ליטורגיה טקסית כמו שנהוג בחג המולד הינה אירוע מורכב מבחינת מרכיבי הטקס, הנהלים והפעולות הקדושות, כל אחת מהן דורשת את תנועות הגוף ההולמות ע"י החוגגים ומשרתי המזבח. הפקה מורכבת הינה תחת האחריות של האח, ואמן הטקסים מטעם הקוסטודיה המנהל את הטקסים הללו הינו הארגנטינאי הצעיר מרצלו ציצינלי. האח הפרנציסקאני מרצלו הכין את הטקס, הוא יודע מדוע ומתי כל פרט של הטקס יבוצע ומשמעותה של הליטורגיה, ממש כמו שף אשר אין לו כוונה לחשוף את המתכון המוצלח שבמטבחו. מצד שני, הוא אינו מתנגד לחלוק עימנו את התנסותו וניסיונו, כאשר אנו אומרים לו שאנו לא רוצים לחשוף את ההיבטים הטכניים, אשר המומחים יראו בהם כמתאבנים, אלא את ההכנה המובילה לאירוע החשוב והמורכב הזה.
מה עשה האח מרצלו על מנת להכין את עצמו? האח מרצלו חשב על דרך כגישה לחגיגה שאינה מטפורית אלא אמיתית, בהתייחס לדרך ההולמת ביותר לצאת מהמנזר של סאן סלבטורה שבירושלים, היכן שהוא מתגורר, אל כנסיית קתרינה הקדושה "אד נטיביטם" [כנסיית המולד] שבבית לחם. דרך אמיתית זו היתה במהלך מסע לעלייה לרגל, כשאר הוא לווה ע"י סגן מנהל הטקסים של הקוסטודיה, האח הפרנציסקאני קרלוס תומאס וע"י החתום מטה. היציאה היתה ב-03:45 אחרי הצהריים ב-23 בדצמבר, לאחר שהלכנו דרך שער יפו, הגענו לדרך הראשית של דרך בית לחם, העוקפת את הדרך העמוסה ביותר הישר בלב השכונה היפיפייה של ימין משה. לאחר המעבר דרך מעיין האריה, הגענו אל דרך חברון. עברנו דרך מגון רחב של אנשים, בייחוד יהודים, רובם היו אדישים למראה שלושה אחים פרנציסקאנים הלבושים בחום. כאשר עברנו, נער אחד ירק על הרצפה, אולם לא יכולנו לומר באם זה עקב עודף ריר שהצטבר או עקב ביטוי של זלזול וסילוק של מזל רע. האח הפרנציסקאני קרלוס מרצלו, מצד שני, הבחין בסצנה שהיתה לא רגילה : כאשר עברנו, חייל באוטובוס הצטלב בחשאי. לאחר מספר קילומטרים, הגענו למקום היכן שלפי המסורת, מרים הבתולה רצתה לעצור, ואשר מכונה "קשתישמה" ביוונית, והיכן שכנסייה ביזנטית בעלת שמונה פאות נבנתה. היתה זו כנסייה מאד פופולארי ולרוב מופיעה בדיווחיהם של עולי הרגל, אולם כיום ישנם רק שרידים ממנה ומעט עמודים שבורים ; אולם הדגם והתוכנית של הכנסייה הינו ברור מאד, עם הסלע היכן שהבתולה מרים , כך מאמינים, ישבה עליו במרכזו. עצרנו כאן לעצירה רוחנית והאח הפרנציסקאני קרלוס קרא את הבשורה על פי לוקאס אודות לידת ישוע. כמו כן הצגנו את כוונותינו לאדון; תפילה מיוחדת הוצעה בעבור כל האנשים, כולל אנשי הדת, אשר חוו את חג המולד בתחושת עצב, משום שהם לא יכלו לראות ולחוות את סימני התקווה שחג המולד של האדון מביא עימו. לפני היציאה מחדש, האח מרצלו הראה לנו שרק באמצעות הליכה על האדמה האדמדמה המכסה חלק מהאתר, מופיע לפתע פתאום פסיפס. ישנה גם דרך רומית בחלק מאתר זה שנותרה שלמה. בדיווח זה, ברם, איננו יכולים להבטיח את הדיוק שבנתונים הארכיאולוגיים, אלא רק מעוניינים לדווח על התדהמה שבמפגש שבין ההווה לעבר ובשעה שדרכי העבר הינם דרכינו שלנו.
יצאנו לדרכנו שוב. גברת יהודיה צעירה, שהלכה יוצר מהר מאיתנו איחלה לנו "חג שמח"!. ממרחק יכולנו לראות את בית לחם כך שהתחלנו לשיר מספר ממורים. מונית עצרה לפנינו ואיש מבוגר יצא ממנה ואמר שהוא עיתונאי של רשת סי.בי.אס ושהוא רוצה לראיין אותנו לגבי חג המולד, כאן ובמקום. גם בגלל שנהיה מאוחר וגם משום שהיינו חשדניים לגבי שימוש ברשמקול דביק מתחילת שונות ה-80, ביקשנו מהמבוגר להתלוות אלינו לראות את בית לחם ושוב המשכנו בדרכנו. הגענו לנקודת הביקורת של בית לחם שאותה עברנו במהירות. מהצד השני של הגדר, נהגי המוניות לא יכלו להאמין שבכוונותינו ללכת 4 קילומטרים (הם אמרו שישה) המפרידים בינינו לבזיליקה ברגל. הם לא ידעו כי כבר הלכנו ברגל שמונה קילומטרים וכאשר האח מרצלו ענה להם בערבית הם הפסיקו להתעקש.
סוף סוף הקישוט הראשון של חג המולד נראה, הן ברחובות והן בבתים פרטיים וחנויות. בעלי המלאכה הזמינו אותנו לבקר בסדנאות שלהם, וכמובן שלא יכולנו לעצור, אלא שלקחנו בשמחה את כרטיס הביקור שלהם. לפני שהלכנו ברחוב כוכב, הדרך הישנה אשר מוביל לבזיליקה, שבו עדיין ישנו שימוש בעבור משלחות רשמיות ולתהלוכות, שלושה או ארבעה סנטות [סנטה קלאוס או אבות חג המולד] פרסמו דבר מה. הרמזורים ברחוב זה הואטו רק במעט ע"י עובדים שהוסיפו את הנגיעות של הרגע האחרון של הקישוטים לפני החג הקרב. אנחנו כאן בכיכר מנג’ר, הכיכר המרכזית של בית לחם, אשר נפרשת לפנינו עם המון האנשים שבה, עם שמחת חג המולד ואורות עץ המולד המרהיבים. אני מצפה לפגוש יותר זרים, אולם רוב מי שיגיע מתוכנן להגיע רק מחר. חבר צילם את שלושתנו יחד לפני הדלת של הענווה שבבזיליקה. עכשיו השעה שש ועשרים בערב ואנו הגענו בזמן על מנת להשתתף בתפילת הערבית עם כל האחים שלנו. היום אנו הלכנו, אולם מחר זה יהיה מרוץ!
האח הפרנציסקאני ריקרדו צריאני