כבכל שנה, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה ארגנו את הצעדה הפרנציסקאנית בתקופת הקיץ. שבועיים לפני חג המולד, הם אוספים את הצעירים מבית לחם ומכל הארץ על מנת לשמור על קשר במהלך השנה ולהתכונן לקראת בואו של האדון [ישוע]. זה מה שהתרחש.
הם הגיעו מבית לחם, מבית ג'אלה, בית סאחור, ירושלים ומכל הגליל. "באנו לסגוד לך" היה הנושא של תקופת הציפייה הזו שבה הצעירים של הפרנציסקאנים מתכוננים לקראת לידתו של ישוע המשיח: חג המולד.
הפעם האחרונה שבה ראו האחד את השני היה בצעדה הפרנציסקאנית המאורגנת בכל שנה בקיץ. באמפיתיאטרון שבבית הספר של ארץ הקודש, שבבית לחם, ראשוני המגיעים המתינו בקוצר רוח לתחילתו של היום, חלק כבר רקדו.
מרגע שהאוטובוס מהגליל הגיע, כולם כבר "התחממו" עם זמן של שבח והלל וריקודים. מדיטציה על נושא המפגש נאמרה על ידי האח הפרנציסקאני עימאד מריה, שלאחרונה הפך לאחראי מטעם הקוסטודיה של ארץ הקודש על הצעירים ועל המצעד הפרנציסקאני.
"היום אנו באנו לסגוד לך מכל רחבי ארץ הקודש לפני חג המולד", החל האח עימאד לומר. "לא משנה מה הסיבה שבאת היום....אני מבקש ממך היום, לפני שממשיך את יומך עימנו, לנענע את רגליך, לעזוב הכל בחוץ, כך שחסד האל ייכנס ללבך." "לסגוד לו", הסביר, "אינו רק לכרוע ברך לפניו, אלא לקבל את האל בחיי היום יום שלנו, להיהפך לסיבה עבור קיומנו, לרוקן את עצמנו מכל הבעיות שלנו ולאפשר לעצמנו להיות מודרכים על ידי החסד שלו; לבקש פחות ולהקשיב יותר. להכיר את ישוע המשיח זה טוב, אולם שיהיה מפגש אישי עימו הרבה יותר טוב."
אור השמש, הסתנן דרך חלון הויטראג' של הקפלה של מערת החלב, צבע את המקום בצל ואור של כחול. האח עימאד ערך את סעודת האדון.
עם הגיעם, הצעירים קיבלו צמיד שכלל את אחד מארבעת הצבעים: כחול, צהוב, ירוק או כתום. לאחר ארוחת הצהריים היתה להם מטלה. להביא את רוח השמחה של חג המולד לאחד מבתי החסד הבאים: הקראשה של בית לחם , הדבר נהיה בשר, אחיות החסד או הבית של אנטוני הקדוש. בכל אחד מארבעת המקומות, הם שרו, רקדו, ניגנו (בייחוד בתופי טאם טאם) לצלילי תשואות קצביות של הקשישים, ילדים והצעירים שנכחו שם. כן, כולם היו בסדר גמור, אולם היתה זו הקבוצה עם הצמיד הצהוב, ששהו עם האחיות של הדבר נהיה בשר, שהיו הרועשים ביותר עם התופים שלהם ומזמורי חג המולד, שבח והלל ושמחה אינטנסיבית שהסתיימה בשיר המסיים של הלל בערבית "שוקראן אללה" [תודה לאל].
"אנו מארגנים את המצעד הפרנציסקאני המפורסם בכל שנה, אשר הינו מפגש מיוחד וחוויה רוחנית אינטנסיבית", הסביר האח עימאד. "היום באנו כולנו על מנת לשמור על קשר עם כל אחד במהלך השנה, וזהו גם תקופה חשובה להתוכנן לקראת חג המולד. בעידן זה, הרבה צעירים עדיים מחפשים את דרכם, את דרך חייהם. הם עסוקים וטרודים בדאגות קטנות של היום יום. למצוא את הדרך של האדם, אותו אדם צריך לרוקן את עצמו מכל ענייני העולם, להיות מודרך על ידי ישוע המשיח ולבנות מערכת יחסים אישית המבוססת על אהבה – אהבה המניעה אותנו לאהוב את הפחד אולם לא לפחד."
"אני מאחל להעביר מסר לכל הצעירים שהינם חלק מהכנסייה", הדגיש, "שאנו דואגים להם, שהם חשובים, שכל אחד מהם ייחודי. אנו רוצים לדאוג לכל אחד ללא קשר למצבו או לשאלה מהיכן הגיע. [לכן מכאן החשיבות] להעביר את הערך של הפשטות הפרנציסקאנית, להתנסות ברגעים מיוחדים יחד כאחים ואחיות של אותה משפחה; לאפשר להם להיות מודעים לקריאת האל, לשירו למען כנסייה ובאופן פשוט יותר להקשיב לשאלות ולהיות נוכח בכל בקשה להדרכה רוחנית."
ג'יריס חטס, 29, נסע את כל הדרך מנצרת לבית לחם. "אני כאן על מנת להתכונן ללידת המשיח בתוכי. אני מכין את עצמי, ראשית כל, לבואו בשבועיים הקרובים, בחג המולד ובמהלך השנה החדשה. ישוע המשיח הוא האמת, ואם איני מתאמץ על מנת להכיר אותו, לעולם לא אוכל לדעת מי אני ולעולם לא אוכל לענות לקריאה שלי כבן של האב." מדוע לערוך הכנה זו במסגרת הקבוצה? "זה נכון שלהתכונן הינו אישי ובמידה רבה אינדיבידואלי, אולם ההכנה קבוצתית זו הינה חשובה משום שישוע המשיח נולד עבור כולם", אמר. "כולנו כאן על מנת לראות את אותו דבר, אולם לכל אחד ישנה קריאה אישית ומערכת יחסים ייחודית עם ישוע המשיח."
"לא רציתי לבוא הבוקר", אמרה בגילוי לב לינה ג'יאקמן, 18, מבית לחם, לבושה כאפייה וה-טאו. "כן, יש לי מבחנים אולם בדקה האחרונה שיניתי את דעתי משום שחשתי שעליי להיות כאן; אולי הוא [ישוע] רצה שאבוא. אנו מבקשים מהאל כל כך הרבה והוא מעניק לנו כל כך הרבה משך השנה.... מה אנו נין לו במהלך חג זה שהוא שלו? האם ניקח את הזמן להקשיב?"
"אנו רוצים לבקר את הנזקקים היום", הזכירה. "האל מדבר אלינו באמצעותם גם כן; ואנו נהיים רגישים יותר לחסדים של היום יום באמצעות הקשר שלנו עם אחרים. להיות בשירות של הנזקק אינו דבר מה שיתקיים רק בחגים. לאחר הביקור של היום, אני חושבת לסייע לבתי חסד אלו משך השנה כולה. אני אוהבת את ההתקהלות הזו מאד", סיימה ואמרה. "האל גם אוהב שאנו מתאספים על מנת להתפלל והוא אמר כך....דבר זה מעניין מאד; אנו חולקים התנסות אישית, אנו מתפללים ושרים יחד והמסר של האל גם מגיע באמצעות המפגש שלנו עם אחרים!".
"היום אני למדתי משהו חשוב", אמר מאג'ד מבית לחם, במהלך הפעילות הקולקטיבית, "חסד אינו דורש רחמים אלא רגע של אומץ והרבה שמחה!"
"כעת, אמור לעצמך את הדברים הבאים: ישוע המשיח ייולד למעני, עבורי באופן אישי!", אמר האח עימאד. "עשה שמפגש יהיה לדבר מה שלפעמים תוכל לבנות עליו ולהבשיל, במהלך ולאחר חג המולד. לפני הפעם הבאה שנפגש, אני מאחל לכולכם חג מולד שמח!". אי אלו מתנות חולקו ותמונה משותפת צולמה על מנת לציין את היום הרוחני הזה שהיה עשיר בפעילויות, שיתוף ושמחה.
ניזאר חאלון
