ביום ראשון, ה-10 בפברואר,ף נערכה חגיגה מוקדמת של היום הבינלאומי של החולה שהוכרז ע"י האפיפיור יוחנן פאולוס השני לפני 21 שנים. בקהילת ירושלים ובקהילה הפרנציסקאנית של סאן סלבטורה ערכו לרגל יום זה סעודת אדון מיוחדת.
קהל רב היה בכנסייה והיתה גם נוכחות של חברים של הקהילה שבריאותם שברירית. בתפילה נכללו האח בסיליו טלטיניאן והאח גבריאל בייריר והם הוזכרו בחום רב, כאשר הראשון מביניהם חוגג את יום ההולדת ה-100 והשני – 99, וכמו כן נכחו גם אחים פרנציסקאנים מהמרפאה של הקוסטודיה שקיבלו את משיחת החולה.
בדרשה שלו, כהן הדת של הקהילה, האח פיראס חג'זין, הזכיר כי הסקרמנט של החולה לא צריך להבהיל. אין זה סקרמנט של מוות או גסיסה אלא של החיים, וכי אפשרי להירפא נפשית ופיסית. הוא הצליח לעודד כל כך עד כי רוב המאמינים באו לקבל את הסקרמנט, ועל מצחם וידם נמשח השמן הקדוש.
לפי דבריו של האח ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד והאח הממונה על סאן סלבטורה, "אירוע זה הינו אקט חברתי ודתי. כל הקהילה כולה הצטרפה בתפילה עימם ואפילו הילדים!"
בסוף האירוע, כל המוסדות בעיר המטפלים בחולים – מוסדות נוצריים מכל הזרמים הנוצריים, כמו גם יהודים ומוסלמים – התכבדו באזכור על לוח שיש (קיר הנצחה) בעבור מה שהם עושים בעבור החלשים ביותר מבינינו. רוב זרמים והקהילות הנוצריות יוצגו – בנות החסד, האחיות של יוסף הקודש ובתי החולים של לואיס הקודש ויוסף הקדוש, הנזירות של ליבו של ישוע, שעובדות במרפאה של הקוסטודיה, ועוד. משלחת קטנה מבית חולים (היהודי) הדסה הר הצופים נכחה גם כן.
האירוע השקט אופיין באחווה ובשמחה. כל המאמינים הוזמנו בפעם הראשונה להגיע למרפאה של הקוסטודיה כדי לתת לאח בסיליו ולאח גבריאת את עוגת יום ההולדת.
"זה זמן של יופי של אחדות של הכנסייה ושל האוניברסאליזם הפרנציסקאני. כולם יכלו להגיע לקומה העליונה של המנזר, המשקיף על כל ירושלים, לחלוק ררגע של אחווה. למעשה, היה זה המסר הנורמאלי של הליטורגיה שתמיד צריך להיות קיים ומלווה בעיתות של אחווה."
בארוחת הצהריים, במרפאה של סאן סלבטורה, האחים שחגגו 80 שנה המשיכו לחגוג את יום ההולדת ה-100 של האח בסיליו ואת יום ההולדת ה-99 של האח גבריאל באינטימיות משפחתית, ולא שכחו גם יום ההולדת של האח ארמנדו פירוצי (76.
קהל רב היה בכנסייה והיתה גם נוכחות של חברים של הקהילה שבריאותם שברירית. בתפילה נכללו האח בסיליו טלטיניאן והאח גבריאל בייריר והם הוזכרו בחום רב, כאשר הראשון מביניהם חוגג את יום ההולדת ה-100 והשני – 99, וכמו כן נכחו גם אחים פרנציסקאנים מהמרפאה של הקוסטודיה שקיבלו את משיחת החולה.
בדרשה שלו, כהן הדת של הקהילה, האח פיראס חג'זין, הזכיר כי הסקרמנט של החולה לא צריך להבהיל. אין זה סקרמנט של מוות או גסיסה אלא של החיים, וכי אפשרי להירפא נפשית ופיסית. הוא הצליח לעודד כל כך עד כי רוב המאמינים באו לקבל את הסקרמנט, ועל מצחם וידם נמשח השמן הקדוש.
לפי דבריו של האח ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד והאח הממונה על סאן סלבטורה, "אירוע זה הינו אקט חברתי ודתי. כל הקהילה כולה הצטרפה בתפילה עימם ואפילו הילדים!"
בסוף האירוע, כל המוסדות בעיר המטפלים בחולים – מוסדות נוצריים מכל הזרמים הנוצריים, כמו גם יהודים ומוסלמים – התכבדו באזכור על לוח שיש (קיר הנצחה) בעבור מה שהם עושים בעבור החלשים ביותר מבינינו. רוב זרמים והקהילות הנוצריות יוצגו – בנות החסד, האחיות של יוסף הקודש ובתי החולים של לואיס הקודש ויוסף הקדוש, הנזירות של ליבו של ישוע, שעובדות במרפאה של הקוסטודיה, ועוד. משלחת קטנה מבית חולים (היהודי) הדסה הר הצופים נכחה גם כן.
האירוע השקט אופיין באחווה ובשמחה. כל המאמינים הוזמנו בפעם הראשונה להגיע למרפאה של הקוסטודיה כדי לתת לאח בסיליו ולאח גבריאת את עוגת יום ההולדת.
"זה זמן של יופי של אחדות של הכנסייה ושל האוניברסאליזם הפרנציסקאני. כולם יכלו להגיע לקומה העליונה של המנזר, המשקיף על כל ירושלים, לחלוק ררגע של אחווה. למעשה, היה זה המסר הנורמאלי של הליטורגיה שתמיד צריך להיות קיים ומלווה בעיתות של אחווה."
בארוחת הצהריים, במרפאה של סאן סלבטורה, האחים שחגגו 80 שנה המשיכו לחגוג את יום ההולדת ה-100 של האח בסיליו ואת יום ההולדת ה-99 של האח גבריאל באינטימיות משפחתית, ולא שכחו גם יום ההולדת של האח ארמנדו פירוצי (76.