הטקסיות של חג השבועות (פנטה-קוסט בלועזית), אשר נחוג ביום ראשון ה-27 במאי, נעל את תקופת הפסחא, 50 ימים לאחר תחיית ישוע האדון. בה בעת , תאריך חשוב זה מזכיר את הולדת הכנסייה. ההיסטוריה הארוכה שלה מתארת את החיוניות שלה ממה שקרה באותו ערב של חג השבועות: מרים והשליחים התאספו בחדר הסעודה האחרונה ולשונות אש הופיעו אליהם מהשמיים, והם נתפרדו והתמקדו על כל אחד מהם, ממלאים אותם הרוח הקודש. רוח הקודש העניקה להם מתנות יוצאות מן הכלל, אשר פתחו את לבבם למודעות של האמונה ולחיי מחויבות ליעד של הבשורה. "ובירושלים שכנו יהודים אנשי חסד מכל גוי וגוי אשר תחת השמיים" (מעשי השליחים, ב:5). כל אחד מהם, להפתעתם, שמע את נפלאות עבודות האל מבושר בשפתו שלו.
חדר הסעודה האחרונה הינו המקום הראשון של הכנסייה שנוסדה, מהווה את הגרעין או המיקום המקורי של הקוסטודיה של ארץ הקודש והיה זה כאן היכן שהאח האחראי של הקוסטודיה קיבל את תוארו אשר נשמר מאז כשומר של הר ציון. לכן הקהילה הפרנציסקאנית של ארץ הקודש חוגגת את חג השבועות,אשר ממקם שוב את חדר הסעודה האחרונה בלב תשומת הלב עם אינטנסיביות ייחודית ודבקות. היה זה כאן שישוע ערך את ההוחדה [אוכריסטיה בלועזית] במהלך הסעודה האחרונה, ובאותו מקום הופיע לעיני השליחים לאחר תקומתו מן המתים ושם קיבלו את מתן רוח הקודש בסיום יום חג השבועות הקוסטודיה של ארץ הקודש החלה לחגוג ביום שבת בערב, עם דקלום של תפילת הערבית הראשונה הטקסית שנערכה ע"י סגן הקוסטוד, האח ארטמיו ויטורס. ביום ראשון בבוקר, הקהילה הפרנציסקאנית של הקוסטודיה, יחד עם מאמינים מקומיים רבים ועולי רגל רבים מכל העולם, נפגשה בכנסיית סאן סלבטורה, בכנסייה של הקהילה, וחגגה את סעודת האדון הטקסית, שנערכה ע"י הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה,. הדרשה היתה בשפה הערבית ונאמרה ע"י כהן הדת של הקהילה, האח פאראס חגזין. לאחר מכן היו רגעים של חום וידידות שהביאו רבים מהמאמינים לאולם של הקוריה, היכן שכולם נהנו יחד מיום החג.
בשעות אחר הצהריים, בשלוש וחצי, הקוסטוד הוביל תהלוכה של אחים פרנציסקאנים לחדר הסעודה האחרונה, שבהר ציון, מלווה ע"י הקוואס. בכנסייה הסמוכה של פרנסיס הקדוש שבחדר הסעודה האחרונה, המכונה "חדר הסעודה האחרונה הקטן", הסמוך לחדר הסעודה האחרונה, היה סגור השנה זמנית עקב עבודות שיפוץ ולא נתאפשר לערוך בו את סעודת האדון. היה זה היכן שהאחים הפרנציסקאנים בשנת 1511 גורשו מחדר הסעודה האחרונה שהפך למסגד, והם ביקשו מקלט ולבסוף התמקמו במנזר הנוכחי של סאן סלבטורה. באופן מסורתי, בחג השבועות, נערך טקס סעודת האדון במגוון שפות בכנסיית פרנסיס הקדוש שבחדר הסעודה האחרונה במהלך היום. היו עולי רגל רבים שהלכו להר ציון והגיעו לחדר הסעודה האחרונה, היכן שבשעה 16:00 ערך הקוסטוד את הטקס של תפילת הערבית השנייה באווירה של תפילה אינטנסיבית. כיום, חדר הסעודה האחרונה הינו רכוש בבעלות יהודית והוא פתוח כל יום לביקורים של המאמינים, אולם הנוצרים יכולים לערות את הליטורגיה במקום קדוש זה רק לעיתים נדירות. חג השבועות, יחד עם יום חמישי הגדול/הקדוש, הינם חלק מהאירועים הנדירים הללו ולכן מהווה אירוע מרגש לכל הנוכחים בו. כאשר תפילת האדון "אבינו שבשמיים" נאמרה, נשמעה התפילה בשפות שונות בחדר עתיק זה, וחזר, כעבור זמן כה רב, על הנס של "ההרבה" שהפך לאחד, שמעו את המשמעות המהפכנית של המסר הייחודי של ישוע המשיח באוזניהם וחשו זאת בליבם, ומעולמות שונים התכנסו באותו סיפור ולגורל אחד. האפיפיור ברוך [בנדיקטוס] ה-16 כתב "היה זה הטבילה של הכנסייה, טבילה של רוח הקודש (ראה מעשי השליחים א:5). [...] קול האל הפך לאלוהי את השפה האנושית של השליחים, שהפכו לברי יכולת של הפצת הבשורה באופן רב לשוני של דבר האל האלוהי היחיד. נשימת רוח הקודש ממלאת את העולם, מכלילה את האמונה, ומובילה אותנו לאמת ומכינה את אחדות העמים והאנשים".
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – אלי חג'ר והאח אדלמו וסקז
חדר הסעודה האחרונה הינו המקום הראשון של הכנסייה שנוסדה, מהווה את הגרעין או המיקום המקורי של הקוסטודיה של ארץ הקודש והיה זה כאן היכן שהאח האחראי של הקוסטודיה קיבל את תוארו אשר נשמר מאז כשומר של הר ציון. לכן הקהילה הפרנציסקאנית של ארץ הקודש חוגגת את חג השבועות,אשר ממקם שוב את חדר הסעודה האחרונה בלב תשומת הלב עם אינטנסיביות ייחודית ודבקות. היה זה כאן שישוע ערך את ההוחדה [אוכריסטיה בלועזית] במהלך הסעודה האחרונה, ובאותו מקום הופיע לעיני השליחים לאחר תקומתו מן המתים ושם קיבלו את מתן רוח הקודש בסיום יום חג השבועות הקוסטודיה של ארץ הקודש החלה לחגוג ביום שבת בערב, עם דקלום של תפילת הערבית הראשונה הטקסית שנערכה ע"י סגן הקוסטוד, האח ארטמיו ויטורס. ביום ראשון בבוקר, הקהילה הפרנציסקאנית של הקוסטודיה, יחד עם מאמינים מקומיים רבים ועולי רגל רבים מכל העולם, נפגשה בכנסיית סאן סלבטורה, בכנסייה של הקהילה, וחגגה את סעודת האדון הטקסית, שנערכה ע"י הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה,. הדרשה היתה בשפה הערבית ונאמרה ע"י כהן הדת של הקהילה, האח פאראס חגזין. לאחר מכן היו רגעים של חום וידידות שהביאו רבים מהמאמינים לאולם של הקוריה, היכן שכולם נהנו יחד מיום החג.
בשעות אחר הצהריים, בשלוש וחצי, הקוסטוד הוביל תהלוכה של אחים פרנציסקאנים לחדר הסעודה האחרונה, שבהר ציון, מלווה ע"י הקוואס. בכנסייה הסמוכה של פרנסיס הקדוש שבחדר הסעודה האחרונה, המכונה "חדר הסעודה האחרונה הקטן", הסמוך לחדר הסעודה האחרונה, היה סגור השנה זמנית עקב עבודות שיפוץ ולא נתאפשר לערוך בו את סעודת האדון. היה זה היכן שהאחים הפרנציסקאנים בשנת 1511 גורשו מחדר הסעודה האחרונה שהפך למסגד, והם ביקשו מקלט ולבסוף התמקמו במנזר הנוכחי של סאן סלבטורה. באופן מסורתי, בחג השבועות, נערך טקס סעודת האדון במגוון שפות בכנסיית פרנסיס הקדוש שבחדר הסעודה האחרונה במהלך היום. היו עולי רגל רבים שהלכו להר ציון והגיעו לחדר הסעודה האחרונה, היכן שבשעה 16:00 ערך הקוסטוד את הטקס של תפילת הערבית השנייה באווירה של תפילה אינטנסיבית. כיום, חדר הסעודה האחרונה הינו רכוש בבעלות יהודית והוא פתוח כל יום לביקורים של המאמינים, אולם הנוצרים יכולים לערות את הליטורגיה במקום קדוש זה רק לעיתים נדירות. חג השבועות, יחד עם יום חמישי הגדול/הקדוש, הינם חלק מהאירועים הנדירים הללו ולכן מהווה אירוע מרגש לכל הנוכחים בו. כאשר תפילת האדון "אבינו שבשמיים" נאמרה, נשמעה התפילה בשפות שונות בחדר עתיק זה, וחזר, כעבור זמן כה רב, על הנס של "ההרבה" שהפך לאחד, שמעו את המשמעות המהפכנית של המסר הייחודי של ישוע המשיח באוזניהם וחשו זאת בליבם, ומעולמות שונים התכנסו באותו סיפור ולגורל אחד. האפיפיור ברוך [בנדיקטוס] ה-16 כתב "היה זה הטבילה של הכנסייה, טבילה של רוח הקודש (ראה מעשי השליחים א:5). [...] קול האל הפך לאלוהי את השפה האנושית של השליחים, שהפכו לברי יכולת של הפצת הבשורה באופן רב לשוני של דבר האל האלוהי היחיד. נשימת רוח הקודש ממלאת את העולם, מכלילה את האמונה, ומובילה אותנו לאמת ומכינה את אחדות העמים והאנשים".
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – אלי חג'ר והאח אדלמו וסקז