ביום חמישי, ה-29 ליולי, בירושלים נחוג חג הקדוש לזרוס, מרתה הקדושה ומרים והקוסטודיה ערכה מסע עלייה לרגל למקום הקדוש ב-ביתניה, הסמוך לקברו של לזרוס.
בשעת בוקר מוקדמת בשיא הקיץ, מסע העלייה לרגל לא משך אנשים רבים – כ-10 אחים פרנציסקאנים, מעט אנשים מהקהילה הירושלמית ונזירות – זאת באם קבוצה של כ-40 כהני דת מדרום אמריקה, שקיבלו מידע זה במרכז נוטרה דאם, לא היתה מצטרפת אליהם.
בין המקדימים להגיע , עולי הרגל הראשונים יכלו לבקר את המקום בהדרכתו של האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורז, סגן הקוסטוד.
בשעה שקבוצת עולי הרגל חגגו בקפלה הידועה כקפלת הצלבנים, האח הפרנציסקאנים ערך את סעודת האדון [מיסה] בכנסייה של המקום הקדוש.
בדרשתו, הוא הדגיש כי בבית ידידות זה ניתן להבין הכי טוב את ליבו של ישוע. באופן דומה, זו האיכות של מערכת יחסים אשר היתה לו עם מרתה ומרים ואנו יכולים להבין טוב יותר את החופש של ישוע במערכת היחסים שלו עם נשים, למרות הנהוג בזמנו. כמו כן היתה זו הזדמנות לזכור ידיד נוסף, האח הפרנציסקאני איגנציו פנה, אשר יום לפני כן נפטר ושב לחיק האב לאחר חיים מלאים בשירות הקוסטודיה וסיומם של חיים אלו בסבל.
לאחר סעודת האדון, נערך ביקור ותפילה בקברו של לזרוס ולאחר מכן כיבוד קל. מקום זה הפך לאתר מוסלמי ויש בו מסגד – כמו באתר העלייה השמיימה ובחדר הסעודה האחרונה – ולפרנציסקאנים ניתנה אפשרות לחגוג את סעודת האדון פעם בשנה והם אכן עשו כן בשעת בוקר מוקדמת, ב-שש בבוקר.
הבה נקווה כי השיפורים ברחוב זה, אשר נראה יפה יותר כעת והכולל חנויות מזכרות, המושכות את עולי הרגל והרשויות המקומיות מקוות לכך.
ברם, לפי האח הפרנציסקאני מיכאל סרקואה מהאחווה של ביתניה, מצבו של המקום הקדוש הזה, המרוחק מאד ומנותק מירושלים ע"י "חומת ההפרדה" הישראלית מרחיק את רוב עולי הרגל מלערוך קניות בדרכם ליריחו.
עקב כך, עולי הרגל עורכים עיקוף ארוך יותר על מנת לבצע את העלייה לרגל ביום שמוביל אתם מ-ביתניה למעלה של הר הזיתים, אשר הינו קרוב מאד. לפחות קרוב יותר לעליה לרגל של הפרנציסקאנים ברגל עד שנות ה-60.
שתי חנויות, האח באתר העלייה השמיימה, והשנייה בכרמל של פיטר אפשרו תהלוכות חדשות וקריאה של הבשורה והביאו לסיומו של מסע העלייה לרגל בעקבותיו של ישוע.
ההזדמנות הבאה של הקוסטודיה לערוך את מסע העלייה לרגל, בעקבות הליטורגיה, יהיה ב-6 לאוגוסט להר טבור ולאחר מכן ב-15 לאוגוסט בקברה של מרים הבתולה.
כל מי שיכול ורוצה לעשות כן הינו מוזמן בחום להצטרף למסע העלייה לרגל.
Mab
בשעת בוקר מוקדמת בשיא הקיץ, מסע העלייה לרגל לא משך אנשים רבים – כ-10 אחים פרנציסקאנים, מעט אנשים מהקהילה הירושלמית ונזירות – זאת באם קבוצה של כ-40 כהני דת מדרום אמריקה, שקיבלו מידע זה במרכז נוטרה דאם, לא היתה מצטרפת אליהם.
בין המקדימים להגיע , עולי הרגל הראשונים יכלו לבקר את המקום בהדרכתו של האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורז, סגן הקוסטוד.
בשעה שקבוצת עולי הרגל חגגו בקפלה הידועה כקפלת הצלבנים, האח הפרנציסקאנים ערך את סעודת האדון [מיסה] בכנסייה של המקום הקדוש.
בדרשתו, הוא הדגיש כי בבית ידידות זה ניתן להבין הכי טוב את ליבו של ישוע. באופן דומה, זו האיכות של מערכת יחסים אשר היתה לו עם מרתה ומרים ואנו יכולים להבין טוב יותר את החופש של ישוע במערכת היחסים שלו עם נשים, למרות הנהוג בזמנו. כמו כן היתה זו הזדמנות לזכור ידיד נוסף, האח הפרנציסקאני איגנציו פנה, אשר יום לפני כן נפטר ושב לחיק האב לאחר חיים מלאים בשירות הקוסטודיה וסיומם של חיים אלו בסבל.
לאחר סעודת האדון, נערך ביקור ותפילה בקברו של לזרוס ולאחר מכן כיבוד קל. מקום זה הפך לאתר מוסלמי ויש בו מסגד – כמו באתר העלייה השמיימה ובחדר הסעודה האחרונה – ולפרנציסקאנים ניתנה אפשרות לחגוג את סעודת האדון פעם בשנה והם אכן עשו כן בשעת בוקר מוקדמת, ב-שש בבוקר.
הבה נקווה כי השיפורים ברחוב זה, אשר נראה יפה יותר כעת והכולל חנויות מזכרות, המושכות את עולי הרגל והרשויות המקומיות מקוות לכך.
ברם, לפי האח הפרנציסקאני מיכאל סרקואה מהאחווה של ביתניה, מצבו של המקום הקדוש הזה, המרוחק מאד ומנותק מירושלים ע"י "חומת ההפרדה" הישראלית מרחיק את רוב עולי הרגל מלערוך קניות בדרכם ליריחו.
עקב כך, עולי הרגל עורכים עיקוף ארוך יותר על מנת לבצע את העלייה לרגל ביום שמוביל אתם מ-ביתניה למעלה של הר הזיתים, אשר הינו קרוב מאד. לפחות קרוב יותר לעליה לרגל של הפרנציסקאנים ברגל עד שנות ה-60.
שתי חנויות, האח באתר העלייה השמיימה, והשנייה בכרמל של פיטר אפשרו תהלוכות חדשות וקריאה של הבשורה והביאו לסיומו של מסע העלייה לרגל בעקבותיו של ישוע.
ההזדמנות הבאה של הקוסטודיה לערוך את מסע העלייה לרגל, בעקבות הליטורגיה, יהיה ב-6 לאוגוסט להר טבור ולאחר מכן ב-15 לאוגוסט בקברה של מרים הבתולה.
כל מי שיכול ורוצה לעשות כן הינו מוזמן בחום להצטרף למסע העלייה לרגל.
Mab