"ויהי כאשר נטבל ישוע וימהר לעלות מן-המים והנה נפתחו-לו השמיים וירא את רוח אלוהים יורדת כיונה ונחה עליו. והנה קול מן השמיים אומר: זה בני ידידי אשר-רצתה נפשי בו". (הבשורה לפי מתי, ג’: 16-17)
נרגשים בעקבות המילים הללו הלקוחות מספר הבשורה לפי מתי, האחים הפרנציסקאנים של ארץ הקודש, המודרכים על ידי האב הקוסטוד פיירבטיסטה פיצהבלה, ומלווים בקהילת ירושלים של מטה ואליהם הצטרפו עולי רגל רבים מאירופה ומאמריקה הלטינית וכמו כן בנוכחות אנשי דת רבים כמו בכל שנה בסופו של חודש דצמבר, נפגשו ליד נהר הירדן וזאת על מנת להרהר ברז הישועה של טבילתו של ישוע. לצלילי שירים ומזמורים מספר תהילים של שבח והלל והכרת תודה לטובו של האל כלפי בני האדם ועמו נשמעו, המשיכה התהלוכה למקום המיועד ששם נערך טקס קבלת הלחם והיין [אוכריסטיה בלעז]. הליטורגיה הפכה לחיה ולתוססת עקב נוכחותם של הסטודנטים הפרנציסקאנים הצעירים ומקולות מקהלה גדולת משתתפים שהיגעה לירושלים מהונגריה לרגל מסע עלייה לרגל. הקוסטוד, במהלך הליטורגיה של הטבילה הזכיר את ההוראה של השליח שאול [פאולוס], שכולנו, למעשה, שכולנו באמצעות הטבילה, מתנו עם ישוע על מנת לקום עימו מן המתים וכי עלינו ללכת בדרך של חיים חדשים של הרוח, ביודענו כי האדם הישן אשר נצלב עם ישוע מת משום שאין אנו עוד עבדים לחטא. עם חידוש ההבטחות של הטבילה המקודשת, שרו את מזמור תהילים מפרק נ’ [50] אשר ליווה את הטלת המים המבורכים על המשתתפים באירוע. רגע זה הינו בייחוד מרגש ונוגע ללב מכיוון שהמשתתפים באו לאותו מקום בנהר הירדן שבו הרהר שה האלוהים [ישוע המשיח]. יתרה על כן, בחלק זה של נהר הירדן אירעו אירועים בעלי חשיבות והמהווים מורשת בספרי הקודש: בייחוד המעבר של עם ישראל בהדרכתו של יהושע בדרך אל הארץ המובטחת ועלייתו של אלישע הנביא בכרכרת אש השמיימה עם סוסי אש כשתלמידיו המומים לנוכח המחזה. האירועים הללו מסופרים בספרי הקודש, בייחוד בספר יהושע וספר מלכים ב’. עם סיומה של סעודת האדון [המיסה] הקדושה, עולי הרגל המשיכו אל המקומות שבהם הונצחו ארבעים היום שבהם התנסה ישוע במדבר לאחר שנטבל במי הירדן ובפיתויים שעבר ישוע במדבר ע"י השטן על ההר המכונה "הר ארבעים הימים" [בערבית - ג’אבל ארבעים הימים]. ההר שבסמיכות לו נמצא מנזר יווני-אורתודוכסי שולט ומשקיף על העיר יריחו של ימינו, הרחוקה רק מספר קילומטרים מהערים העתיקות של יריחו, שנבנו ונהרסו פעמים רבות במהלך מאות השנים שעברו, ואשר המרחק ביניהם קטן; עיר זו בתקופת ישוע היתה עדה לחלק מהניסים ממש כפי שספרי הבשורה מספרים לנו אודותיהם. מנזק יוני-אורתודוכסי ציורי בנוי גם כן על הר זה.
מנגד לנווה מדבר זה, לרגלי מרגלות ההר, בשעה שרוב עולי הרגל צעדו לאורך שביל אבנים המוביל למנזר המרהיב שבמדבר יהודה, קבוצה קטנה של עולי רגל עצרה לרגלי שני עצים שגדלו ליד מעיין אלישע, היכן שהניסים שחולל ארעו, לאחר הנס של חציית מי הירדן. המעיין של נווה המדבר של יריחו, למעשה, היה מזוהם והביא לתנובה חקלאית וליבולים דלים, למוות ולהפלות. כאשר האנשים ביקשו את עזרתו, אלישע ביקש למלא בסיר חדש עם מלח והוא שפך את תכולת הסיר למעיין. לאחר מכן הוא הודיע כי האל הפך את המים הללו לבריאים ונקיים: המעיין למעשה טוהר, ועד היום מקור זה הינו המקור לחיים כיום לכל העיר ואליו קשורה העיר כולה. לסיום, לאור הזיכרון של תקופת צום הארבעים שאותה עבר ישוע על ההר, הלקוח מספר הבשורה לפי מרקוס "הוא היה עם האחים והמלאכים שירתו אותו" אף אחד לא יכול היה לשכוח את הנבואה של ישעיהו "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נוהג בם". הנבואה הינה של עולם של פיוס ושל אחדות ואהבה, של אחוות אחים ופיוס אשר התגשמה בדמותו של ישוע: "הנה, מלכות האלוהים בקרבכם".
SG
נרגשים בעקבות המילים הללו הלקוחות מספר הבשורה לפי מתי, האחים הפרנציסקאנים של ארץ הקודש, המודרכים על ידי האב הקוסטוד פיירבטיסטה פיצהבלה, ומלווים בקהילת ירושלים של מטה ואליהם הצטרפו עולי רגל רבים מאירופה ומאמריקה הלטינית וכמו כן בנוכחות אנשי דת רבים כמו בכל שנה בסופו של חודש דצמבר, נפגשו ליד נהר הירדן וזאת על מנת להרהר ברז הישועה של טבילתו של ישוע. לצלילי שירים ומזמורים מספר תהילים של שבח והלל והכרת תודה לטובו של האל כלפי בני האדם ועמו נשמעו, המשיכה התהלוכה למקום המיועד ששם נערך טקס קבלת הלחם והיין [אוכריסטיה בלעז]. הליטורגיה הפכה לחיה ולתוססת עקב נוכחותם של הסטודנטים הפרנציסקאנים הצעירים ומקולות מקהלה גדולת משתתפים שהיגעה לירושלים מהונגריה לרגל מסע עלייה לרגל. הקוסטוד, במהלך הליטורגיה של הטבילה הזכיר את ההוראה של השליח שאול [פאולוס], שכולנו, למעשה, שכולנו באמצעות הטבילה, מתנו עם ישוע על מנת לקום עימו מן המתים וכי עלינו ללכת בדרך של חיים חדשים של הרוח, ביודענו כי האדם הישן אשר נצלב עם ישוע מת משום שאין אנו עוד עבדים לחטא. עם חידוש ההבטחות של הטבילה המקודשת, שרו את מזמור תהילים מפרק נ’ [50] אשר ליווה את הטלת המים המבורכים על המשתתפים באירוע. רגע זה הינו בייחוד מרגש ונוגע ללב מכיוון שהמשתתפים באו לאותו מקום בנהר הירדן שבו הרהר שה האלוהים [ישוע המשיח]. יתרה על כן, בחלק זה של נהר הירדן אירעו אירועים בעלי חשיבות והמהווים מורשת בספרי הקודש: בייחוד המעבר של עם ישראל בהדרכתו של יהושע בדרך אל הארץ המובטחת ועלייתו של אלישע הנביא בכרכרת אש השמיימה עם סוסי אש כשתלמידיו המומים לנוכח המחזה. האירועים הללו מסופרים בספרי הקודש, בייחוד בספר יהושע וספר מלכים ב’. עם סיומה של סעודת האדון [המיסה] הקדושה, עולי הרגל המשיכו אל המקומות שבהם הונצחו ארבעים היום שבהם התנסה ישוע במדבר לאחר שנטבל במי הירדן ובפיתויים שעבר ישוע במדבר ע"י השטן על ההר המכונה "הר ארבעים הימים" [בערבית - ג’אבל ארבעים הימים]. ההר שבסמיכות לו נמצא מנזר יווני-אורתודוכסי שולט ומשקיף על העיר יריחו של ימינו, הרחוקה רק מספר קילומטרים מהערים העתיקות של יריחו, שנבנו ונהרסו פעמים רבות במהלך מאות השנים שעברו, ואשר המרחק ביניהם קטן; עיר זו בתקופת ישוע היתה עדה לחלק מהניסים ממש כפי שספרי הבשורה מספרים לנו אודותיהם. מנזק יוני-אורתודוכסי ציורי בנוי גם כן על הר זה.
מנגד לנווה מדבר זה, לרגלי מרגלות ההר, בשעה שרוב עולי הרגל צעדו לאורך שביל אבנים המוביל למנזר המרהיב שבמדבר יהודה, קבוצה קטנה של עולי רגל עצרה לרגלי שני עצים שגדלו ליד מעיין אלישע, היכן שהניסים שחולל ארעו, לאחר הנס של חציית מי הירדן. המעיין של נווה המדבר של יריחו, למעשה, היה מזוהם והביא לתנובה חקלאית וליבולים דלים, למוות ולהפלות. כאשר האנשים ביקשו את עזרתו, אלישע ביקש למלא בסיר חדש עם מלח והוא שפך את תכולת הסיר למעיין. לאחר מכן הוא הודיע כי האל הפך את המים הללו לבריאים ונקיים: המעיין למעשה טוהר, ועד היום מקור זה הינו המקור לחיים כיום לכל העיר ואליו קשורה העיר כולה. לסיום, לאור הזיכרון של תקופת צום הארבעים שאותה עבר ישוע על ההר, הלקוח מספר הבשורה לפי מרקוס "הוא היה עם האחים והמלאכים שירתו אותו" אף אחד לא יכול היה לשכוח את הנבואה של ישעיהו "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נוהג בם". הנבואה הינה של עולם של פיוס ושל אחדות ואהבה, של אחוות אחים ופיוס אשר התגשמה בדמותו של ישוע: "הנה, מלכות האלוהים בקרבכם".
SG