ביום חמישי האחרון בחודש אוקטובר, הקוסטודיה של ארץ הקודש העלתה את זכר האירוע של טבילתו של האדון ישוע בגדה המערבית של נהר הירדן, בהתאם למסורת.
החגיגה נערכה ע"י פיירבטיסטה פיצהבלה, הקוסטוד של ארץ הקודש, ובנוכחות אחרים, שכללו את מונסיניור פיטר אינגהם, הבישוף של וולונגאונג (אוסטרליה); מונסיניור רודולפו צטולוני (פרנציסקאני), הבישוף של מונטה פובליציאנו – קיוזי –פיאנצה (איטליה); האח הפרנציסקאני פרנצסקו בראבי, אשר היה המבקר הקנוני, מזכירו – האח גבריאל גרסיה; מספר כהני דת והתאספות של נוצרים מקומיים ועולי רגל.
חגיגת סעודת האדון [מיסה] השנתית אפשרה למאמינים להצהיר שוב מחדש את הבטחותיהם של הטבילה במקום שבו ישוע נטבל ע"י יוחנן המטביל. השנה, החגיגה גם כללה את טקס הטבילה של ג’ונתן, בנו של יעקב, אחד מה-קוואסים של הקוסטודיה (ה-קוואס הינם היורשים של המליציה של האימפריה התורכית העותומאנית. נראה כי זהו המקרה שהחל משנות החמישים, כל הקוואסים של הקוסטודיה – אשר תמיד לבשו לבוש עותומאני מסורתי – היו תמיד נוצרים).
לאחר החגיגה, המאמינים יכלו לצפות בעבודות השיפוצים הנעשות בצד הישראלי של נהר הירדן. המיזם האחרון עדיין דורש את השלמתו הינו בתנאי של אי זיהום המים.
חלק מהמאמינים נשארו ליד גדת הנהר, בשעה שהפרנציסקאנים של הקוסטודיה, ובעקבותיהם מספר מאמינים, חזרו לאוטובוס ונסעו להר הפיתוי כתחנה שנייה שלהם במסגרת העלייה לרגל, והפעם לזכור את האירוע של תקופת ההתנסות של ישוע במדבר.
הם הלכו למנזר אורתודוכסי שבו הנוצרים שנאספו לזכור את האירוע של הפיתוי מספרי הבשורה החל מהמאה הרביעית. בכניסה למקום הקדוש, הפרנציסקאנים קראו את העמוד מתוך ספר הבשורה של מתי (פרק ד’, פסוקים 1-11) ולאחר מכן, סגן הקוסטוד – האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורז – העניק ברכה לפני עולי הרגל שהיו פזורים ברחבי המנזר. חלקם ערכו ביקור תיירותי באתר, בשעה שחלקם העריצו את ההעתק של ההר שבו ישוע נוסה ע"י השטן. אחינו האורתודוכסים הציעו לאורחים שתייה, כך הם יכלו לרוות את צימאונם בטרם שבו הביתה.
Mab
החגיגה נערכה ע"י פיירבטיסטה פיצהבלה, הקוסטוד של ארץ הקודש, ובנוכחות אחרים, שכללו את מונסיניור פיטר אינגהם, הבישוף של וולונגאונג (אוסטרליה); מונסיניור רודולפו צטולוני (פרנציסקאני), הבישוף של מונטה פובליציאנו – קיוזי –פיאנצה (איטליה); האח הפרנציסקאני פרנצסקו בראבי, אשר היה המבקר הקנוני, מזכירו – האח גבריאל גרסיה; מספר כהני דת והתאספות של נוצרים מקומיים ועולי רגל.
חגיגת סעודת האדון [מיסה] השנתית אפשרה למאמינים להצהיר שוב מחדש את הבטחותיהם של הטבילה במקום שבו ישוע נטבל ע"י יוחנן המטביל. השנה, החגיגה גם כללה את טקס הטבילה של ג’ונתן, בנו של יעקב, אחד מה-קוואסים של הקוסטודיה (ה-קוואס הינם היורשים של המליציה של האימפריה התורכית העותומאנית. נראה כי זהו המקרה שהחל משנות החמישים, כל הקוואסים של הקוסטודיה – אשר תמיד לבשו לבוש עותומאני מסורתי – היו תמיד נוצרים).
לאחר החגיגה, המאמינים יכלו לצפות בעבודות השיפוצים הנעשות בצד הישראלי של נהר הירדן. המיזם האחרון עדיין דורש את השלמתו הינו בתנאי של אי זיהום המים.
חלק מהמאמינים נשארו ליד גדת הנהר, בשעה שהפרנציסקאנים של הקוסטודיה, ובעקבותיהם מספר מאמינים, חזרו לאוטובוס ונסעו להר הפיתוי כתחנה שנייה שלהם במסגרת העלייה לרגל, והפעם לזכור את האירוע של תקופת ההתנסות של ישוע במדבר.
הם הלכו למנזר אורתודוכסי שבו הנוצרים שנאספו לזכור את האירוע של הפיתוי מספרי הבשורה החל מהמאה הרביעית. בכניסה למקום הקדוש, הפרנציסקאנים קראו את העמוד מתוך ספר הבשורה של מתי (פרק ד’, פסוקים 1-11) ולאחר מכן, סגן הקוסטוד – האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורז – העניק ברכה לפני עולי הרגל שהיו פזורים ברחבי המנזר. חלקם ערכו ביקור תיירותי באתר, בשעה שחלקם העריצו את ההעתק של ההר שבו ישוע נוסה ע"י השטן. אחינו האורתודוכסים הציעו לאורחים שתייה, כך הם יכלו לרוות את צימאונם בטרם שבו הביתה.
Mab