בכל יום שישי בערב, המקהלה האפריקאית נפגשת בבית של מנצחה, פרנסיס, להכין יחד את המזמורים שיושרו בשעה 11:00 בסעודת האדון [מיסה] ביום ראשון. בקרב אנשי המקהלה, אשר מגיע לתריסר, ישנן מספר גברות מ-קרלה. לפני מספר שנים, הקהילה הקתולית-אפריקאית כללה מאות נוספים של אנשים והמקהלה כללה משתתפים רבים יותר.
החזרה באולם אינה אלא חדר בדירה של פרנסיס אשר הוא חולק בה עם אחים אפריקאים נוספים, ובמהלך היום משמש כמעון לילדים פיליפינים מתל-אביב שבאזור התחנה המרכזית. המעון מנוהל ע"י אשתו של פרנסיס, שרלוט.
הצ’לסטה עטוף בשקית פלסטיק, כפי שראוי ומכובד, ודפי המזמורים מקופלים ודהויים עקב השימוש הרב בהם. דבר שמזכיר להמתין לאחרים שיגיעו לחזרה לאחר שישה ימים קשים של עבודה, עייפים אך מרוצים. הם מתחילים, כמו נוצרים טובים, עם תפילת האדון ["אבינו שבשמיים"], שמחי מרים ו"כבוד לאלוהים במרומים" [גלוריה, בלעז]. אין להם כלים מוסיקליים. פרנסיס שומר על מקצב ע"י תיפוף בכף ידו על ספר שמחזיק בחוזקה ביד שמאל. השירים ידועים משמיעה ומלמדים את האחרים ע"י חזרה על המילים עם אלו שכבר יודעים אותם.
כאשר מישהו בטעות טועה או חורג מהצליל, שרלוט – המחזיקה את בנה הצעיר בזרועותיה – מעלה את קולה סופראנו הבהיר של מעל כולם ומובילה את הקבוצה בחזרה לצליל הנכון. זו מקהלה של העניים, אולם עשירים באמונה ובשמחה.
החזרה מסתיימת עם תפילת הודיה קצרה. חלק נשארים לתפילת ערבית גם כן. רוב החברים חוזרים הביתה כדי להתארגן לארוחת החג ולבשר את מאגר המזון ששומרים במקרר למהלך כל השבוע. במקצב עבודה עמוס משך השבוע, אין מספי זמן כדי לבשל מזון כל יום.
בבוקרו של יום ראשון הם מגיעים לכנסייה. האחרים מכינים את המצלתיים ואת הטמבורין: כשהכל מוכן, חברי המקהלה לובשים את התלבושות הכוללות גם כן כובע. בתהלוכה, המקהלה מקדימה את כהני הדת ואת נערי המזבח מקצה הכנסייה ועד למזבח המרכזי בחלוקת ספרי המזמורים שמובאים במיוחד מגאנה, למאמינים האחרים – הודים, פיליפינים ואירופאים. כולם מוזמנים לשיר. המקהלה, למעשה, מחייה את הליטורגיה ללא פגיעה במאמינים האחרים המשתתפים בשירה.
ללא ספק קהילה זו יכולה להישאר שעות על גבי שעות בכנסייה ולהלל את האל עם מזמורים של שבח! על כהן הדת להגביל את הזמן של השירה. סעודת האדון ]מיסה] נמשכת כשעתים, אולם עבור אנשים אלו זהו הזמן שבו הם חשים חופשיים לחלוטין לחוש כילדים של האב שאכן אוהב אותם!
הליטורגיה מבוצעת במקומות הטובים ביותר. בסיומה של סעודת האדון, המקהלה מלווה את כהן הדת עד לחדר תשמיש הקדושה [סכריסטיה, בלעז], ששם הם מבורכים ע"י כהן הדת, זוכים לתודה ולעידוד. כולם שבים הביתה שמחים ומרוצים להיות בשירותו של האל ושל הכנסייה.
MAB
החזרה באולם אינה אלא חדר בדירה של פרנסיס אשר הוא חולק בה עם אחים אפריקאים נוספים, ובמהלך היום משמש כמעון לילדים פיליפינים מתל-אביב שבאזור התחנה המרכזית. המעון מנוהל ע"י אשתו של פרנסיס, שרלוט.
הצ’לסטה עטוף בשקית פלסטיק, כפי שראוי ומכובד, ודפי המזמורים מקופלים ודהויים עקב השימוש הרב בהם. דבר שמזכיר להמתין לאחרים שיגיעו לחזרה לאחר שישה ימים קשים של עבודה, עייפים אך מרוצים. הם מתחילים, כמו נוצרים טובים, עם תפילת האדון ["אבינו שבשמיים"], שמחי מרים ו"כבוד לאלוהים במרומים" [גלוריה, בלעז]. אין להם כלים מוסיקליים. פרנסיס שומר על מקצב ע"י תיפוף בכף ידו על ספר שמחזיק בחוזקה ביד שמאל. השירים ידועים משמיעה ומלמדים את האחרים ע"י חזרה על המילים עם אלו שכבר יודעים אותם.
כאשר מישהו בטעות טועה או חורג מהצליל, שרלוט – המחזיקה את בנה הצעיר בזרועותיה – מעלה את קולה סופראנו הבהיר של מעל כולם ומובילה את הקבוצה בחזרה לצליל הנכון. זו מקהלה של העניים, אולם עשירים באמונה ובשמחה.
החזרה מסתיימת עם תפילת הודיה קצרה. חלק נשארים לתפילת ערבית גם כן. רוב החברים חוזרים הביתה כדי להתארגן לארוחת החג ולבשר את מאגר המזון ששומרים במקרר למהלך כל השבוע. במקצב עבודה עמוס משך השבוע, אין מספי זמן כדי לבשל מזון כל יום.
בבוקרו של יום ראשון הם מגיעים לכנסייה. האחרים מכינים את המצלתיים ואת הטמבורין: כשהכל מוכן, חברי המקהלה לובשים את התלבושות הכוללות גם כן כובע. בתהלוכה, המקהלה מקדימה את כהני הדת ואת נערי המזבח מקצה הכנסייה ועד למזבח המרכזי בחלוקת ספרי המזמורים שמובאים במיוחד מגאנה, למאמינים האחרים – הודים, פיליפינים ואירופאים. כולם מוזמנים לשיר. המקהלה, למעשה, מחייה את הליטורגיה ללא פגיעה במאמינים האחרים המשתתפים בשירה.
ללא ספק קהילה זו יכולה להישאר שעות על גבי שעות בכנסייה ולהלל את האל עם מזמורים של שבח! על כהן הדת להגביל את הזמן של השירה. סעודת האדון ]מיסה] נמשכת כשעתים, אולם עבור אנשים אלו זהו הזמן שבו הם חשים חופשיים לחלוטין לחוש כילדים של האב שאכן אוהב אותם!
הליטורגיה מבוצעת במקומות הטובים ביותר. בסיומה של סעודת האדון, המקהלה מלווה את כהן הדת עד לחדר תשמיש הקדושה [סכריסטיה, בלעז], ששם הם מבורכים ע"י כהן הדת, זוכים לתודה ולעידוד. כולם שבים הביתה שמחים ומרוצים להיות בשירותו של האל ושל הכנסייה.
MAB