לוח זמנים ותוכנית עשירה של מחויבויות הביאו יחד את הנוצרים של ירושלים ומבית לחם ביום ראשון הראשון של תקופת הציפייה.
יום שבת, ה-29 בנובמבר, ויום ראשון , ה-30 בנובמבר, עבור הקוסטודיה והכנסייה האוניברסאלית היו תחילת זמן או תקופת הציפייה. זוהי התקופה שבה מתכוננים למולד, להולדת ישוע המשיח המושיע בבית לחם.
בעיר זו, בית לחם, שברשות הפלסטינית, הפרנציסקאנים והמאמינים נפגשו לסופשבוע ליטורגי עשיר מאד.
כבכל שנה, לפי המסורת, ביום שבת בבוקר, הקהילה הלטינית הערבית של ירושלים מצאה את עצמה בחילופי ברכות עם הקוסטוד. המוכתר – ראש הקהילה – הזכיר את הזמנים הקשים עבור הנוצרים במזרח התיכון, בייחוד בארץ הקודש – קהילה קטנה בחיפוש אחר תמיכה רוחנית, מוסרית וכלכלית.
בתשובתו ענה הקוסטוד ואישש את המחויבות של האחים הפרנציסקאנים ואת הצורך שהתקווה תישאר חיה ונושמת. "היום, הקהילה הלטינית והפרנציסקאנים יוצרים את המכלול, את השלם. כל מה שאנו עושים היום לא ייתכן בלעדי העזרה שלכם. אתם חלק מהזהות של העיר הזו. האווירה והאקלים נמצאים בהתדרדרות, אולם עלינו לעמוד בפרץ ולהישאר אמיצים. הדבר הבטוח הינו שאנחנו נישאר כאן. הנוצרים הם חלק אינטגראלי מהקריאה האוניברסאלית, חלק בלתי נפרד מהעיר הזו". ציין הקוסטוד ומדגיש את המצב שבו חיים הנוצרים עיראק ובסוריה, והוסיף כי "תהיה תמיכה אסטרטגית או פיננסית להציל אותנו. משום שאנו מיעוט קטן, עלינו להיות צעוד יותר חזקים. התפילה תציל אותנו וחוזקה של האמונה שלנו."
האחים הפרנציסקאנים, בתהלוכה רשמית יחד עם הנוצרים המקומיים, נסעו לעבר בית לחם, כשהאנשים מחכים להם בשמחה. ראש העיר קיבלה את פיירבטיסטה פיצהבלה, כשברקע מחיאות כפיים של הילדים מבית הספר של טרה סנטה קולג', שבאו בהמוניהם כפי שהסביר אחד המלווים. כהן הדת של הקהילה של סנטה קתרינה קיבל את הקוסטוד בהזכירו את ה-תה דאום.
בשעה שעולי הרגל חזרו לירושלים, עיר הקודש, האחים הפרנציסקאנים סעדו ארוחת צהריים עם הקהילה של בית לחם.
הכניסה הטקסית של תקופת הציפייה התרחשה במשך תפילת הערבית הראשונה, שנחוגה בשמחה. במהלך השירה של נציגי מאניפםיקאט, המכהן בישם בקטורת את מקום המולד ואת האבוס. לאחר מכן, עם אור במערת החלב, נערכה תהלוכה לבזיליקה לאור נרות לרגל תחילת תקופת הציפייה. היום הסתיים עם טקס של מקראות, שבמהלכו בישמו שוב בקטורת את המקום שבו נולד ישוע המשיח האדון.
אחד מהנזירים הסביר: "שבת זו הינה מאד פרנציסקאנית"|, דבר שאינו קשור ליום הראשון הראשון של תקופת הציפייה, למרות שנחוג באותה בזיליקה של קתרינה הקדושה, אולם הפעם כשנוצרים מקומיים רבים נתאספו.
יום ראשון, ה-30 בנובמבר החלה גם השנה המוקדשת לחיים המוקדשים. מספר נציגים של מסדרים דתיים סייעו בעריכת סעודת האדון, כשהמכהן הראשי היה הקוסטוד.
"שנה זו הינה הזדמנות ייחודית לחדש את המחויבות שלנו. בייחוד בתקופת הציפייה שבה כולנו מוזמנים לחיות חיים טובים יותר", אמרה נזירה הודית שחיה בעין כרם. אחר ציין את החשיבות של החיים המקודשים בארץ הקודש – "אנו כאן על מנת לשרת את הכנסייה, לשמור על נוכחות של ישוע בארץ זו היכן שהאל בחר שייוולד בנו ישוע."
סעודת האדון היתה בערבית, והיוותה אפשרות לקוסטוד להיזכר ביום של הקריאה למען הכנסייה – "אנו כולנו מייצגים כריזמות שונות. קיומה של הכנסייה ללא גיוון זה אינה אפשרית, אולם כשיש גיוון שכזה זה מה שמאחד אותנו – אהבת האל וההשתייכות לישוע המשיח." הנקהלים, המורכבים מאנשים צעירים, הקשיבו בקשב רב. האירוע הסתיים עם עדות של איש דת מעיראק שברח מהחליפות האסלאמית.
בעבור איש דת דומיניקאני "השנה מהמוקדשת לחים מקודשים מזמינה אותנו לשוב את מקורות ההתחייבות שלנו. היום, החיים של ישוע המשיח, המתקבלים בזמן שבחרנו להיכנס לחיים המקודשים, הינו לחלוק עם המאמינים ועם כל התושבים של ארץ זו. הנכחות שלנו כאן הינה הזמנה לעדות."
לאחר מכן הנקהלים התפזרו, ונשאו בליבם את התקווה של ישוע המשיח הגואל שיבושר בתקופת הציפייה.
"בתקופה אפלה זו", ציין איש דת מהמנזר של המשפחה הקטנה של התחייה, "אנו צריכים להביא את השמחה של החיים המקודשים. שמחה זו מקורה מההמתנה לחתן שיגיע."
ניקולאס קימל
יום שבת, ה-29 בנובמבר, ויום ראשון , ה-30 בנובמבר, עבור הקוסטודיה והכנסייה האוניברסאלית היו תחילת זמן או תקופת הציפייה. זוהי התקופה שבה מתכוננים למולד, להולדת ישוע המשיח המושיע בבית לחם.
בעיר זו, בית לחם, שברשות הפלסטינית, הפרנציסקאנים והמאמינים נפגשו לסופשבוע ליטורגי עשיר מאד.
כבכל שנה, לפי המסורת, ביום שבת בבוקר, הקהילה הלטינית הערבית של ירושלים מצאה את עצמה בחילופי ברכות עם הקוסטוד. המוכתר – ראש הקהילה – הזכיר את הזמנים הקשים עבור הנוצרים במזרח התיכון, בייחוד בארץ הקודש – קהילה קטנה בחיפוש אחר תמיכה רוחנית, מוסרית וכלכלית.
בתשובתו ענה הקוסטוד ואישש את המחויבות של האחים הפרנציסקאנים ואת הצורך שהתקווה תישאר חיה ונושמת. "היום, הקהילה הלטינית והפרנציסקאנים יוצרים את המכלול, את השלם. כל מה שאנו עושים היום לא ייתכן בלעדי העזרה שלכם. אתם חלק מהזהות של העיר הזו. האווירה והאקלים נמצאים בהתדרדרות, אולם עלינו לעמוד בפרץ ולהישאר אמיצים. הדבר הבטוח הינו שאנחנו נישאר כאן. הנוצרים הם חלק אינטגראלי מהקריאה האוניברסאלית, חלק בלתי נפרד מהעיר הזו". ציין הקוסטוד ומדגיש את המצב שבו חיים הנוצרים עיראק ובסוריה, והוסיף כי "תהיה תמיכה אסטרטגית או פיננסית להציל אותנו. משום שאנו מיעוט קטן, עלינו להיות צעוד יותר חזקים. התפילה תציל אותנו וחוזקה של האמונה שלנו."
האחים הפרנציסקאנים, בתהלוכה רשמית יחד עם הנוצרים המקומיים, נסעו לעבר בית לחם, כשהאנשים מחכים להם בשמחה. ראש העיר קיבלה את פיירבטיסטה פיצהבלה, כשברקע מחיאות כפיים של הילדים מבית הספר של טרה סנטה קולג', שבאו בהמוניהם כפי שהסביר אחד המלווים. כהן הדת של הקהילה של סנטה קתרינה קיבל את הקוסטוד בהזכירו את ה-תה דאום.
בשעה שעולי הרגל חזרו לירושלים, עיר הקודש, האחים הפרנציסקאנים סעדו ארוחת צהריים עם הקהילה של בית לחם.
הכניסה הטקסית של תקופת הציפייה התרחשה במשך תפילת הערבית הראשונה, שנחוגה בשמחה. במהלך השירה של נציגי מאניפםיקאט, המכהן בישם בקטורת את מקום המולד ואת האבוס. לאחר מכן, עם אור במערת החלב, נערכה תהלוכה לבזיליקה לאור נרות לרגל תחילת תקופת הציפייה. היום הסתיים עם טקס של מקראות, שבמהלכו בישמו שוב בקטורת את המקום שבו נולד ישוע המשיח האדון.
אחד מהנזירים הסביר: "שבת זו הינה מאד פרנציסקאנית"|, דבר שאינו קשור ליום הראשון הראשון של תקופת הציפייה, למרות שנחוג באותה בזיליקה של קתרינה הקדושה, אולם הפעם כשנוצרים מקומיים רבים נתאספו.
יום ראשון, ה-30 בנובמבר החלה גם השנה המוקדשת לחיים המוקדשים. מספר נציגים של מסדרים דתיים סייעו בעריכת סעודת האדון, כשהמכהן הראשי היה הקוסטוד.
"שנה זו הינה הזדמנות ייחודית לחדש את המחויבות שלנו. בייחוד בתקופת הציפייה שבה כולנו מוזמנים לחיות חיים טובים יותר", אמרה נזירה הודית שחיה בעין כרם. אחר ציין את החשיבות של החיים המקודשים בארץ הקודש – "אנו כאן על מנת לשרת את הכנסייה, לשמור על נוכחות של ישוע בארץ זו היכן שהאל בחר שייוולד בנו ישוע."
סעודת האדון היתה בערבית, והיוותה אפשרות לקוסטוד להיזכר ביום של הקריאה למען הכנסייה – "אנו כולנו מייצגים כריזמות שונות. קיומה של הכנסייה ללא גיוון זה אינה אפשרית, אולם כשיש גיוון שכזה זה מה שמאחד אותנו – אהבת האל וההשתייכות לישוע המשיח." הנקהלים, המורכבים מאנשים צעירים, הקשיבו בקשב רב. האירוע הסתיים עם עדות של איש דת מעיראק שברח מהחליפות האסלאמית.
בעבור איש דת דומיניקאני "השנה מהמוקדשת לחים מקודשים מזמינה אותנו לשוב את מקורות ההתחייבות שלנו. היום, החיים של ישוע המשיח, המתקבלים בזמן שבחרנו להיכנס לחיים המקודשים, הינו לחלוק עם המאמינים ועם כל התושבים של ארץ זו. הנכחות שלנו כאן הינה הזמנה לעדות."
לאחר מכן הנקהלים התפזרו, ונשאו בליבם את התקווה של ישוע המשיח הגואל שיבושר בתקופת הציפייה.
"בתקופה אפלה זו", ציין איש דת מהמנזר של המשפחה הקטנה של התחייה, "אנו צריכים להביא את השמחה של החיים המקודשים. שמחה זו מקורה מההמתנה לחתן שיגיע."
ניקולאס קימל