימורים – סטפנו דל פוצולו
תמונות מהתהלוכה הטקסית של הליטורגיה של השעות – האח ג'ורג'יו ויניה
המאמינים מכל המוצאים, רבים מהם ליוו את ישוע ברגעיו הכואבים ביותר בייסוריו ואשר נחוג במהלך השבוע הקדוש, הצטופפו בבזיליקה של כנסית הקבר החל משעות הבוקר המוקדמות, שמחים סוף סוף לשיר מזמורים מלאי שמחה לאדון שקם לתחייה. המכהן הראשי היה הפטריארך הלטיני של ירושלים, מונסיניור פואד טוואל, אשר יחד עם מונסיניור ויליאם שומאלי, הבישוף כאמל בטיש, הבישוף המסייע בדימוס של הפטריארכיה ורבים של הקוסטודיה של ארץ הקודש.
באירוע חשוב זה, הפרנציסקאנים מהמנזר של סאן סלבטורה יצאו בתהלוכה לפטריארכיה על מנת ללוות את מונסיניור טוואל ואת הפמליה שלו לבזיליקה של כנסית הקבר. האירוע החל מיד עם הכניסה לדלת של המקום הקדוש לפני אבן המשיחה, כאשר הפטריארך, מלווה במסייעים לו, כהני דת פנו לברך על האש, על האש שהאל העביר לאדם באמצעות תחייתו המהוללת של בנו. הנרות הקטנים הדולקים שבידי כל הנוכחים הפכו את הטקס למרומם יותר, מעניקים תחושה של התאחדות עמוקה. לאחר מכן, בשעה שאנשים דקלמו בקול את המקרא מספר תהילים, התהלוכה התקרבה ל-אנסטזיחס, היכן ממש לפני –אדיקול, הפטריארך הדליק את נר חג הפסחא עם להבה מהמנורה אשר בוער ללא הרף לפני הקבר הריק, שהעביר את המשמעות כי "אור המשיח אשר קם לתחייה בהדר ומאיר את הכל" הגיע. לסיום, בשעה שעמדו והחזיקו בנרות הדולקים, כולם יכלו לשמוע את השירה של ההכרזה של חג פסחא: " שמחו, כוחות עליון! שירו, מקהלת המלאכים! עלזו, כל הבריאה מסביב לכתר האל! ישוע המשיח, מלכנו, קם לתחייה!".
לאחר מכן, נערכה הליטורגיה הארוכה מאד של דבר ה', שבאמצעותה הכנסייה מעבירה את הנפלאות של האדון אשר פועל למען אנשיו מגע הבריאה (בראשית א:1-2,2) משום "וירא כי טוב", עד להקרבת הקורבן של יצחק (בראשית כ"ב:10-18) משום שאברהם לא סרב לאל אפילו שמדובר היה בבנו יחידו. האל הבטיח את הברכה של "ארבה את זרעך ככוכבי השמיים וכחול אשר על שפת הים". מהשחרור של עם ישאל מעבדות במצרים (שמות י"ד:15-ט"ו:1) לחום ולאהבה האינסופיים לעם ישראל, כמו רגשות של בעל שחוזר כל הזמן עם אהבה ללא גבולות לאישה שנזנחה (ישעיהו 54:5-14). מההבטחה לעם ישראל של הברית הנצחית (ישעיהו 55:10-11) למתן החוק אשר היה קיים מאות שנים כאור מרהיב (ברוך ג:9-15,32-4:4) ועד למם הזכים שהעניקו לאנשים לב חדש (יחזקאל 36:16-17א, 18-28).
לאחר המקרא האחרון מהתנ"ך היה טקסט מספק תהילים ועם תפילה מתאימה, הפטריארך החל במזמור של "כבוד לאלוהים במרומים: אשר היה לצלילי העוגב ופעמונים, ואשר מילא את ללבות הנוכחים בבזיליקה בשמחה. לאחר מכן, היה מקרא של שאול הקדוש אל הרומיים (פרק ו:3-11) אשר בישר כי "ישוע קם מהמתים ואינו מת עוד". נקודת השיא של הליטורגיה של דבר ה' בהגיע עם הבשורה וההכרזה של תקומת האדון, ממש באותו מקום ששם התרחשה.
הבט מרכזי של האירועים היה גם ליטורגיה של הטבילה, עם המים הקדושים/מבורכים ועם הבטחות מחודשות של הטבילה – כולם עמדו עם נר בוער ביד וזכו לקבל את הברכה באמצעות המים המבורכים הקדושים.
בשעות אחר הצהריים הקהילה הפרנציסקאנית של הקוסטודיה, בהנהגתו של סגן הקוסטוד, האח ארטמיו ויטורס, ליוותה את מונסיניור כאמל בטיש, הבישוף המסייע בדימוס של הפטריארכיה הלטינית של ירושלים, אשר ערך את כניסתו הטקסית לבזיליקה של כנסיית הקבר וערך את התהלוכה הטקסית בנוכחות אחים הפרנציסקאנים ומספר רב של מאמינים עמאייים. מאוחר מאד בלילה, החל מ-00:30 (23:30 לפי זמן השמש שלפיו מתנהלת הבזיליקה של כנסיית הקבר), נערך אירוע אפיפיורי של הליטורגיה של שעות לפני ה-אדיקול של כנסית הקבר, כשהמכהן הראשי היה הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, יחד עם השתתפות רבה של חברים של המשפחה הפרנציסקאנית ושל קבוצות של עמאים ומאמינים שהינם אנשי דת.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות מליל השימורים – סטפנו דל פוצולו
תמונות מהתהלוכה הטקסית של הליטורגיה של השעות – האח ג'ורג'יו ויניה