יום ראשון, ה-29 בספטמבר. הפרנציסקאנים של ארץ הקודש עלו למסע של עליה לרגל למקום הקדוש המוקדש לשני קדושים: קליאופס ושמעון. מקום זה ממקום בכפר הערבי הקטן אל-קובייבה עמאוס, הממוקם כ-12 מיילים מירושלים.
בהתאם למסורת ולכתבים של ההיסטוריון יוסיביוס מקיסריה, קליאופס יכול היה להיות האח של יוסף, בעלה של מרים הבתולה. שמו (קליאופס) מוזכר בספר הבשורה לפי לוקס (פרק כ"ד פסוק 18) והוא מזוהה כאחד משני אנשים שישוע נגלה אליהם לאחר גילוי של הקבר הריק. שמעון, שיהיה הבישוף העתידי של ירושלים, גם נכח בהופעתו של ישוע המשיח בדרך אל עמאוס ומצוטט אצל יוסיביוס כ"בן דוד של האדון". שני השליחים, שבורי לב לאחר מותו של ישוע, עזבו את עיר הקודש והיו בדרך לעמאוס. כשפגשו את ישוע, הם לא זיהו אותו, אולם הם הציעו לו לחלוק עימם את אורחת הערב, ורק בזמן הארוחה הם זיהו את אותו האדם שעליו התאבלו משום שחשבו שהוא מת.
כיום, יותר מכל כפר אחר בארץ הקודש, הוא נקשר לעמאוס המקראית. הכפר אל-קובייבה היה תחת שליטה צלבנית במאה ה-12 ובשנת 21280 נחשב לכפר שבו ישוע שקם לתחייה נראה והתגלה. במאה ה-15 הפרנציסקאנים התמקמו במוקם זה, וגילו מחדש את השרידים של כנסיה ביזנטית ובזיליקה צלבנית עתיקה, היכן שסביר ששם היו שרידי ביתו של קליאופס, ובמקום זה בנו האחים הפרנציסקאנים את המקום הקדוש המוקדש להתגלות של ישוע האדון.
כיום, המקום הקדוש, הנמצא בשטח של הרשות הפלסטינית, הינו מקום שקשה להגיע אליו עקב חסימת הדרכים והכבישים ע"י חומת ההפרדה הישראלית ודבר זה מאלץ לבצע עיקוף ארוך ומורכב. לרוב, עולי רגל נכנעים לקשיים אלו. רק הפרנציסקאנים, יחד עם קבוצות דתיות אחרות, מתנדבים וחברים נכחו באירוע שנחוג ב-24 לספטמבר, אולם מתבצע באופן מסורתי ביום ראשון שלאחריו.
סעודת האדון החלה בשעה 10:30 ונערכה ע"י הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, וסייע בידו האח הממונה החדש של מנזר סאן סלבטורה, האח סטפן מילוסוביץ. טקס פשוט אולם אינטנסיבי המאופיין באמונה עוצמתית בתחייה.
במהלך הדרשה האח הממונה הזכיר את ה"תסכול" של השליחים של עמאוס: ישוע, הנביא "במעשים ובמילים" נהרג. אולם ישוע המשיח, קתשזיס אמיתי, מסביר להם "את כל מה שקרה". משום שליבותיהם "היו איטיים מכדי להבין" (לוקס כ"ד:25) הם לא זיהו אותו.
האח פיצהבלה הזהיר כי "הגישה והקושי של קליאופס יכול להיות גם שלנו. אנו בונים את ישוע שלנו, אנו חייבים לצלוב את הרוחות שלנו ואם לא נוכל אז לא נוכל לזהות אותו באמת." האח הממונה אמו כי לדעת את ישוע כ"האדון של החיים שלנו", "עלינו לתת את עצמנו לו, כלומר – לזהות את הכנסייה משום שב-אוכריסטיה [ההוחדה] ישוע מתגלה בשלמותו, ממש כפי שנתגלה לשני השליחים בעמאוס שזיהו את ישוע בוצע את הלחם.".
האמונה אינה רק סיכום של הקורבן של ישוע כנביא, אלא לחיות "את חיי האדון, אשר קם והקים אותנו, כשאני פוגש אותו בהוחדה."
לאחר סעודת האדון, הנוכחים חלקו את אורחת הצהריים במקום הקדוש לפני ששבו לירושלים.
S.C.
בהתאם למסורת ולכתבים של ההיסטוריון יוסיביוס מקיסריה, קליאופס יכול היה להיות האח של יוסף, בעלה של מרים הבתולה. שמו (קליאופס) מוזכר בספר הבשורה לפי לוקס (פרק כ"ד פסוק 18) והוא מזוהה כאחד משני אנשים שישוע נגלה אליהם לאחר גילוי של הקבר הריק. שמעון, שיהיה הבישוף העתידי של ירושלים, גם נכח בהופעתו של ישוע המשיח בדרך אל עמאוס ומצוטט אצל יוסיביוס כ"בן דוד של האדון". שני השליחים, שבורי לב לאחר מותו של ישוע, עזבו את עיר הקודש והיו בדרך לעמאוס. כשפגשו את ישוע, הם לא זיהו אותו, אולם הם הציעו לו לחלוק עימם את אורחת הערב, ורק בזמן הארוחה הם זיהו את אותו האדם שעליו התאבלו משום שחשבו שהוא מת.
כיום, יותר מכל כפר אחר בארץ הקודש, הוא נקשר לעמאוס המקראית. הכפר אל-קובייבה היה תחת שליטה צלבנית במאה ה-12 ובשנת 21280 נחשב לכפר שבו ישוע שקם לתחייה נראה והתגלה. במאה ה-15 הפרנציסקאנים התמקמו במוקם זה, וגילו מחדש את השרידים של כנסיה ביזנטית ובזיליקה צלבנית עתיקה, היכן שסביר ששם היו שרידי ביתו של קליאופס, ובמקום זה בנו האחים הפרנציסקאנים את המקום הקדוש המוקדש להתגלות של ישוע האדון.
כיום, המקום הקדוש, הנמצא בשטח של הרשות הפלסטינית, הינו מקום שקשה להגיע אליו עקב חסימת הדרכים והכבישים ע"י חומת ההפרדה הישראלית ודבר זה מאלץ לבצע עיקוף ארוך ומורכב. לרוב, עולי רגל נכנעים לקשיים אלו. רק הפרנציסקאנים, יחד עם קבוצות דתיות אחרות, מתנדבים וחברים נכחו באירוע שנחוג ב-24 לספטמבר, אולם מתבצע באופן מסורתי ביום ראשון שלאחריו.
סעודת האדון החלה בשעה 10:30 ונערכה ע"י הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, וסייע בידו האח הממונה החדש של מנזר סאן סלבטורה, האח סטפן מילוסוביץ. טקס פשוט אולם אינטנסיבי המאופיין באמונה עוצמתית בתחייה.
במהלך הדרשה האח הממונה הזכיר את ה"תסכול" של השליחים של עמאוס: ישוע, הנביא "במעשים ובמילים" נהרג. אולם ישוע המשיח, קתשזיס אמיתי, מסביר להם "את כל מה שקרה". משום שליבותיהם "היו איטיים מכדי להבין" (לוקס כ"ד:25) הם לא זיהו אותו.
האח פיצהבלה הזהיר כי "הגישה והקושי של קליאופס יכול להיות גם שלנו. אנו בונים את ישוע שלנו, אנו חייבים לצלוב את הרוחות שלנו ואם לא נוכל אז לא נוכל לזהות אותו באמת." האח הממונה אמו כי לדעת את ישוע כ"האדון של החיים שלנו", "עלינו לתת את עצמנו לו, כלומר – לזהות את הכנסייה משום שב-אוכריסטיה [ההוחדה] ישוע מתגלה בשלמותו, ממש כפי שנתגלה לשני השליחים בעמאוס שזיהו את ישוע בוצע את הלחם.".
האמונה אינה רק סיכום של הקורבן של ישוע כנביא, אלא לחיות "את חיי האדון, אשר קם והקים אותנו, כשאני פוגש אותו בהוחדה."
לאחר סעודת האדון, הנוכחים חלקו את אורחת הצהריים במקום הקדוש לפני ששבו לירושלים.
S.C.