"האופי והקריאה האוניברסאלית של הכנסייה דורשת להיות בדו שיח עם חברים של בני דתות אחרות. דו שיח זה במזרח התיכון מבוסס על קשרים רוחניים והיסטוריים המאחדים יחד נוצרים עם יהודים ועם מוסלמים."
הצהרה אפיפיורית לאחר הסינוד "הכנסייה במזרח התיכון" של בנדיקטוס ה-16, מס' 19
יום שלישי, ה-20 בינואר, באולם של פרנסיס הקדשו ב-קוריה של הקוסטודיה היתה נוכחות רבה, מאופיינת בסקרנות ובמספר רב של אחים פרנציסקאנים ואחיות שרוצים לחיות את חיי היום יום שלהם לצד יהודים ומוסלמים ורוצים ללכת יד ביד עימם בדרכיה של ארץ זו ולהיות נאהבים באופן שווה מצד כולם.
האירה רצון זה תחילה פרופסורית לאה די סגני ולאחר מכן ד"ר עבדלמשח שהציגו בהתאמה את הנושאים של "יסודותיה של האמונה היהודית" ו"היסודות של האמונה האסלאמית".
גב' די סגני הציגה בנינוחות בפני הנקהלים את תודתה האישית וציינה שמשפחתה ברחה מחוקי הגזע של איטליה הפשיסטית תודות למעשה אמיץ של כהן דת ושל אדם מאמין מן השורה [עמאי] שזכו להכרה כקדושים לאחרונה.
לאחר מכן היא החלה בהרצאה שלה בהצגה של תמונה מגוונת של הביטויים השונים המרכיבים את העולם היהודי כיום. היהודים האורתודוכסים המוכרים ע"י מנהגים ולבוש שמרני, מציגים דעה פונדמנטליסטית אם לא קיצונית ולעיתים מסוכנת, ואלו שהוגדרו כ"רשמיים והיסטוריים" נקשרו לרבנות הראשית של ירושלים. ועדיין, בייחוד בארה"ב, אולם גם בישראל ישנה נוכחות ל"רפורמים", שפתוחים יותר לאתגרים של החיים המודרניים. ברם, בקרב אלו שהינם אנטגוניסטים ואינם שומרים על מצוות התורה, מורגש צורך למול את בניהם (95% מהמקרים) ולהדגיש את שייכותם לעם היהודי לפחות בביטוי של חגיגת חג הפסח.
הגיוון של הביטויים נעדרים סמכות מרכזית. הערה מיוחדת התייחסה לחסידים, בשעה שישנם מאמינים ביניהם המבטאים משיחיות יהודית.
בבואה להדגים את הנושא שהוצע כסיכום של כל היסודות של היהדות ב-13 עקרונות של הרמב"ם (1135-1204). חמשת העקרונות לראשונים מדגישים את הקיום מעבר לזמן של האל אשר הינו אחד ואחדותו מוחלטת ובלתי נתפסת. הקדושה של האל אינה שווה או קודמת לכל מעשה הבריאה, כשהאל הוא מבצעה, וזוהי עדות לגדולתו ולשלטונו. בעקרונות 6/9 מדובר על חסד הנבואה שהוא העניק לנבחר שלו, דרך משה, שלא היה אף פעם בישראל אולם הינו הנביא הגדול ביותר. האל העניק את המתנה של התורה שאינה מוגבלת בזמן והיא נצחית. בעקרונות 10/11 מצוין כי האל הכל יכול יודע את המחשבות הסודיות ביותר של האדם ומזכה את הצדיקים ואת הרשעים בהתאם לסגולותיהם ולמגרעותיהם. העיקרון ה-12 מציין כי בסוף הזמן יגיע המשיח וה-13 – תחיית המתים.
הפרופסורית חזרה והדגישה כי עקרונות אלו ייחודיים ליהודים, אשר אינם מגלים עניין בחיזוי העתיד משום שהם מאמינים באוניברסאליות של הישועה בעבור אלה המאמינים באל. אפילו הרמב"ם ציין כי בעבור לא יהודים שבעת המצוות של נוח חיוניות בעבור הישועה: איסור על חילול השם, לשמור על שמו הקדוש של האל, אל תרצח ואל תחמוד, איסור על גניבה ואיסור לאכול בשר עם דם ולאחר מכן ליצור מערכת שיפוטית.
מאידך, מעניין לציין, אחרים הינם בעלי תובנות שלא ניתן לכפות זאת ודוחים חלק מהעקרונות הללו באופן ברור משום שאין להם כל רלוונטיות בעבור חיי היום יום האזרחיים של רוב היהודים ומכירים בעקרון השוויון והכבוד של כל אזרח-תושב בישראל.
לאחר הרצאה זו מלומד מעניין לא פחות היה ד"ר אדל עבדלמשק, נשיא הדוקטורים הפלסטינים העובדים בישראל ובראשות הפלסטינית, והציג תחילה את מחויבותו המקצועית אפילו עקב היותו מעורב ישירות בעבודה בארגונים פוליטטים בעבור מטרת השחרור של השטחים הכבושים. הוא גם הביע את ידידותו המלאה עם הנוכחים המשתפים פעלה בבית לחם ועם חברים רבים שהינם נוצרים והזכיר שהאימאם של בית לחם הלך יד ביד עם כהן דת נוצרי.
המלומד אמר שבעבור הרפרטואר קל לדווח יותר על המוזרות של האסלאם בליווי זוועות של החליפות המדומה ודאע"ש וציין כי יש יותר קורבנות בקרב המוסלמים יותר מאשר בקרב קבוצות דתות אחרות. הוא יצא כנגד המתקפה בפריס, אולם באותה עוצמה הכריז שהאסלאם לא יכול לקבל שלועגים לאללה ולנביאו.
המוסלמי המלומד, ציין מגוון ביטוים של וידויים במסגרת ידיעתו באמונה האסלאמית: גיוון שהוא פשוט בעבור כולם, בייחוד במזרח התיכון, הקשור לקונפליקטים מדממים. אלימות, הדגיש ד"ר אדל, אינה "שייכת" לאופיו של האסלאם אלא הינה פרשנות שגויה ומצב פוליטי מעוות. קשה יותר בעבורו להבחין בין ההיבט הדתי ובין הפוליטי.
היה אפשרי להבין בקלות כשעבר לציין את חמשת עיקרי העולם המוסלמי: האמונה באל אחד ובגדולתו של נביאו, חמשת התפילות ביום, חג הרמדאן והעלייה לרגל למכה (פעם בחיים). אפילו ד"ר עבדלמשח הביע את מוכנותו המלאה לשתף פעולה עם הנוצרים והעביר את תחושת החברות הזו בהצלחה.
האח הפרנציסקאני מרסלו חש בר מזל שהופקד בידיו לסכם את המפגש בעבור הקוסטוד שלאחר שני דיווחים כה קרובים לא יכול היה שלא לקבל בברכה את המחויבות בחום.
ארוחת צהריים הביאה לסופם של אירועי הבוקר כשכל הנוכחים היו יחדיו מסביב לשולחן, כתף אל כתף, ואף יותר מכך – יד ביד.
האב ג'וזפה גפוריני
הצהרה אפיפיורית לאחר הסינוד "הכנסייה במזרח התיכון" של בנדיקטוס ה-16, מס' 19
יום שלישי, ה-20 בינואר, באולם של פרנסיס הקדשו ב-קוריה של הקוסטודיה היתה נוכחות רבה, מאופיינת בסקרנות ובמספר רב של אחים פרנציסקאנים ואחיות שרוצים לחיות את חיי היום יום שלהם לצד יהודים ומוסלמים ורוצים ללכת יד ביד עימם בדרכיה של ארץ זו ולהיות נאהבים באופן שווה מצד כולם.
האירה רצון זה תחילה פרופסורית לאה די סגני ולאחר מכן ד"ר עבדלמשח שהציגו בהתאמה את הנושאים של "יסודותיה של האמונה היהודית" ו"היסודות של האמונה האסלאמית".
גב' די סגני הציגה בנינוחות בפני הנקהלים את תודתה האישית וציינה שמשפחתה ברחה מחוקי הגזע של איטליה הפשיסטית תודות למעשה אמיץ של כהן דת ושל אדם מאמין מן השורה [עמאי] שזכו להכרה כקדושים לאחרונה.
לאחר מכן היא החלה בהרצאה שלה בהצגה של תמונה מגוונת של הביטויים השונים המרכיבים את העולם היהודי כיום. היהודים האורתודוכסים המוכרים ע"י מנהגים ולבוש שמרני, מציגים דעה פונדמנטליסטית אם לא קיצונית ולעיתים מסוכנת, ואלו שהוגדרו כ"רשמיים והיסטוריים" נקשרו לרבנות הראשית של ירושלים. ועדיין, בייחוד בארה"ב, אולם גם בישראל ישנה נוכחות ל"רפורמים", שפתוחים יותר לאתגרים של החיים המודרניים. ברם, בקרב אלו שהינם אנטגוניסטים ואינם שומרים על מצוות התורה, מורגש צורך למול את בניהם (95% מהמקרים) ולהדגיש את שייכותם לעם היהודי לפחות בביטוי של חגיגת חג הפסח.
הגיוון של הביטויים נעדרים סמכות מרכזית. הערה מיוחדת התייחסה לחסידים, בשעה שישנם מאמינים ביניהם המבטאים משיחיות יהודית.
בבואה להדגים את הנושא שהוצע כסיכום של כל היסודות של היהדות ב-13 עקרונות של הרמב"ם (1135-1204). חמשת העקרונות לראשונים מדגישים את הקיום מעבר לזמן של האל אשר הינו אחד ואחדותו מוחלטת ובלתי נתפסת. הקדושה של האל אינה שווה או קודמת לכל מעשה הבריאה, כשהאל הוא מבצעה, וזוהי עדות לגדולתו ולשלטונו. בעקרונות 6/9 מדובר על חסד הנבואה שהוא העניק לנבחר שלו, דרך משה, שלא היה אף פעם בישראל אולם הינו הנביא הגדול ביותר. האל העניק את המתנה של התורה שאינה מוגבלת בזמן והיא נצחית. בעקרונות 10/11 מצוין כי האל הכל יכול יודע את המחשבות הסודיות ביותר של האדם ומזכה את הצדיקים ואת הרשעים בהתאם לסגולותיהם ולמגרעותיהם. העיקרון ה-12 מציין כי בסוף הזמן יגיע המשיח וה-13 – תחיית המתים.
הפרופסורית חזרה והדגישה כי עקרונות אלו ייחודיים ליהודים, אשר אינם מגלים עניין בחיזוי העתיד משום שהם מאמינים באוניברסאליות של הישועה בעבור אלה המאמינים באל. אפילו הרמב"ם ציין כי בעבור לא יהודים שבעת המצוות של נוח חיוניות בעבור הישועה: איסור על חילול השם, לשמור על שמו הקדוש של האל, אל תרצח ואל תחמוד, איסור על גניבה ואיסור לאכול בשר עם דם ולאחר מכן ליצור מערכת שיפוטית.
מאידך, מעניין לציין, אחרים הינם בעלי תובנות שלא ניתן לכפות זאת ודוחים חלק מהעקרונות הללו באופן ברור משום שאין להם כל רלוונטיות בעבור חיי היום יום האזרחיים של רוב היהודים ומכירים בעקרון השוויון והכבוד של כל אזרח-תושב בישראל.
לאחר הרצאה זו מלומד מעניין לא פחות היה ד"ר אדל עבדלמשק, נשיא הדוקטורים הפלסטינים העובדים בישראל ובראשות הפלסטינית, והציג תחילה את מחויבותו המקצועית אפילו עקב היותו מעורב ישירות בעבודה בארגונים פוליטטים בעבור מטרת השחרור של השטחים הכבושים. הוא גם הביע את ידידותו המלאה עם הנוכחים המשתפים פעלה בבית לחם ועם חברים רבים שהינם נוצרים והזכיר שהאימאם של בית לחם הלך יד ביד עם כהן דת נוצרי.
המלומד אמר שבעבור הרפרטואר קל לדווח יותר על המוזרות של האסלאם בליווי זוועות של החליפות המדומה ודאע"ש וציין כי יש יותר קורבנות בקרב המוסלמים יותר מאשר בקרב קבוצות דתות אחרות. הוא יצא כנגד המתקפה בפריס, אולם באותה עוצמה הכריז שהאסלאם לא יכול לקבל שלועגים לאללה ולנביאו.
המוסלמי המלומד, ציין מגוון ביטוים של וידויים במסגרת ידיעתו באמונה האסלאמית: גיוון שהוא פשוט בעבור כולם, בייחוד במזרח התיכון, הקשור לקונפליקטים מדממים. אלימות, הדגיש ד"ר אדל, אינה "שייכת" לאופיו של האסלאם אלא הינה פרשנות שגויה ומצב פוליטי מעוות. קשה יותר בעבורו להבחין בין ההיבט הדתי ובין הפוליטי.
היה אפשרי להבין בקלות כשעבר לציין את חמשת עיקרי העולם המוסלמי: האמונה באל אחד ובגדולתו של נביאו, חמשת התפילות ביום, חג הרמדאן והעלייה לרגל למכה (פעם בחיים). אפילו ד"ר עבדלמשח הביע את מוכנותו המלאה לשתף פעולה עם הנוצרים והעביר את תחושת החברות הזו בהצלחה.
האח הפרנציסקאני מרסלו חש בר מזל שהופקד בידיו לסכם את המפגש בעבור הקוסטוד שלאחר שני דיווחים כה קרובים לא יכול היה שלא לקבל בברכה את המחויבות בחום.
ארוחת צהריים הביאה לסופם של אירועי הבוקר כשכל הנוכחים היו יחדיו מסביב לשולחן, כתף אל כתף, ואף יותר מכך – יד ביד.
האב ג'וזפה גפוריני