בירושלים, בהתייחס לחגיגות חג המולד הארמני, שבוע התפילה למען אחדות הנוצרים עסק במוטו של "את ישוע המשיח לא ניתן להפריד". שבוע התפילה הזה החל ביום שבת, ה-25 בינואר, בשער שבשאר העולם הוא כבר הסתיים.
המאמינים מירושלים הצטרפו לאנשי הדת של הכנסייה היוונית אורתודוכסית שחגגו את האירוע בכנסיית הקבר. ביום למחרת, יום ראשון, ה-26 בינואר, היה זה תורה של הכנסייה האנגליקנית להזמין את הנוצרים להצטרף לתפילת שיתוף. "עד לפני מספר שנים, 20% מהתושבים של ארץ זו היו נוצרים, וכיום רק – 2%. בשעה שחלק מהפסימיסטים חושבים שנגזר על הנוצרים להיכחד ולהעלם, ישנה השראה מאת הקדושים הקוראים, בדומה לנו, לעשות את הבלתי יאומן, תוך אמונה כי האל מאפשר לנו לבצע ניסים", אמר הכומר הפרוטסטנטי סוהיל דוואני.
בערב של יום שני, ה-27 בינואר, בשעות בין הערביים בקתדראלה של יעקב (ג'יימס) הקדוש, השייכת לכנסייה הארמנית, המאמינים שמעו את הדרשה של האב בארט ירציאן, שהדגיש את האהבה, שהיא המקור לחיים של כל נוצרי, ויותר חשוב אפילו ביחס לדוקטרינות של כל הכנסיות.
"חשוב לדעת שכאשר הנוצרים הקתולים, האורתודוכסים או הפרוטסטנטים...כשאנו באים לפני האל, לא שואלים אותנו מאיזה זרם אנו, לאיזה זרם הוטבלנו, אלא את אהבנו", כך אמרה הנזירה הבנדקטינית.
ביום שלישי בערב, ה-28 בינואר, הבישוף הלוטרני שיגר לכל הכנסיות, את הקריאה להכיר ולזהות את המתנה שהאל הניח בכל אחד מהן. "מתי אנו מזהים באחר את האיכויות שלהם ואת הכריזמה שלהם? לעיתים, אנו שואלים, אנו שוכחים שדבר לא שייך לנו, אולם הופקד לידינו היכולת לשאת פרי. באם לא נקבל זאת, לא נוכל להיות האור שהאל רוצה בעבור העולם."
ביום רביעי, ה-29 בינואר, האירוע נערך אצל הסורים האורתודוכסים והקופטים, שיחד ערכו את התפילה בכנסיית מרק הקדוש. הארכיבישוף סבריוס מוראד דיבר אודות דמותו של ישוע המשיח - ישוע שלא חיפש את הכבוד כפי שקורה לעיתים "למנהיגים שלנו או לחלק מהכנסיות. האם זה מה שמשפיע על האחדות שלנו או באם פלוני או אלמוני מאיתנו שוכח להיות אחד עם האל ועם אנשי האמונה."
המאמינים התפללו בעיקר עבור העם הסורי. האח הפרנציסקאני אנטוניו, סמינריסט מהקוסטודיה, לאחר שהאירוע הסתיים אמר "חשבתי במיוחד על האנשים הסובלים במזרח התיכון, בייחוד אודות העם הסורי. התפללתי באינטנסיביות עבור הגברים והנשים שחיפשו לתת משמעות לחייהם כך שאנו, תלמידיו של ישוע המשיח, נוכל להיות אור בחיפושם זה."
ביום חמישי, ה-30 בינואר, בחדר הסעודה האחרונה, אב המנזר של דורמיציון, האב גרגורי קולינס, אמר שהאדון ישוע המשיח מציע לנו בכל יום את האפשרות להיגאל ע"י דמו של המשיח. "ליבי פועם בחוזקה כאשר נמצאים בחדר הסעודה האחרונה. זהו מקום של אחדות, מקום שבו אני חי את הקשר עם הנוצרים הראשונים", אמר האח הפרנציסקאני אנטוניו.
ביום שישי, ה-31 בינואר, בפטריארכיה הלטינית, הקתולים אירחו וקיבלו את המאמינים עם דגש על החובה לחלוק בכל היתרונות והמתנות שמקבלים מהאדון ישוע.
ביום שבת, ה-1 בפברואר, בלילה, תחת כוכבי השמיים שבכנסייה האתיופית, הארכיבישוף דניאל אבא יחד עם אנשי הדת, המאמינים ועולי הרגל הוביל לעבר זמן של הלל ושבח ושל הודיה.
לבסוף, ביום ראשון, ה-2 בפברואר, החיוך והחיות של הבישוך היווני-קתולי, מונסיניור יוסף זראי, הדגיש את הנדיבות ואת הספונטאניות ביחס לאהבת האל לכולנו.
בעולם זה של צבעים וקולות, כל נוצרי יכול לבטא את אמונתו ואת "היופי של המסורות הליטורגיות, ההיסטורית ותיאולוגית", כפי שציין האח הפרנציסקאני אנטוניו.
הרוחניות הפרנציסקאנית אינה זרה לייסוד של האירוע של שבוע התפילה עבור האחדות הנוצרית. רעיון זה נולד בשנת 1909 ע"י הכומר האנגליקני פול ג'יימס ווטסון, חבר בכנסייה האנגליקנית בארה"ב, אשר יעדו העיקרי היה לעבוד על הפיוס בין הנוצרים ולשפר את הדיאלוג. הכומר ווטסון הפך לנזיר כרמליטי והתייחס לדמותו של פרנסיס הקדוש, שהעניק יעד זה באופן שהידוע ומוכר כיום. בו זמנית, בצרפת, האב פול קורטייה הפיץ זאת באירופה. עבודתם של האב קורטייה ושל האח ווטסון קיבלה אישוש במועצת הוותיקן השנייה. מאז, בכל שנה, מועצה בינלאומית ובין-נוצרית, שחבריה שייכים למועצת הוותיקן ולמועצת הכנסיות העולמית, מכינים את השבוע הזה – שבוע המביא תקווה ופיוס.
אמילי ריי
המאמינים מירושלים הצטרפו לאנשי הדת של הכנסייה היוונית אורתודוכסית שחגגו את האירוע בכנסיית הקבר. ביום למחרת, יום ראשון, ה-26 בינואר, היה זה תורה של הכנסייה האנגליקנית להזמין את הנוצרים להצטרף לתפילת שיתוף. "עד לפני מספר שנים, 20% מהתושבים של ארץ זו היו נוצרים, וכיום רק – 2%. בשעה שחלק מהפסימיסטים חושבים שנגזר על הנוצרים להיכחד ולהעלם, ישנה השראה מאת הקדושים הקוראים, בדומה לנו, לעשות את הבלתי יאומן, תוך אמונה כי האל מאפשר לנו לבצע ניסים", אמר הכומר הפרוטסטנטי סוהיל דוואני.
בערב של יום שני, ה-27 בינואר, בשעות בין הערביים בקתדראלה של יעקב (ג'יימס) הקדוש, השייכת לכנסייה הארמנית, המאמינים שמעו את הדרשה של האב בארט ירציאן, שהדגיש את האהבה, שהיא המקור לחיים של כל נוצרי, ויותר חשוב אפילו ביחס לדוקטרינות של כל הכנסיות.
"חשוב לדעת שכאשר הנוצרים הקתולים, האורתודוכסים או הפרוטסטנטים...כשאנו באים לפני האל, לא שואלים אותנו מאיזה זרם אנו, לאיזה זרם הוטבלנו, אלא את אהבנו", כך אמרה הנזירה הבנדקטינית.
ביום שלישי בערב, ה-28 בינואר, הבישוף הלוטרני שיגר לכל הכנסיות, את הקריאה להכיר ולזהות את המתנה שהאל הניח בכל אחד מהן. "מתי אנו מזהים באחר את האיכויות שלהם ואת הכריזמה שלהם? לעיתים, אנו שואלים, אנו שוכחים שדבר לא שייך לנו, אולם הופקד לידינו היכולת לשאת פרי. באם לא נקבל זאת, לא נוכל להיות האור שהאל רוצה בעבור העולם."
ביום רביעי, ה-29 בינואר, האירוע נערך אצל הסורים האורתודוכסים והקופטים, שיחד ערכו את התפילה בכנסיית מרק הקדוש. הארכיבישוף סבריוס מוראד דיבר אודות דמותו של ישוע המשיח - ישוע שלא חיפש את הכבוד כפי שקורה לעיתים "למנהיגים שלנו או לחלק מהכנסיות. האם זה מה שמשפיע על האחדות שלנו או באם פלוני או אלמוני מאיתנו שוכח להיות אחד עם האל ועם אנשי האמונה."
המאמינים התפללו בעיקר עבור העם הסורי. האח הפרנציסקאני אנטוניו, סמינריסט מהקוסטודיה, לאחר שהאירוע הסתיים אמר "חשבתי במיוחד על האנשים הסובלים במזרח התיכון, בייחוד אודות העם הסורי. התפללתי באינטנסיביות עבור הגברים והנשים שחיפשו לתת משמעות לחייהם כך שאנו, תלמידיו של ישוע המשיח, נוכל להיות אור בחיפושם זה."
ביום חמישי, ה-30 בינואר, בחדר הסעודה האחרונה, אב המנזר של דורמיציון, האב גרגורי קולינס, אמר שהאדון ישוע המשיח מציע לנו בכל יום את האפשרות להיגאל ע"י דמו של המשיח. "ליבי פועם בחוזקה כאשר נמצאים בחדר הסעודה האחרונה. זהו מקום של אחדות, מקום שבו אני חי את הקשר עם הנוצרים הראשונים", אמר האח הפרנציסקאני אנטוניו.
ביום שישי, ה-31 בינואר, בפטריארכיה הלטינית, הקתולים אירחו וקיבלו את המאמינים עם דגש על החובה לחלוק בכל היתרונות והמתנות שמקבלים מהאדון ישוע.
ביום שבת, ה-1 בפברואר, בלילה, תחת כוכבי השמיים שבכנסייה האתיופית, הארכיבישוף דניאל אבא יחד עם אנשי הדת, המאמינים ועולי הרגל הוביל לעבר זמן של הלל ושבח ושל הודיה.
לבסוף, ביום ראשון, ה-2 בפברואר, החיוך והחיות של הבישוך היווני-קתולי, מונסיניור יוסף זראי, הדגיש את הנדיבות ואת הספונטאניות ביחס לאהבת האל לכולנו.
בעולם זה של צבעים וקולות, כל נוצרי יכול לבטא את אמונתו ואת "היופי של המסורות הליטורגיות, ההיסטורית ותיאולוגית", כפי שציין האח הפרנציסקאני אנטוניו.
הרוחניות הפרנציסקאנית אינה זרה לייסוד של האירוע של שבוע התפילה עבור האחדות הנוצרית. רעיון זה נולד בשנת 1909 ע"י הכומר האנגליקני פול ג'יימס ווטסון, חבר בכנסייה האנגליקנית בארה"ב, אשר יעדו העיקרי היה לעבוד על הפיוס בין הנוצרים ולשפר את הדיאלוג. הכומר ווטסון הפך לנזיר כרמליטי והתייחס לדמותו של פרנסיס הקדוש, שהעניק יעד זה באופן שהידוע ומוכר כיום. בו זמנית, בצרפת, האב פול קורטייה הפיץ זאת באירופה. עבודתם של האב קורטייה ושל האח ווטסון קיבלה אישוש במועצת הוותיקן השנייה. מאז, בכל שנה, מועצה בינלאומית ובין-נוצרית, שחבריה שייכים למועצת הוותיקן ולמועצת הכנסיות העולמית, מכינים את השבוע הזה – שבוע המביא תקווה ופיוס.
אמילי ריי