יום ראשון, ה 22 ביוני. דלתות כנסיית הקבר הקדוש נפתחות בפני כבודו, מונסיניור פואד טאוול, כדי שיכנס בחגיגיות כפטריארך הלטיני החדש של ירושלים.
בשנתיים וחצי האחרונות, כשכיהן כהגמון בחפיפה, היו למונסיניור טוואל מספר הזדמנויות להיכנס באופן חגיגי אל באסיליקת התחייה כחלק מטקסים שונים בלוח השנה הליטורגי. אך ביום ראשון זה, בתחילתו של הקיץ, יש לרועה של כנסיית ארץ הקודש הרגשה מיוחדת מאוד. הקהל הרב, אשר שמחתו וסקרנותו הפכוהו לרעשני ובלתי ממושמע, יצא החוצה כדי לקדם את פניו: את הרועה החדש שלהם, הגמונם שמכבר, בנם מירדן, בן דודם, חברם, אחיהם, הפטריארך החדש שלהם…
כניסה זו, עם כל ההתרגשות שמסביבה, הייתה לא פחות חגיגית מקודמותיה שהרי קיימו את כל פרטי הטקס החגיגי.
זה החל עם פמליה מרשימה, כשהצופים וחברי הקאווה צועדים בראש, בתהלוכה שהחלה ממושב הפטריארכיה הלטינית, המשיכה דרך שער יפו, ומשם פנתה אל החצר בחזית כנסיית הקבר. הדלתות נפתחו לרווחה בפני מונסיניור טוואל, אשר בהיכנסו נישק את אבן המשיחה, והתיז מים קדושים על הקהל, וזאת לפני ששמע את ברכותיו הלבביות של קוסטוס ארץ הקודש, פיירבאטיסטה פיצאבאלה, אשר אמר: "אנו שמחים על היותנו הכנסייה, עמו של אלוהים, קהילת תלמידי ישוע, הבאה לברך אותך כמדריכנו הרוחני, ממשיכם של השליחים אשר נבחרו על ידי אדוננו ישוע, לבשר את החדשות הטובות פה עלי אדמות בפשטות ובכנות."
לאחד שהצהיר לאחרונה, "אני רוצה לזרוע את שמחת החיים", אמר הקוסטוס בבסיליקת התחייה, "מה תהא אמונתנו ללא שמחה?" ומה מקור שמחתנו אם לא בתחיית האדון, בניצחונו של ישוע, אשר מת בשל אהבתנו אלינו, הוא אשר נצלב כדי להושיע את כל האנשים. זו השמחה שהוא, החי עמנו לעולמי עולמים, מאפשר לנו לחוות כאן, כשאנו קמים לתחייה כמו המשיח, וחיים לנצח."
הפמליה התקדמה לעבר הקבר הריק לצלילי הטה-דאום (’אלוהים אותך נברך’), ונעצרה שם להמשך הטקס. הבשורה נקראה על ידי הקוסטוס בפני החשמן פולי, האחראי הכללי של אבירי הקבר הקדוש, שלווה על ידי משלחת בינלאומית של אבירים וגברות, מונסיניור קאמילו באלין, ההגמון של כווית ונציג מועצת ההגמונים הלטינים באזורים הערבים, וכן בפני הגמונים ואחראים על ארץ הקודש, כוהני-דת רבים, נזירים ונזירות, נציגי כל הכנסיות האורתודוכסיות והפרוטסטנטיות, הקונסולים של ספרד, פורטוגל, בלגיה ואיטליה, נציגי רשויות אזרחיות ודתיות, משפחת כבודו מירדן, וקהל רב של מאמינים ועיתונאים. לאחר קריאת הבשורה נקראה אגרת המינוי מאת האפיפיור על ידי מונסיניור קאמאל באטיש ובעקבותיו דיבר מונסניור סאלים סאייח, ההגמון המסייע של מחוז ירדן, כשהוא מפנה ברכות ברוך-הבא לפטריארך החדש. כבודו, הפטריארך פואד טוואל, פנה אזי אל הקהל ונתן מסר שהביע את ביטחונו: מעל הכל בטחונו באלוהים, "כפי שהמרחק מגולגותא אל הקבר הריק קצר הוא, כך גם המרחק, יודעים אנו, קצר בין המוות והתחייה. זוהי הסיבה, אם כן, לכך שאין לפחד."
מעבר לכך, הוא שם את בטחונו בכנסיית ארץ הקודש ובמאמינים: "העושר הרוחני, האנושי, והכנסייתי במחוז זה מזין את בטחוני גם כן."
לפני שהצהיר מחדש על אמונתו בתחייה והפקיד את תפקידו בידיה של מרים הבתולה, היפנה הפטריארך שלוש בקשות:
בקשה ממנהיגי העמים המסוכסכים באזור: "שיהיה לכם האומץ למצוא פתרונות צודקים, כדי שכולנו נוכל לחיות בשלום ובביטחון."
בקשה מהקהילה הבינלאומית: "כשההכרה באחריותכם לפעול בצדק ובאומץ מניעה אתכם, שתוכלו לסייע לאוכלוסיות האזור להגיע להחלטות צודקות".
בקשה ממאמיני שלוש הדתות המוניסטיות באזור ומאלו במגוון הזרמים הנוצריים בעיר הקודש: "הבה נמשיך להעמיק את דו השיח, ולחזק את הסולידאריות עם אהבה תוך שאיפה להיפגש ברוח זו".
לאחר הברכה הסופית ותשועות הקהל, הפמליה שבה לפטריארכיה, היכן שכולם העניקו לפטריארך החדש של ירושלים כבוד במושב כהונתו.
המוטו של כבודו, מונסיניור פואד טוואל, הלקוח מתהילים קח’, הוא "ליבי מוכן". אכן, זהו מוטו שנבחר היטב עבור מישהו, אשר משמע שמו בערבית, הוא "לב אוהב".
מארי-ארמל בוליו
בשנתיים וחצי האחרונות, כשכיהן כהגמון בחפיפה, היו למונסיניור טוואל מספר הזדמנויות להיכנס באופן חגיגי אל באסיליקת התחייה כחלק מטקסים שונים בלוח השנה הליטורגי. אך ביום ראשון זה, בתחילתו של הקיץ, יש לרועה של כנסיית ארץ הקודש הרגשה מיוחדת מאוד. הקהל הרב, אשר שמחתו וסקרנותו הפכוהו לרעשני ובלתי ממושמע, יצא החוצה כדי לקדם את פניו: את הרועה החדש שלהם, הגמונם שמכבר, בנם מירדן, בן דודם, חברם, אחיהם, הפטריארך החדש שלהם…
כניסה זו, עם כל ההתרגשות שמסביבה, הייתה לא פחות חגיגית מקודמותיה שהרי קיימו את כל פרטי הטקס החגיגי.
זה החל עם פמליה מרשימה, כשהצופים וחברי הקאווה צועדים בראש, בתהלוכה שהחלה ממושב הפטריארכיה הלטינית, המשיכה דרך שער יפו, ומשם פנתה אל החצר בחזית כנסיית הקבר. הדלתות נפתחו לרווחה בפני מונסיניור טוואל, אשר בהיכנסו נישק את אבן המשיחה, והתיז מים קדושים על הקהל, וזאת לפני ששמע את ברכותיו הלבביות של קוסטוס ארץ הקודש, פיירבאטיסטה פיצאבאלה, אשר אמר: "אנו שמחים על היותנו הכנסייה, עמו של אלוהים, קהילת תלמידי ישוע, הבאה לברך אותך כמדריכנו הרוחני, ממשיכם של השליחים אשר נבחרו על ידי אדוננו ישוע, לבשר את החדשות הטובות פה עלי אדמות בפשטות ובכנות."
לאחד שהצהיר לאחרונה, "אני רוצה לזרוע את שמחת החיים", אמר הקוסטוס בבסיליקת התחייה, "מה תהא אמונתנו ללא שמחה?" ומה מקור שמחתנו אם לא בתחיית האדון, בניצחונו של ישוע, אשר מת בשל אהבתנו אלינו, הוא אשר נצלב כדי להושיע את כל האנשים. זו השמחה שהוא, החי עמנו לעולמי עולמים, מאפשר לנו לחוות כאן, כשאנו קמים לתחייה כמו המשיח, וחיים לנצח."
הפמליה התקדמה לעבר הקבר הריק לצלילי הטה-דאום (’אלוהים אותך נברך’), ונעצרה שם להמשך הטקס. הבשורה נקראה על ידי הקוסטוס בפני החשמן פולי, האחראי הכללי של אבירי הקבר הקדוש, שלווה על ידי משלחת בינלאומית של אבירים וגברות, מונסיניור קאמילו באלין, ההגמון של כווית ונציג מועצת ההגמונים הלטינים באזורים הערבים, וכן בפני הגמונים ואחראים על ארץ הקודש, כוהני-דת רבים, נזירים ונזירות, נציגי כל הכנסיות האורתודוכסיות והפרוטסטנטיות, הקונסולים של ספרד, פורטוגל, בלגיה ואיטליה, נציגי רשויות אזרחיות ודתיות, משפחת כבודו מירדן, וקהל רב של מאמינים ועיתונאים. לאחר קריאת הבשורה נקראה אגרת המינוי מאת האפיפיור על ידי מונסיניור קאמאל באטיש ובעקבותיו דיבר מונסניור סאלים סאייח, ההגמון המסייע של מחוז ירדן, כשהוא מפנה ברכות ברוך-הבא לפטריארך החדש. כבודו, הפטריארך פואד טוואל, פנה אזי אל הקהל ונתן מסר שהביע את ביטחונו: מעל הכל בטחונו באלוהים, "כפי שהמרחק מגולגותא אל הקבר הריק קצר הוא, כך גם המרחק, יודעים אנו, קצר בין המוות והתחייה. זוהי הסיבה, אם כן, לכך שאין לפחד."
מעבר לכך, הוא שם את בטחונו בכנסיית ארץ הקודש ובמאמינים: "העושר הרוחני, האנושי, והכנסייתי במחוז זה מזין את בטחוני גם כן."
לפני שהצהיר מחדש על אמונתו בתחייה והפקיד את תפקידו בידיה של מרים הבתולה, היפנה הפטריארך שלוש בקשות:
בקשה ממנהיגי העמים המסוכסכים באזור: "שיהיה לכם האומץ למצוא פתרונות צודקים, כדי שכולנו נוכל לחיות בשלום ובביטחון."
בקשה מהקהילה הבינלאומית: "כשההכרה באחריותכם לפעול בצדק ובאומץ מניעה אתכם, שתוכלו לסייע לאוכלוסיות האזור להגיע להחלטות צודקות".
בקשה ממאמיני שלוש הדתות המוניסטיות באזור ומאלו במגוון הזרמים הנוצריים בעיר הקודש: "הבה נמשיך להעמיק את דו השיח, ולחזק את הסולידאריות עם אהבה תוך שאיפה להיפגש ברוח זו".
לאחר הברכה הסופית ותשועות הקהל, הפמליה שבה לפטריארכיה, היכן שכולם העניקו לפטריארך החדש של ירושלים כבוד במושב כהונתו.
המוטו של כבודו, מונסיניור פואד טוואל, הלקוח מתהילים קח’, הוא "ליבי מוכן". אכן, זהו מוטו שנבחר היטב עבור מישהו, אשר משמע שמו בערבית, הוא "לב אוהב".
מארי-ארמל בוליו