שבת הקדושה והשחר בקושי עלה כאשר עולי הרגל מתחילים להיאסף לפני המנזר של סאן סלבטורה. כולם מתכוננים לקחת חלק בערב החג של הפסחא בכנסיית הקבר....באופן מוזר, כבר ניתן לראות בשעות הבוקר המוקדמות בכנסיית הקבר, לפי החוקים השולטים במסגרת השותפות במקומות הקדושים עם כנסיות נוצריות אחרות. הבזיליקה כמעט וריקה לחלוטין; אין תיירים ואין עולי רגל המפריעים לטקס של הפרנציסקאנים. הליטורגיה נראית בכל הדרה.
את ההובלה נוטל הפטריארך הלטיני, מונסיניור פואד טוואל, והיא מתבצעת ברצינות עמוקה תודות לשקט הלא רגיל שבבזיליקה. המזמורים של האחים הפרנציסקאנים נשמעים במקום אחר ולאחר מכן במקום אחר, תחילה במהלך התהלוכה מאבן המשיחה, לאחר מכן בסעודה האדון [מיסה]. יש מעט אנשים ביחס לטקסים אחרים של חג הפסחא.ייתכן והשעה המוקדמת אינה מעודדת את עולי הרגל שכבר עייפים מהקצב של הימים האחרונים של החגיגיות הקדושות לחג הפסחא. ייתכן וחלקם היססו עקב התנאים של הגישה לבזיליקה בשנים שבהן חג הפסחא נחוג באותו יום ע"י כל הכניסות ואז כ-30,000 עולי רגל ניסו להיכנס לבזיליקה לרגל שבת האש האורתודוכסית כפי שארע לפני מספר שעות.
אלו שנכחו היו קשובים לעקבו אחר המקראות והתפילות. האווירה השלווה והשקטה אפילו יותר מקובלת מאשר הימים האינטנסיביים של עיר תחת מצור ע"י עולי רגל יהודים ונוצרים. משעות הבוקר המוקדמות של היום, האורתודוכסים כבר בכנסיית הקבר ממתינים לטקס של האש החדשה [שבת האש] שמתרחש בשעות אחר הצהריים. הרבה תפילות, הרבה מהומה. מאחורי הקבר של ישוע ישנו מחזה מוזר: נשים אורתודוכסיות מבוגרות עסוקות בלישה, ערבוב, השטחה. מאחריהן, סוג מסוים של מטבח פתוח ישירות בתוך הבזיליקה, היכן ששעווה מחוממת ולאחר מכן מעורבבת עם סוגים שונים של בצק. מאז הלילה שקדם לכך, הם הכינו דיסקים קטנים משעווה שבה יעשה שימוש על מנת לחסום את הקבר של ישוע.
במהלך זמן זה, נרות האירו את האזור הפרנציסקאני, סימן של השלום מוחלף [לחיצת הידיים] והמים מקבלים את הברכה. למרות התשישות, הפנים עם חיוך עדין, נינוח. הטקס מסתיים עם תהלוכה והעוגב מנגן את ה"הללויה" מאת הנדל למקהלה, ואשר מהדהד בכל הבזיליקה. לאחר מכן האחים הפרנציסקאנים חוזרים למנזר ועולי הרגל האורתודוכסים נדחפים כנגד המחסומים, ממתינים להיכנס ל-אנאסטזיז, התחייה,לקראת רגע השיא של חגיגות חג הפסחא בירושלים.
בשעה שהליטורגיה הפרנציסקאנית מסתיימת ובשעה שהמשטרה חוסמת את כל הרחובות, הנוצרים הערבים הצעירים של העיר העתיקה נפגשים שוב בשעה 10 בבוקר ברחובות שמסביב למנזר של סאן סלבטורה.
כמו ביום של חזרה לעתיד מטעם האתר של הקוסטודיה, אני נפגש עימו ללא ידיעה מה מחכה לי. אני מוצא את עצמי לכוד בנהר של אנשים צעירים הלובשים חוצות קצרות בצבע אדום ושעליהם מודפסים פנו של ישוע, בשעה שהם רוקדים ומרימים את חבריהם על כתפיהם ושרים, או צועקים בערבית: "אנשים, תשתנו, אבל תישארו כמו שאתם, אנו הערבים של הרובע הנוצרי", בשעה שהם מתופפים על תוף מקומי המוכנה "שולחן".
תערובת כאוטית של אנשים, דחיפות, שמחה, הקדמה עזה למה שעתיד לקרות. לקראת הצהריים, לאחר הצלחה לעבור בקרב ההמונים בעבור תנועת הצופים של הרובע, כל האנשים הללו מנסים להיכנס לתוך כנסיית הקבר. מפגש פנים אל פנים עם משטרת ישראל שוויסתה את הכניסה למקום הקדוש ועקב כך נוצר מתח.
האווירה הופכת לרגשית ואין כל סימפטיה מצד זה או אחר וכלפי השני. אף על פי כן, הערבים הצעירים מצליחים להיכנס לקדמת החצר ולאחר מכן לתוך הבניין העמוס לעייפה, ושוב שרים בערבית לקהל. לאחר מכן, הצעירים הללו מעדיפים להיפגש על הגג של הפטריארכיה היוונית יותר מאשר להמתין לאש הקדושה; זה רגוע בהרבה, כפי שאמרו. אכן נכון שזמן רגוע יותר בקרב חברים הינו מועיל לאחר כל כך הרבה רגשות.
הצלצול העמוק של הפעמונים המרשימים של ה-אנסטאזיז מתחילים לפלוש לרחובות הצרים של העיר העתיקה ה"נס" אכן קרה: האש, הסימן של התחייה, רגיעה, שמחת הפסחא. החלפת ברכות, אנשים מתחבקים ותנועת הצופים מתחילה בצעדה שוב, הפעם נושאים את האש החדשה מבית לבית ברובע הנוצרי. החלונות רוטטים עם השיר "ישוע קם לתחייה מן המתים; דרך המוות, הוא ניצח את המוות; לאלו שבקבר הוא נתן חיים!"
תחייה זו וודאי ששוב תחוג ע"י הפרנציסקאנים בטקס בלילה בבזיליקה ושוב ביום ראשון בבוקר עם הפטריארך. היה זה שבוע קדוש, ועכשיו יש את ערב החג; מחר הוא היום השמיני.
את ההובלה נוטל הפטריארך הלטיני, מונסיניור פואד טוואל, והיא מתבצעת ברצינות עמוקה תודות לשקט הלא רגיל שבבזיליקה. המזמורים של האחים הפרנציסקאנים נשמעים במקום אחר ולאחר מכן במקום אחר, תחילה במהלך התהלוכה מאבן המשיחה, לאחר מכן בסעודה האדון [מיסה]. יש מעט אנשים ביחס לטקסים אחרים של חג הפסחא.ייתכן והשעה המוקדמת אינה מעודדת את עולי הרגל שכבר עייפים מהקצב של הימים האחרונים של החגיגיות הקדושות לחג הפסחא. ייתכן וחלקם היססו עקב התנאים של הגישה לבזיליקה בשנים שבהן חג הפסחא נחוג באותו יום ע"י כל הכניסות ואז כ-30,000 עולי רגל ניסו להיכנס לבזיליקה לרגל שבת האש האורתודוכסית כפי שארע לפני מספר שעות.
אלו שנכחו היו קשובים לעקבו אחר המקראות והתפילות. האווירה השלווה והשקטה אפילו יותר מקובלת מאשר הימים האינטנסיביים של עיר תחת מצור ע"י עולי רגל יהודים ונוצרים. משעות הבוקר המוקדמות של היום, האורתודוכסים כבר בכנסיית הקבר ממתינים לטקס של האש החדשה [שבת האש] שמתרחש בשעות אחר הצהריים. הרבה תפילות, הרבה מהומה. מאחורי הקבר של ישוע ישנו מחזה מוזר: נשים אורתודוכסיות מבוגרות עסוקות בלישה, ערבוב, השטחה. מאחריהן, סוג מסוים של מטבח פתוח ישירות בתוך הבזיליקה, היכן ששעווה מחוממת ולאחר מכן מעורבבת עם סוגים שונים של בצק. מאז הלילה שקדם לכך, הם הכינו דיסקים קטנים משעווה שבה יעשה שימוש על מנת לחסום את הקבר של ישוע.
במהלך זמן זה, נרות האירו את האזור הפרנציסקאני, סימן של השלום מוחלף [לחיצת הידיים] והמים מקבלים את הברכה. למרות התשישות, הפנים עם חיוך עדין, נינוח. הטקס מסתיים עם תהלוכה והעוגב מנגן את ה"הללויה" מאת הנדל למקהלה, ואשר מהדהד בכל הבזיליקה. לאחר מכן האחים הפרנציסקאנים חוזרים למנזר ועולי הרגל האורתודוכסים נדחפים כנגד המחסומים, ממתינים להיכנס ל-אנאסטזיז, התחייה,לקראת רגע השיא של חגיגות חג הפסחא בירושלים.
בשעה שהליטורגיה הפרנציסקאנית מסתיימת ובשעה שהמשטרה חוסמת את כל הרחובות, הנוצרים הערבים הצעירים של העיר העתיקה נפגשים שוב בשעה 10 בבוקר ברחובות שמסביב למנזר של סאן סלבטורה.
כמו ביום של חזרה לעתיד מטעם האתר של הקוסטודיה, אני נפגש עימו ללא ידיעה מה מחכה לי. אני מוצא את עצמי לכוד בנהר של אנשים צעירים הלובשים חוצות קצרות בצבע אדום ושעליהם מודפסים פנו של ישוע, בשעה שהם רוקדים ומרימים את חבריהם על כתפיהם ושרים, או צועקים בערבית: "אנשים, תשתנו, אבל תישארו כמו שאתם, אנו הערבים של הרובע הנוצרי", בשעה שהם מתופפים על תוף מקומי המוכנה "שולחן".
תערובת כאוטית של אנשים, דחיפות, שמחה, הקדמה עזה למה שעתיד לקרות. לקראת הצהריים, לאחר הצלחה לעבור בקרב ההמונים בעבור תנועת הצופים של הרובע, כל האנשים הללו מנסים להיכנס לתוך כנסיית הקבר. מפגש פנים אל פנים עם משטרת ישראל שוויסתה את הכניסה למקום הקדוש ועקב כך נוצר מתח.
האווירה הופכת לרגשית ואין כל סימפטיה מצד זה או אחר וכלפי השני. אף על פי כן, הערבים הצעירים מצליחים להיכנס לקדמת החצר ולאחר מכן לתוך הבניין העמוס לעייפה, ושוב שרים בערבית לקהל. לאחר מכן, הצעירים הללו מעדיפים להיפגש על הגג של הפטריארכיה היוונית יותר מאשר להמתין לאש הקדושה; זה רגוע בהרבה, כפי שאמרו. אכן נכון שזמן רגוע יותר בקרב חברים הינו מועיל לאחר כל כך הרבה רגשות.
הצלצול העמוק של הפעמונים המרשימים של ה-אנסטאזיז מתחילים לפלוש לרחובות הצרים של העיר העתיקה ה"נס" אכן קרה: האש, הסימן של התחייה, רגיעה, שמחת הפסחא. החלפת ברכות, אנשים מתחבקים ותנועת הצופים מתחילה בצעדה שוב, הפעם נושאים את האש החדשה מבית לבית ברובע הנוצרי. החלונות רוטטים עם השיר "ישוע קם לתחייה מן המתים; דרך המוות, הוא ניצח את המוות; לאלו שבקבר הוא נתן חיים!"
תחייה זו וודאי ששוב תחוג ע"י הפרנציסקאנים בטקס בלילה בבזיליקה ושוב ביום ראשון בבוקר עם הפטריארך. היה זה שבוע קדוש, ועכשיו יש את ערב החג; מחר הוא היום השמיני.