עבור אחים פרנציסקאנים שכמותנו, להתגורר ביפו זה כמו להיות בקשר עם העולם כולו. כפרנציסקאנים, היסוד המרכזי והחשוב ביותר בחיינו הוא לחוות את רוח הנתינה, לקדם בברכה, ולשרת את כל הבאים אל המבנים שלנו, אשר נתנו לשימושנו על ידי קוסטודית של ארץ הקודש היקרה: הכנסייה, המנזר ובית-הספר. החודש נחוגו שני אירועים אשר הדגישו באופן מיוחד את ההיבט האוניברסאלי של קהילתנו. בתאריך ה-30 לאוגוסט זכינו לארח את הקבוצה הפיליפינית הכריזמטית זוגות עבור המשיח, אשר ארגנה את המשחקים האולימפיים המקומיים בהשתתפות יותר מ-200 משתתפים; האירוע אורגן בהשראת המשחקים האולימפיים שהתרחשו בבייג’ין. רוב המשתתפים באירוע ביפו היו נשים, אשר עובדות בישראל כמטפלות, ונטלו חלק בקורס הקטכיזם [מקראה רשמית של הכנסייה הקתולית, המסבירה את עיקרי האמונה] מטעם הקבוצה. המשתתפים כללו קבוצות של זוגות נשואים, רווקים/ות, מתבגרים וילדים. הרעיון המרכזי הוא לעשות כל מה שניתן עבור ישוע המשיח ואכן, אירוע זה המחיש זאת באופן יוצא דופן. הענווים, אשר אוהבים את האל, אכן היו בעלי דמיון רב והביעו שמחה רבה ויכלו ליהנות ולהיות שבעי רצון גם ולמרות העובדה שעומדים לרשותם אמצעים כלכליים דלים ביותר. כהרגלנו, מתחם בית-הספר, השייך לקוסטודיה של ארץ הקודש, ניתן לשימושם. האירוע שכלל מגוון תחרויות ספורט, הסתיים בערך בחצות.
ביום שבת ה-13 לספטמבר, כל המתחם שלנו הוסב להודו הקטנה. כ-2000 הודים מאזור קראלה ו-גואה (אזור הממוקם בדרום הודו) הגיעו לכנסייה שלנו על מנת לחגוג יחדיו את הולדת מרים הבתולה. החג נדחה על מנת לאפשר למונסיניור ברבארד מורס, הבישוף של בנגאלור, לזכות ולפגוש את הקהילה ולחגוג בצוותא את סעודת האדון [מיסה] בשפה המקומית (קונקאי). בהתאם למסורת המקומית המקובלת בהודו, שבה החג הינו ביטוי לאושר עילאי, החוגגים ציינו זאת באמצעות השתתפות בארוחת צהריים משותפת שהוצעה ע"י המשתתפים; התפריט כלל בייחוד מאכלי אורז, אשר בורכו ע"י כוהני הדת לפני סעודת האדון. החל משעות הבוקר המוקדמות, כ-20 הודים צעירים (רק גברים, יש לציין!) "השתלטו" על מתחם בית-הספר. הגברים הצעירים הביאו שקים עמוסים באורז וירקות, גזיות ומחבטות וציוד נלווה נוסף, כולל צלחות וכל מה שנדרש, והחלו להכין את האוכל עבור אלפיים המשתתפים, אשר נטלו חלק בחגיגה. הייתה זו משימה אדירה! בשעה חמש אחרי הצהריים, לאחר שסעודת האדון הסתיימה, כל הנוכחים זרמו בהמוניהם לחצר בית-הספר. כולם התאספו מסביב לבישוף ולכוהן הדת של הקהילה, האב תופיק בו מרהי, כדי לחגוג את הולדתה של מרים הבתולה: מרים - המתנה הגדולה ביותר אשר אלוהים יכול להעניק לבני האדם. חצר בית הספר עבר מהפך מחצר סטנדרטית לאחו של פרחים צבעוניים רבים – צבעוניות שהודגשה בלבוש הסארי הצבעוני והיפיפה, אשר נלבש על ידי הנשים ההודיות באלגנטיות רבה. באמת ובתמים, זר פרחים עצום ועשיר, הוענק למרים הבתולה.
האב הפרנציסקאני ארטורו ואסאטורו
ביום שבת ה-13 לספטמבר, כל המתחם שלנו הוסב להודו הקטנה. כ-2000 הודים מאזור קראלה ו-גואה (אזור הממוקם בדרום הודו) הגיעו לכנסייה שלנו על מנת לחגוג יחדיו את הולדת מרים הבתולה. החג נדחה על מנת לאפשר למונסיניור ברבארד מורס, הבישוף של בנגאלור, לזכות ולפגוש את הקהילה ולחגוג בצוותא את סעודת האדון [מיסה] בשפה המקומית (קונקאי). בהתאם למסורת המקומית המקובלת בהודו, שבה החג הינו ביטוי לאושר עילאי, החוגגים ציינו זאת באמצעות השתתפות בארוחת צהריים משותפת שהוצעה ע"י המשתתפים; התפריט כלל בייחוד מאכלי אורז, אשר בורכו ע"י כוהני הדת לפני סעודת האדון. החל משעות הבוקר המוקדמות, כ-20 הודים צעירים (רק גברים, יש לציין!) "השתלטו" על מתחם בית-הספר. הגברים הצעירים הביאו שקים עמוסים באורז וירקות, גזיות ומחבטות וציוד נלווה נוסף, כולל צלחות וכל מה שנדרש, והחלו להכין את האוכל עבור אלפיים המשתתפים, אשר נטלו חלק בחגיגה. הייתה זו משימה אדירה! בשעה חמש אחרי הצהריים, לאחר שסעודת האדון הסתיימה, כל הנוכחים זרמו בהמוניהם לחצר בית-הספר. כולם התאספו מסביב לבישוף ולכוהן הדת של הקהילה, האב תופיק בו מרהי, כדי לחגוג את הולדתה של מרים הבתולה: מרים - המתנה הגדולה ביותר אשר אלוהים יכול להעניק לבני האדם. חצר בית הספר עבר מהפך מחצר סטנדרטית לאחו של פרחים צבעוניים רבים – צבעוניות שהודגשה בלבוש הסארי הצבעוני והיפיפה, אשר נלבש על ידי הנשים ההודיות באלגנטיות רבה. באמת ובתמים, זר פרחים עצום ועשיר, הוענק למרים הבתולה.
האב הפרנציסקאני ארטורו ואסאטורו