כבכל שנה, התושבים של אל-קובייבה (עמאוס המקראית) מופתעים לראות המוני אוטובוסים ורכבים החונים בסמוך לבזיליקה. מאות מאמינים מקומיים מירושלים, מאזורים שונים של עבר הירדן וישראל, ועולי רגל מארצות שונות (ספרד, איטליה, פולין וצרפת), התאספו יחד על מנת לחגוג את היום האחרון של השבוע הקדוש, היכן שלאחר הייסורים והמוות, ישוע הופיע לשליחיו כך שהם אכן הבינו כי השמועה נכונה: הוא באמת קם לתחייה!
מאמינים מקומיים ועולי רגל הצטופפו בבזיליקה על מנת לסייע בסעודת האדון המסורתית הטקסית שנערכה ע"י הקוסטוד של ארץ הקודש, פיירבטיסטה פיצהבלה גם למרות שהוצבו דרגשים וכסאות רבים בכנסייה, רבים מהמאמינים נאלצו לעמוד כד לעקוב אחרי הטקס משום שהם היו כה רבים. אולם שמחת הפסחא בוודאי סייעה להם לעקוב אחרי ההוחדה [אוכריסטיה] כשהם עומדים, לאחר ארוחת בוקר קלה.
בעבור קבוצות עולי רגל רבות, היתה זו סעודת האדון האחרונה במסע העלייה לרגל שהחל ביום ראשון של הלולבים שבעו לפני כן. הם נאלצו לעזוב את אל קובייבה ישירות לשדה התעופה והם אכלו את ארוחת הצהריים האישית בגנים. אלו שלא היו עם לוח זמנים לחוץ הרוויחו מיופיה של הגבעה עם הנוף המרהיב מממנה. שהם נכנסו לבית הספר הישן, שהפך לרגל האירוע לחדר אוכל ענקי. ארוחה קהילתית פשוטה הוגשה שם וחלקו בה האחים הפרנציסקאנים והמאמינים שעדיין נותרו במקום...חלוקה והשתתפות שהינה משמעותית ביותר.
לאחר האוכל היה זמן ליהנות מהסביבה, המאמינים שוב מילאו את הבזיליקה. הפעם לכולם היה מקום; אף אחד לא נאלץ לעמוד בעבור התפילה המסכמת של חג הפסחא. בסופה של התפילה הסימבולית, שירת ההמנונים היתה המקדמה לצלצול הפעמונים שנשמעו בכל העמק.
לאחר הטקסים, הקוסטוד של ארץ הקודש, פיירבטיסטה פיצהבלה, נכנס לרכב ושב לירושלים לצלילי מחיאות כפים חמות. מאחורי הרכב של הקוסטוד, שיירת אוטובוסים קיבלה אישור מצה"ל (הצבא הישראלי) ומהמנהל האזרחי לעשות שימוש בנקודת הבידוק של אל-טיב, המקצרת את הנסיעה בחזרה. באם הנסיעה חזרה היתה במחסום קלנדיה (המעבר העיקרי לירושלים מעבר הירדן) הנסיעה היתה אורכת מספר שעות
האירוע בעמאוס היה יום מלא שמחה ועמוס באווירה של אחווה, כשכולם חוו את התחייה ואת הופעתו הציבורית של ישוע כל אחד בדרכו. מעודדים מיום זה, רבים מעולי הרגל שעזבו הבטיחו לעצמן כי יעודדו את משפחתם, חבריהם ומכיריהם להגיע לארץ הקודש בשנה הבאה על מנת לחוות התנסות רגשית זו.
חוליו דה לה גוארדה
מאמינים מקומיים ועולי רגל הצטופפו בבזיליקה על מנת לסייע בסעודת האדון המסורתית הטקסית שנערכה ע"י הקוסטוד של ארץ הקודש, פיירבטיסטה פיצהבלה גם למרות שהוצבו דרגשים וכסאות רבים בכנסייה, רבים מהמאמינים נאלצו לעמוד כד לעקוב אחרי הטקס משום שהם היו כה רבים. אולם שמחת הפסחא בוודאי סייעה להם לעקוב אחרי ההוחדה [אוכריסטיה] כשהם עומדים, לאחר ארוחת בוקר קלה.
בעבור קבוצות עולי רגל רבות, היתה זו סעודת האדון האחרונה במסע העלייה לרגל שהחל ביום ראשון של הלולבים שבעו לפני כן. הם נאלצו לעזוב את אל קובייבה ישירות לשדה התעופה והם אכלו את ארוחת הצהריים האישית בגנים. אלו שלא היו עם לוח זמנים לחוץ הרוויחו מיופיה של הגבעה עם הנוף המרהיב מממנה. שהם נכנסו לבית הספר הישן, שהפך לרגל האירוע לחדר אוכל ענקי. ארוחה קהילתית פשוטה הוגשה שם וחלקו בה האחים הפרנציסקאנים והמאמינים שעדיין נותרו במקום...חלוקה והשתתפות שהינה משמעותית ביותר.
לאחר האוכל היה זמן ליהנות מהסביבה, המאמינים שוב מילאו את הבזיליקה. הפעם לכולם היה מקום; אף אחד לא נאלץ לעמוד בעבור התפילה המסכמת של חג הפסחא. בסופה של התפילה הסימבולית, שירת ההמנונים היתה המקדמה לצלצול הפעמונים שנשמעו בכל העמק.
לאחר הטקסים, הקוסטוד של ארץ הקודש, פיירבטיסטה פיצהבלה, נכנס לרכב ושב לירושלים לצלילי מחיאות כפים חמות. מאחורי הרכב של הקוסטוד, שיירת אוטובוסים קיבלה אישור מצה"ל (הצבא הישראלי) ומהמנהל האזרחי לעשות שימוש בנקודת הבידוק של אל-טיב, המקצרת את הנסיעה בחזרה. באם הנסיעה חזרה היתה במחסום קלנדיה (המעבר העיקרי לירושלים מעבר הירדן) הנסיעה היתה אורכת מספר שעות
האירוע בעמאוס היה יום מלא שמחה ועמוס באווירה של אחווה, כשכולם חוו את התחייה ואת הופעתו הציבורית של ישוע כל אחד בדרכו. מעודדים מיום זה, רבים מעולי הרגל שעזבו הבטיחו לעצמן כי יעודדו את משפחתם, חבריהם ומכיריהם להגיע לארץ הקודש בשנה הבאה על מנת לחוות התנסות רגשית זו.
חוליו דה לה גוארדה