ברכה של הלולבים עבור הקהילה ההודית-קתולית.
כאן ישנה קהילה גדולה וחיה של נוצרים מהודו בארץ זו. גברים ונשים – בבגדים בהירים לפי המסורת שלהם יחד עם מנהגים וסגנונות מערביים של רבים אחרים – ילדים ותינוקות בזרועות הוריהם, הרבה אנשים צעירים: ההודים נתאספו בבית פגי בערב החג של יום ראשון של הלולבים.
בראש הקבוצה עמד האח ג'יסלין, והם התפללו יחד בתוך ומסביב למקום הקדוש שמנציח את המקום שבו עמד ישוע כשהחל את מסעו,רכוב על גבי חמור, לעבר ירושלים. מאחורי הכנסייה הקטנה, מצד ימין, ישנה כיכר גדולה. הקהל של הקהילה ההודית הלך לשם על מנת לקחת חלק בטקס של ברכת הלולבים, תוך שירה ותפילה בשפה שלהם
"זו ברכה להיות כאן, במקום שבו ישוע הלך. אין דבר מה סתמי, אלא השגחה אלוהית.". אלו היו המילים של הקוסטוד של ארץ הקודש, האח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה, אל הקהילה ההודית. "לא קל להישאר נאמן לאמונתך במערך לא- נוצרי, הרחק מהבית, כשחושבים על קרובים שעדיין רחוקים מאד. הבה נתפלל עבורם גם כן, כרן היכן שישוע הלך והיכן שאנו הולכים אחרי צעדיו."
טקס זיכרון/הנצחה והודיה לאל בירושלים
בשכונה הנוצרית של פרנסיס הקדוש בסמוך למקום הקדוש של בית פגי, שהינה התיישבות צעירה הכוללת 77 משפחות, אשר הגיעו לכאן רק לפני מספר חודשים. היה זה בספטמבר בשנה שעברה, כשאר הנוצרים הלטיניים שחיים כיום בבתים אלו הבנויים מאבנים לבנות-חיוורות קיבלו את המפתחות לבתיהם החדשים. הקוסטודיה השקיעה והיתה מחויבת למיזם הבנייה יותר מ-20 שנה וזו דוגמא נוספת לעד כמה היא קרובה לנוצרים של ארץ הקודש, לא רק מבחינה רוחנית אלא גם מבחינה חברתית.
נכחו גם תושבים של שכונת פרנסיס הקדוש, בשעה תשע בבוקר ביום שבת, כשהחגיגות אשר סיימו את העליות הקטנות לרגל עם "זכירת כניסתו של ישוע לירושלים". לפני הפרסקו המתאר את ישוע על גב העיר [חמור] שלקח אותו לעיר הקודש, ליד האבן שבה – לפי המסורת – ישוע הניח את רגלו על מנת לעלות על העיר. האח הפרנציסקאני מרסלו ציצינלי ערך את הטקס. הוא לווה ע"י סגן הקוסטוד, האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס, וע"י האח הממונה על בית פגי, האח הפרנציסקאני קזימירו פרפורטי.
"היום אנו כמו האנשים שבאו לרחובות על מנת לקבל את פניו של מלך השלום [ישוע]" הזכיר זאת האח מרסלו לכל הנוכחי בדרשתו, "אשר הגיע רכוב על חמור, מגע על מנת לחתום את גורלו בצייתנות לאב ועל מנת לייסד ברית חדשה, את השלום המוחלט בין האל ובין בני האדם. היום ומחר אנו מצהירים על הגעתו, שמחים על הניסים שלו. אולם הוא אינו מרוצה מהלולבים שלנו, הוא מבקש מאיתנו – מכל אחד ואחד מאיתנו – לקחת את על עצמו, כמו החמור, את דבר האל ואת צלבו."
כניסה טקסית של הלטינים לכנסיית הקבר והתהלוכה
בשעה 14:30 (13:30 בצהריים לפי הזמנים של כנסית הקבר) הדלתות של הבזיליקה הכוללות את קברו של ישוע המשיח נפתחו לכניסה טקסית של נוצרים מהזרם הלטיני, ביום השבת האחרון של צום הארבעים לפני יום ראשון של הלולבים והשבוע הקדוש. האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה לוו ונכנסו יחד עם מונסיניור ויליאם שומאלי, הבישוף המסייע מהפטריארכיה הלטינית של ירושלים, יחד עם כוהני דת מהעיר וסמינריסטים.
לאחר כניסת הלטינים – בהתאם לסדר מקובל – נכנסו קהילות נוצרות מקומיות אחרות (יווניים-אורתודוכסים, קופטים, סורים והארמנים) אשר השנה – בשומה בשנת 2010 – יחגגו שוב את חג הפסחא באותו יום כפי שיחגגו אותו הרומים-קתולים.
לאחר שכל הקבוצות נכנסו, החלו הטקסים השונים, אשר חפפו זה את זה בערבוביה של קולות שהעלו את הסקרנות של עולי רגל רבים.
לקול האורגן [עוגב], עם השירה שסימנה את התחנות, התהלוכה של הלטינים – כל אחד החזיק בידו נר – וסבבו בבזיליקה שלוש פעמים מסביב בלקבר. המאמינים ציפו לסיומו של רגע זה על מנת להיות יחד בליל השימורים, לקחת את הזמן של צום הארבעים על מנת לזכור את הייסורים ואת מותו של ישוע עד שקם לתחייה.
מאת – סרנה פיצילטו
תמונות – מרקו גבסו
כאן ישנה קהילה גדולה וחיה של נוצרים מהודו בארץ זו. גברים ונשים – בבגדים בהירים לפי המסורת שלהם יחד עם מנהגים וסגנונות מערביים של רבים אחרים – ילדים ותינוקות בזרועות הוריהם, הרבה אנשים צעירים: ההודים נתאספו בבית פגי בערב החג של יום ראשון של הלולבים.
בראש הקבוצה עמד האח ג'יסלין, והם התפללו יחד בתוך ומסביב למקום הקדוש שמנציח את המקום שבו עמד ישוע כשהחל את מסעו,רכוב על גבי חמור, לעבר ירושלים. מאחורי הכנסייה הקטנה, מצד ימין, ישנה כיכר גדולה. הקהל של הקהילה ההודית הלך לשם על מנת לקחת חלק בטקס של ברכת הלולבים, תוך שירה ותפילה בשפה שלהם
"זו ברכה להיות כאן, במקום שבו ישוע הלך. אין דבר מה סתמי, אלא השגחה אלוהית.". אלו היו המילים של הקוסטוד של ארץ הקודש, האח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה, אל הקהילה ההודית. "לא קל להישאר נאמן לאמונתך במערך לא- נוצרי, הרחק מהבית, כשחושבים על קרובים שעדיין רחוקים מאד. הבה נתפלל עבורם גם כן, כרן היכן שישוע הלך והיכן שאנו הולכים אחרי צעדיו."
טקס זיכרון/הנצחה והודיה לאל בירושלים
בשכונה הנוצרית של פרנסיס הקדוש בסמוך למקום הקדוש של בית פגי, שהינה התיישבות צעירה הכוללת 77 משפחות, אשר הגיעו לכאן רק לפני מספר חודשים. היה זה בספטמבר בשנה שעברה, כשאר הנוצרים הלטיניים שחיים כיום בבתים אלו הבנויים מאבנים לבנות-חיוורות קיבלו את המפתחות לבתיהם החדשים. הקוסטודיה השקיעה והיתה מחויבת למיזם הבנייה יותר מ-20 שנה וזו דוגמא נוספת לעד כמה היא קרובה לנוצרים של ארץ הקודש, לא רק מבחינה רוחנית אלא גם מבחינה חברתית.
נכחו גם תושבים של שכונת פרנסיס הקדוש, בשעה תשע בבוקר ביום שבת, כשהחגיגות אשר סיימו את העליות הקטנות לרגל עם "זכירת כניסתו של ישוע לירושלים". לפני הפרסקו המתאר את ישוע על גב העיר [חמור] שלקח אותו לעיר הקודש, ליד האבן שבה – לפי המסורת – ישוע הניח את רגלו על מנת לעלות על העיר. האח הפרנציסקאני מרסלו ציצינלי ערך את הטקס. הוא לווה ע"י סגן הקוסטוד, האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס, וע"י האח הממונה על בית פגי, האח הפרנציסקאני קזימירו פרפורטי.
"היום אנו כמו האנשים שבאו לרחובות על מנת לקבל את פניו של מלך השלום [ישוע]" הזכיר זאת האח מרסלו לכל הנוכחי בדרשתו, "אשר הגיע רכוב על חמור, מגע על מנת לחתום את גורלו בצייתנות לאב ועל מנת לייסד ברית חדשה, את השלום המוחלט בין האל ובין בני האדם. היום ומחר אנו מצהירים על הגעתו, שמחים על הניסים שלו. אולם הוא אינו מרוצה מהלולבים שלנו, הוא מבקש מאיתנו – מכל אחד ואחד מאיתנו – לקחת את על עצמו, כמו החמור, את דבר האל ואת צלבו."
כניסה טקסית של הלטינים לכנסיית הקבר והתהלוכה
בשעה 14:30 (13:30 בצהריים לפי הזמנים של כנסית הקבר) הדלתות של הבזיליקה הכוללות את קברו של ישוע המשיח נפתחו לכניסה טקסית של נוצרים מהזרם הלטיני, ביום השבת האחרון של צום הארבעים לפני יום ראשון של הלולבים והשבוע הקדוש. האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה לוו ונכנסו יחד עם מונסיניור ויליאם שומאלי, הבישוף המסייע מהפטריארכיה הלטינית של ירושלים, יחד עם כוהני דת מהעיר וסמינריסטים.
לאחר כניסת הלטינים – בהתאם לסדר מקובל – נכנסו קהילות נוצרות מקומיות אחרות (יווניים-אורתודוכסים, קופטים, סורים והארמנים) אשר השנה – בשומה בשנת 2010 – יחגגו שוב את חג הפסחא באותו יום כפי שיחגגו אותו הרומים-קתולים.
לאחר שכל הקבוצות נכנסו, החלו הטקסים השונים, אשר חפפו זה את זה בערבוביה של קולות שהעלו את הסקרנות של עולי רגל רבים.
לקול האורגן [עוגב], עם השירה שסימנה את התחנות, התהלוכה של הלטינים – כל אחד החזיק בידו נר – וסבבו בבזיליקה שלוש פעמים מסביב בלקבר. המאמינים ציפו לסיומו של רגע זה על מנת להיות יחד בליל השימורים, לקחת את הזמן של צום הארבעים על מנת לזכור את הייסורים ואת מותו של ישוע עד שקם לתחייה.
מאת – סרנה פיצילטו
תמונות – מרקו גבסו