"האב לינו נפטר בפתאומיות, בקרבנו, מיד לאחר שהגיע ממנזר ההצלפה על מנת להקשיב לנאום החניכה של השנה האקדמאית החדשה. כעת הוא היה מרצה בדימוס, אולם הוא היה מורה גדול יותר מאשר היה כשלימד והוא לא הפסיק ללמד עם הדוגמא האישית של חייו, אפילו לפי ההיקף והעומק של שקדנותו. הוא נפטר במרכז העיר, לאחר שעלה לשם בפעם האחרונה, לדרך שהוא הכיר בה כל אבן ואבן, כל צעד, כל התרשמות. הוא הכיר את אנשי של עיר זו, ללא הבחנה ביניהם: הוא תמיד נתקבל בברכה על ידי בעלי חנויות וע"י אנשים פשוטים, הוא הוערך ע"י אנשי דת מכל זרם ותנועה וע"י כהני דת מכל הכנסיות הנוצריות. עבור כולם, האב לינו היה "האח של החבל" אשר השתייך במלואו לירושלים זו ואשר כעת נמצא בירושלים של מעלה."
הקוסטוד של ארץ הקודש, האב פיירבטיסטה פיצהבלה ציין במילים אלו וברבות אחרות אודות האב לינו סיניאלי, אח פרנציסקאני, אשר לימד יוונית מקראית ופטריסטיקה משך שנים רבות במכון הפרנציסקאני לחקר המקרא, כהן דת ואדם שהוערך כמנחה רוחני; כל זה אירע ונאמר ביום רביעי ה-10 לנובמבר בכסיית סאן סלבטורה שבירושלים. קטן מימדים וצנוע כפי שהיתה דמותו כאח פרנציסקאני, חייו ניתנו במלואם לשירותו של האל, הכנסייה, אחיו בארץ הקודש שהותיר בהם את חותמו. עדות לכך היתה בקהל המשתתפים הרב של מאמינים בלוויה, שכלל גם 118 כהני דת, אחים פרנציסקאנים, אנשי דת (נשים וגברים) מכל מסדר ומנזר בישראל, הרשות הפלסטינאית ומחו"ל; אחותו ג’יאצינטה ואחייניתיו פביאנה ו-מריה-לואיזה הגיעו, בין היתר, מאיטליה. סעודת האדון נערכה ע"י הקוסטוד של ארץ הקודש, האב פיירבטיסטה פיצהבלה, וסייעו בידו מונסיניור אנטוניו פרנקו (שגריר הוותיקן) ומונסיניור כאמל בטיש ההגמון המסייע וכהן דת כללי בדימוס של ירושלים; כמו כן, האב ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד והממונה על מנזר סאן סלבטורה, האב ברונו אוטאבי, הנציג מאסיזי, האב קלאודיו בוטיני, דיקן המכון הפרנציסקאני לחקר המקרא והאב איבראהים נג’יב הממונה על מנזר ההצלפה, הקהילה או האחווה שבה חי האב לינו.
בדרשתו, האב בוטיני פנה ישירות לאב לינו, אשר גופתו עדיין היתה גלויה בארון הקבורה הפתוח לפני המזבח, תוך התייחסות לשעות האחרונות בחייו, אשר היו רגילות אולם ביטאו היטב את רגעי קיומו: "ביום שני בבוקר מצאנו אותך בעבודה כמו תלמיד מבורך של ספרי הבשורה, העוסק בחיי היום יום (ראה לוקאס 12:43). לאחר סעודת האדון שנערכה במנזר ההצלפה, כששרשרת התפילה הקטנה שלך [רוזארי בלעז] בינות לאצבעותיך, גם אתה הלכת לסאן סלבטורה, אולם ראשית כל הלכת לתת את הצדקה שלך לעניים, משום שלך היה חשוב להתאחד סביב שולחן הלחם והיין עם הנזקקים. לא היתה זו מאניה שלך, אולם היה זה קוהרנטי עם ספרי הבשורה אשר ציינו "אשרי הרחמנים", אשרי אלו המראים רחמים. כאשר נשאלת מדוע אתה כה חרד תמיד משהו "לא עני" מהשולחן שלנו, מגניב אותו בתוך השרוול הרחב שלך, ענית בשפה שכה אהבת, בשפה של אבות הכנסייה כי זה פיסה קטנה של ישוע לעניים, בייחוד לאלו שהינם נחבאים אל הכלים."
רגע רוחני מאד אינטנסיבי של האירוע היה תפילת המאמינים שנלקחה מהיצירה של כל הברואים מאת פרנסיס הקדוש, ולשם כך נתאחדו אנשים אשר תארו את האיש ואת יעדו של האב לינו: "כל שבח והלל לך, אלוהים שלי, באמצעות האח לינו, חייו היוו הדרכה רוחנית לרבים. מי ייתן ורבים ימשיכו ללכת בדרך זו דרך האח לינו, אתה, תהיה לאור להם." לפני הלוויה, נציג מהפרובינציה של אומבריה – הפרובינציה שממנה הגיע האב לינו, כשנולד ב-לוציאנו שב-אברוצו בשנת 1931 – ואחותו דיברו. האב ברונו אוטאבי הודה לאל "על מתן של אח אשר בחוכמתו ובפשטותו יכול היה לאחד ולהעביר את אהבת האל". ג’יאצינטה [אחותו] רצתה להציע "זיכרון מיוחד עבור אח מיוחד. מילותיו תמיד כללו שלווה רבה: אנו מודים לו על כך שהנחיל לנו ערכים נוצריים ואת האמונה האמיתית."
בסוף האירוע, תהלוכה ארוכה מאד צעדה בעיר העתיקה והגיעה לבית הקברות הפרנציסקאני שממוקם בהר ציון, בעוברם דרך שער יפו ושער דוד, ליד הרובע הארמני. בראש התהלוכה היה הצלב ולאחריו ליוו אותו בדרכו האחרונה האחים הפרנציסקאנים, כשהם שרים מזמורים גרגוריאנים, מסקרנים את התיירים הסקרנים ואת התושבים המקומיים.
יהי זכרו ברוך
הקוסטוד של ארץ הקודש, האב פיירבטיסטה פיצהבלה ציין במילים אלו וברבות אחרות אודות האב לינו סיניאלי, אח פרנציסקאני, אשר לימד יוונית מקראית ופטריסטיקה משך שנים רבות במכון הפרנציסקאני לחקר המקרא, כהן דת ואדם שהוערך כמנחה רוחני; כל זה אירע ונאמר ביום רביעי ה-10 לנובמבר בכסיית סאן סלבטורה שבירושלים. קטן מימדים וצנוע כפי שהיתה דמותו כאח פרנציסקאני, חייו ניתנו במלואם לשירותו של האל, הכנסייה, אחיו בארץ הקודש שהותיר בהם את חותמו. עדות לכך היתה בקהל המשתתפים הרב של מאמינים בלוויה, שכלל גם 118 כהני דת, אחים פרנציסקאנים, אנשי דת (נשים וגברים) מכל מסדר ומנזר בישראל, הרשות הפלסטינאית ומחו"ל; אחותו ג’יאצינטה ואחייניתיו פביאנה ו-מריה-לואיזה הגיעו, בין היתר, מאיטליה. סעודת האדון נערכה ע"י הקוסטוד של ארץ הקודש, האב פיירבטיסטה פיצהבלה, וסייעו בידו מונסיניור אנטוניו פרנקו (שגריר הוותיקן) ומונסיניור כאמל בטיש ההגמון המסייע וכהן דת כללי בדימוס של ירושלים; כמו כן, האב ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד והממונה על מנזר סאן סלבטורה, האב ברונו אוטאבי, הנציג מאסיזי, האב קלאודיו בוטיני, דיקן המכון הפרנציסקאני לחקר המקרא והאב איבראהים נג’יב הממונה על מנזר ההצלפה, הקהילה או האחווה שבה חי האב לינו.
בדרשתו, האב בוטיני פנה ישירות לאב לינו, אשר גופתו עדיין היתה גלויה בארון הקבורה הפתוח לפני המזבח, תוך התייחסות לשעות האחרונות בחייו, אשר היו רגילות אולם ביטאו היטב את רגעי קיומו: "ביום שני בבוקר מצאנו אותך בעבודה כמו תלמיד מבורך של ספרי הבשורה, העוסק בחיי היום יום (ראה לוקאס 12:43). לאחר סעודת האדון שנערכה במנזר ההצלפה, כששרשרת התפילה הקטנה שלך [רוזארי בלעז] בינות לאצבעותיך, גם אתה הלכת לסאן סלבטורה, אולם ראשית כל הלכת לתת את הצדקה שלך לעניים, משום שלך היה חשוב להתאחד סביב שולחן הלחם והיין עם הנזקקים. לא היתה זו מאניה שלך, אולם היה זה קוהרנטי עם ספרי הבשורה אשר ציינו "אשרי הרחמנים", אשרי אלו המראים רחמים. כאשר נשאלת מדוע אתה כה חרד תמיד משהו "לא עני" מהשולחן שלנו, מגניב אותו בתוך השרוול הרחב שלך, ענית בשפה שכה אהבת, בשפה של אבות הכנסייה כי זה פיסה קטנה של ישוע לעניים, בייחוד לאלו שהינם נחבאים אל הכלים."
רגע רוחני מאד אינטנסיבי של האירוע היה תפילת המאמינים שנלקחה מהיצירה של כל הברואים מאת פרנסיס הקדוש, ולשם כך נתאחדו אנשים אשר תארו את האיש ואת יעדו של האב לינו: "כל שבח והלל לך, אלוהים שלי, באמצעות האח לינו, חייו היוו הדרכה רוחנית לרבים. מי ייתן ורבים ימשיכו ללכת בדרך זו דרך האח לינו, אתה, תהיה לאור להם." לפני הלוויה, נציג מהפרובינציה של אומבריה – הפרובינציה שממנה הגיע האב לינו, כשנולד ב-לוציאנו שב-אברוצו בשנת 1931 – ואחותו דיברו. האב ברונו אוטאבי הודה לאל "על מתן של אח אשר בחוכמתו ובפשטותו יכול היה לאחד ולהעביר את אהבת האל". ג’יאצינטה [אחותו] רצתה להציע "זיכרון מיוחד עבור אח מיוחד. מילותיו תמיד כללו שלווה רבה: אנו מודים לו על כך שהנחיל לנו ערכים נוצריים ואת האמונה האמיתית."
בסוף האירוע, תהלוכה ארוכה מאד צעדה בעיר העתיקה והגיעה לבית הקברות הפרנציסקאני שממוקם בהר ציון, בעוברם דרך שער יפו ושער דוד, ליד הרובע הארמני. בראש התהלוכה היה הצלב ולאחריו ליוו אותו בדרכו האחרונה האחים הפרנציסקאנים, כשהם שרים מזמורים גרגוריאנים, מסקרנים את התיירים הסקרנים ואת התושבים המקומיים.
יהי זכרו ברוך