.באחר הצהריים המוקדמים ביון רביעי, ה-24 למרץ, תנועת הצופים נאספה במרכז הקהילתי ממתינה להגעתו של הפטריארך הלטיני של ירושלים, מונסיניור פואד טוויל.
התהלוכה הובלה ע"י הפטריארך יחד עם הבישופים המסייעים שלו, מונסיניור קאמל חנא באטיש וג’יאצינטו-בולוס מרקוזו, הבישוף המסייע וסגן הפטריארך בישראל, כהן הדת של הקהילה, האח הפרנציסקאני אמג’ד סברה, חברי עירייה ויועצי הקהילה - כולם עזבו את מרכז הקהילה הולכים ועוקבים אחר הצופים, הרבה אנשי דת (גברים ונשים) ונציגים של הכנסייה המלכיתית, היוונית והקופטית -אורתודוכסית. הם הגיעו אל הבזיליקה, היכן שראש העיר עמד בסמוך לאח הפרנציסקאני ריקרדו בוסטוס, האח הממונה מטעם הקהילה הפרנציסקאנית, מוקף באחיו ובסמינריסטים פרנציסקאנים אשר כבכל שנה הגיעו מירושלים על מנת להבטיח את הטקס הליטורגי, וכולם המתינו לקבל את פניו של הפטריארך בכניסה למנזר.
לאחר הכניסה בדלתות הבזיליקה והכניסה החגיגית, הנאספים הרבים שרו את תפילת הערבית בקול אחד.
בכניסה החגיגית כמו גם בסעודת האדון [מיסה] שהתרחשה בבזיליקה העליונה, הקהל הרב כלל מאמינים מקומיים ועולי רגל שנפגשו בערב לפני המערה [גרוטו בלעז] עבור ערב החג בהערצה דתית ובתפילה ובשירים אשר התחלפו לסירוגין עם השקט.
ב-25 למרץ (יום חמישי) מחוץ לבזיליקה וזמן רב לפני תחילת סעודת האדון [מיסה], תנועת הצופים נתנה הופעה להנאתם הרבה של התיירים ועולי הרגל, אשר נדהמו לשמוע את נגינת חמת החלילים ע"י ערבים-נוצרים המניפים את דגל ישראל ולבושים בבגדים לבנים יפים ומקושטים היטב.כשהצופים ניגנו שיר עם רוסי, הלם התרבות היה שלם!
כאשר הנאספים תפסו את מקומם בהדרגה בבזיליקה, הלגיון של מרים התפלל את תפילת הרוזארי [שרשרת תפילה קתולית].
בשעה 10 בבוקר, כ-40 כהני דת צעדו עם הפטריארך בכניסתו לתוך הבזיליקה. סעודת האדון, שנסתייעה ע"י נציגי הכנסיות האחיות כללה בישוף ארמני, אשר נזכר והפגין שמחה.
במשך שינון של ה"אני מאמין", הפטריארך וכל מי שנכח במקהלה, כרע ברך בשעה שאמרו את המילים:
“Et incarnatus est de Spiritu Sancto ex Maria Virgine et Homo factus est.”
מילים בודדות אלו סיכמו את כל החגיגה.
אולם בציון של רז ייחודי אף יותר של התגלמות הדבר, אשר התרחש כאן בנצרת בביתה של מרים שעליו בנוי הבזיליקה, הפטריארך, מלווה בבישופים שנלוו אליו, האח הממונה, כהן הדת של הקהילה ומספר מועט של כהני דת, ביצעו את העלייה לרגל למקום הקדוש בבזיליקה התחותנה. ברם, על מנת לאפשר לקהל רב יותר להתאחד עם הערצה זו, העלייה לרגל כללה הליכה מסביב לפתח העגול ("אוקולוס") שממנו ניתן לראות את המקום הקדוש מהבזיליקה העליונה.
העלייה לרגל צוינה ע"י קריאת שלושה מקראות מספר הבשורה: ההקדמה של יוחנן הקדוש (יוחנן, א:1-8): "בראשית היה הדבר והדבר היה את-האלוהים ואלוהים היה הדבר"; אחר כך שוב (יוחנן, א:9-18) "והדבר נהיה בשר וישכון בתוכנו ונחזה תפארתו"; ולבסוף, מהבשורה על פי מתי (מתי, א:18-25) אודות הקבלה הכפולה הן מצידה של מרים והן מצידו של יוסף: "…יוסף בן-דוד אל-תירא מכנוס אליך את מרים אשתך כי אשר הרה בה מרוח הקודש הוא".
הנוסח הליטורגי הינו חדש; למעשה, זו הינה השנה השלישית שבה אירוע זה נחוג בנצרת. עבור המקום הקדוש הזה (1) אנשי הליטורגיה של הקוסטודיה רצו להעניק אופי ליטורגי אשר הולם ובהתאם למערכת היחסים העתיקה של המקומות הקדושים. העלייה לרגל הזו עם שלושה מקראות מספרי הבשורה הינם על מנת לציין את ההיבט של השילוש הקדוש של ההתגלמות אשר נוצרה בהתבסס על המודל של ההיבט של הכפלה בארבע הכרזות מספרי הבשורה, ואשר מתקיימים מסביב לקרב הריק ביום של פסחא בבזיליקה של התחייה ואשר מציין את ארבעת הנקודות העיקריות. העלייה לרגל המשיכה בתפילה של ה"אנג’לוס", שנוהלה ע"י הפטריארך.
משך השנתיים האחרונות, לפי בקשתו של מוניסיוור טוואל, סעודת האדון הסתיימה עם ברכה מסיימת חגיגית, בשמו של האב הקדוש [אפיפיור] המוסר מסר למאמינים כי "הם נוכחים וחיים את מוסר הכליות", ברכה אשר מחילה מוחלטת נכללת בה.
הבזיליקה הצפופה התרוקנה כאשר כל הנאספים נפגשו לפני הבזיליקה להציג את החגיגה מלאת השמחה שלהם ביום חג זה, ובירכו את הפטריארך ואת הבישופים שהיו עימו. תנועת הצופים המשיכה בתהלוכה שלה, מביאה את צלילי החגיגה שישמעו בעיר נצרת.
מי יודע באם בשנה הבאה, נוצרים ומוסלמים מארץ הקודש אולי ילכו לפי הדוגמא של האחים והאחיות שבלבנון, אשר בהסכמה עם ממשלת לבנון, הפכו את היום המוקדש לבתולה מרים ל"חגיגה לאומית המשותפת לנוצרים ולמוסלמים", היעד אשר הינו ליצור גשרים בין שתי דתות המבקשות להודות לבתולה מרים, אשר יש לה מקום של כבוד הן עבור הקתולים והן באיסלאם.
Mab
התהלוכה הובלה ע"י הפטריארך יחד עם הבישופים המסייעים שלו, מונסיניור קאמל חנא באטיש וג’יאצינטו-בולוס מרקוזו, הבישוף המסייע וסגן הפטריארך בישראל, כהן הדת של הקהילה, האח הפרנציסקאני אמג’ד סברה, חברי עירייה ויועצי הקהילה - כולם עזבו את מרכז הקהילה הולכים ועוקבים אחר הצופים, הרבה אנשי דת (גברים ונשים) ונציגים של הכנסייה המלכיתית, היוונית והקופטית -אורתודוכסית. הם הגיעו אל הבזיליקה, היכן שראש העיר עמד בסמוך לאח הפרנציסקאני ריקרדו בוסטוס, האח הממונה מטעם הקהילה הפרנציסקאנית, מוקף באחיו ובסמינריסטים פרנציסקאנים אשר כבכל שנה הגיעו מירושלים על מנת להבטיח את הטקס הליטורגי, וכולם המתינו לקבל את פניו של הפטריארך בכניסה למנזר.
לאחר הכניסה בדלתות הבזיליקה והכניסה החגיגית, הנאספים הרבים שרו את תפילת הערבית בקול אחד.
בכניסה החגיגית כמו גם בסעודת האדון [מיסה] שהתרחשה בבזיליקה העליונה, הקהל הרב כלל מאמינים מקומיים ועולי רגל שנפגשו בערב לפני המערה [גרוטו בלעז] עבור ערב החג בהערצה דתית ובתפילה ובשירים אשר התחלפו לסירוגין עם השקט.
ב-25 למרץ (יום חמישי) מחוץ לבזיליקה וזמן רב לפני תחילת סעודת האדון [מיסה], תנועת הצופים נתנה הופעה להנאתם הרבה של התיירים ועולי הרגל, אשר נדהמו לשמוע את נגינת חמת החלילים ע"י ערבים-נוצרים המניפים את דגל ישראל ולבושים בבגדים לבנים יפים ומקושטים היטב.כשהצופים ניגנו שיר עם רוסי, הלם התרבות היה שלם!
כאשר הנאספים תפסו את מקומם בהדרגה בבזיליקה, הלגיון של מרים התפלל את תפילת הרוזארי [שרשרת תפילה קתולית].
בשעה 10 בבוקר, כ-40 כהני דת צעדו עם הפטריארך בכניסתו לתוך הבזיליקה. סעודת האדון, שנסתייעה ע"י נציגי הכנסיות האחיות כללה בישוף ארמני, אשר נזכר והפגין שמחה.
במשך שינון של ה"אני מאמין", הפטריארך וכל מי שנכח במקהלה, כרע ברך בשעה שאמרו את המילים:
“Et incarnatus est de Spiritu Sancto ex Maria Virgine et Homo factus est.”
מילים בודדות אלו סיכמו את כל החגיגה.
אולם בציון של רז ייחודי אף יותר של התגלמות הדבר, אשר התרחש כאן בנצרת בביתה של מרים שעליו בנוי הבזיליקה, הפטריארך, מלווה בבישופים שנלוו אליו, האח הממונה, כהן הדת של הקהילה ומספר מועט של כהני דת, ביצעו את העלייה לרגל למקום הקדוש בבזיליקה התחותנה. ברם, על מנת לאפשר לקהל רב יותר להתאחד עם הערצה זו, העלייה לרגל כללה הליכה מסביב לפתח העגול ("אוקולוס") שממנו ניתן לראות את המקום הקדוש מהבזיליקה העליונה.
העלייה לרגל צוינה ע"י קריאת שלושה מקראות מספר הבשורה: ההקדמה של יוחנן הקדוש (יוחנן, א:1-8): "בראשית היה הדבר והדבר היה את-האלוהים ואלוהים היה הדבר"; אחר כך שוב (יוחנן, א:9-18) "והדבר נהיה בשר וישכון בתוכנו ונחזה תפארתו"; ולבסוף, מהבשורה על פי מתי (מתי, א:18-25) אודות הקבלה הכפולה הן מצידה של מרים והן מצידו של יוסף: "…יוסף בן-דוד אל-תירא מכנוס אליך את מרים אשתך כי אשר הרה בה מרוח הקודש הוא".
הנוסח הליטורגי הינו חדש; למעשה, זו הינה השנה השלישית שבה אירוע זה נחוג בנצרת. עבור המקום הקדוש הזה (1) אנשי הליטורגיה של הקוסטודיה רצו להעניק אופי ליטורגי אשר הולם ובהתאם למערכת היחסים העתיקה של המקומות הקדושים. העלייה לרגל הזו עם שלושה מקראות מספרי הבשורה הינם על מנת לציין את ההיבט של השילוש הקדוש של ההתגלמות אשר נוצרה בהתבסס על המודל של ההיבט של הכפלה בארבע הכרזות מספרי הבשורה, ואשר מתקיימים מסביב לקרב הריק ביום של פסחא בבזיליקה של התחייה ואשר מציין את ארבעת הנקודות העיקריות. העלייה לרגל המשיכה בתפילה של ה"אנג’לוס", שנוהלה ע"י הפטריארך.
משך השנתיים האחרונות, לפי בקשתו של מוניסיוור טוואל, סעודת האדון הסתיימה עם ברכה מסיימת חגיגית, בשמו של האב הקדוש [אפיפיור] המוסר מסר למאמינים כי "הם נוכחים וחיים את מוסר הכליות", ברכה אשר מחילה מוחלטת נכללת בה.
הבזיליקה הצפופה התרוקנה כאשר כל הנאספים נפגשו לפני הבזיליקה להציג את החגיגה מלאת השמחה שלהם ביום חג זה, ובירכו את הפטריארך ואת הבישופים שהיו עימו. תנועת הצופים המשיכה בתהלוכה שלה, מביאה את צלילי החגיגה שישמעו בעיר נצרת.
מי יודע באם בשנה הבאה, נוצרים ומוסלמים מארץ הקודש אולי ילכו לפי הדוגמא של האחים והאחיות שבלבנון, אשר בהסכמה עם ממשלת לבנון, הפכו את היום המוקדש לבתולה מרים ל"חגיגה לאומית המשותפת לנוצרים ולמוסלמים", היעד אשר הינו ליצור גשרים בין שתי דתות המבקשות להודות לבתולה מרים, אשר יש לה מקום של כבוד הן עבור הקתולים והן באיסלאם.
Mab