בין התאריכים 2-9 ביוני, נכערך קורס הכשרה וריענון עבור מדריכים רוחניים לעולי רגל בארץ הקודש. היוזמה קודמה על ידי האסיפה של הקומיסריאטים דוברי האיטלקית, עם שיתוף פעולה עם המשרד של הקומיסריאטים [קליו, בראשי תיבות] והמכון הפרנציסקאני לחקר המקרא. הקורס כולל 22 אחים פרנציסקאנים ומשתפי פעולה מקומיסריאטים איטלקיים כמו גם מנציגים מקרקוב ומסלובניה. הפעילויות נערכו בעיקר במנזר של סאן סלבטורה שבירושלים, עם סיורים לאזור מדבר יהודה, לאורך ים המלח ובמדבר של הנגב.
התימה נבחרה למהדורה זו הציעה למשתתפים את האפשרות לחקור את התפקיד של המדבר בתנ"ך ובברית החדשה כמקום של ניסיון, גילוי ולידה של אמונה. תוכנית הלימודים כוללת מפגשים אקדמיים, רגעים ליטורגיים וביקורים מודרכים למקומות בעלי משמעות בעבור סיפורים מקראיים ולהיסטוריה של התרבויות העתיקות של המזרח התיכון.
התימה נטועה בפרדוקס מקראי טיפוסי: להיות בבית, אולם כעולה רגל. הנגב, מבחינה זו, מתגלה כמעבדה תיאולוגית אמיתית ומעבדה אנתרופולוגית. כפי שציינו חלק מהדוברים, כגון האח הפרנציסקאני אלסנדרו קונליו, מרצה במכון הפרנציסקאני לחקר המקרא, המדבר אינו מקום שיש לכבוד אלא מקום שיש לשכון בו מתוך כבוד, היכן שמלמד סולידאריות וקבלת אורחים שהופכים לחוק לא כתוב של הישרדות.
"מטרת הקורס הינה זאת: להביא את המשתתפים בחזרה לחוויה קונקרטית של כתבי הקודש, נסיעה פיזית של המקומות של חמשת חומשי התורה, הנביאים וספרי הבשורה. אין שה רק שיעורים בכיתות אלא מסע רוחני אמיתי בין ירושלים, ים המוות, בערים הנבטיות העתיקות, כגון עבדת, ממשית ו-שיבתה." אלו הם חלק ממה שאמר האח הפרנציסקאני מתאו ברארה, הקומיסאר של ארץ הקודש מ-טוסקנה.
מסע העלייה לרגל נחשף בשתי רמות: לימוד ומחקר מקראי וחקירה וסיור ארכיאולוגי.
הנגב, שלב בין יציאת מצרים ובין ערש התרבות של ההתנסויות של אברהם, יצחק והאבות, הינו גם צומת דרכים לתרבויות כגון האדומים והנבטים, היבטים אלה, לרוב זוכים להתעלמות מסיפורים של הקתשיזם, הינם בסיסיים עבור הבנה של ההבט האוניברסאלי של המסר המקראי.
ההתנסות כוללת סיורים מודרכים בנופים עוצרי נשימה של מכתש רמון, ביקורים לאתרים של קומראן ותל ערד, ורגעים של תפילה במקומות הסימבוליים שזוכים לעריכה במהלך הקורס.
בהקשר לקונטקסט המאופיין במתח ובקונפליקטים, הנגב מגלה את עצמו לא רק כמקום גיאוגרפי אלא גם כמקום של קיום: סף. כפי שצוין במהלך הקורס להגיע לכאן הינו מכוון ויהיה סימן לתקווה. היעד הוא להכשיר מדריכים שיוכלו לעצב כל עלייה לרגל להזדמנות למפגש, הקשבה ואחווה.
מסר מרכזי שצץ ועולה מקורס זה הינו רדיקלי: האדמה, כמו בספר הבשורה, אין אפשרות לרכוש אותה אלא לקבלה ולחלוק בה. הוראה זו הינה עדות הו של הדוברים והן של המקומות עצמם, עם ההוד של השקט שלהם והזיכרון החי.
"ההתנסות של ההכשרה של יוני 2025 מייצגת צעד קונקרטי לעבר דרך חדשה של ליווי: לא כמדריכים שמובילים, אלא כאחים שהולכים יחדיו. במדבר, כמו בחיים, אך אחד לא מציל את עצמו לבדו" (האח הפרנציסקאני מתיאו ברארה).
הנוכחות של עולי רגל במקומות הקדושים אינה רק אקט של אמונה אישית אלא גם תמיכה חיונית בעבור הנוצרים המקומיים ועבור כל מי שגר באזור זה. תיירות דתית, למעשה, הינה אחד מהמקורות העיקריים של פרנסה בעבור משפחות רבות בבית לחם, נצרת, יריחו, ירושלים והאזורים הסמוכים. הפסקתה הובילה למשבר כלכלי וחברתי שסיכן את המחשבה להגר מצד משפחות רבות, כך שיפחית עוד יותר את הנוכחות הנוצרית בארץ הקודש.
מסיבה זו, התחייה של העליות לרגל נראה כהתחלה חדשה: הזדמנות להפעיל מחדש את המעגל החיוני של סולידאריות, מפגש ושל דו שיח. חזרה למקומות הקדושים משמעו לחדש את הקשר שבין הכנסייה האוניברסאלית ובים כנסיית האם שבירושלים, לגרום לכך שמי שגר בארץ הקודש יחוש שאינו לבד אלא חלק ממשפחה גדולה יותר.
כפי שהדגיש הפטריארך של ירושלים, הקרדינל פיירבטיסטה פיצהבלה: "זו העת לתמוך בכנסייה של ירושלים, לחזור לארץ הקודש ולהשיב לחיים את הריאה האחרת של כנסייה זו, שהינה עליה לרגל ונוכחות של עולי רגל. [...] בשנת היובל של התקווה, חזרה למקורות של התקווה – המפגש עם ישוע שקם לתחייה – משמעו להחזיר את התקווה למשפחות נוצריות רבות."
Francesco Guaraldi
