מסע העלייה לרגל לחדר הסעודה האחרונה, רחיצת הרגליים ע"י הקוסטוד לילדים של הקהילה
המקום שבו לפי המסורת נוסדה ההוחדה [אוכריסטיה] ממוקם דרומית-מזרחית לירושלים, והאחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש הלכו בתהלוכה לשער ציון על מנת להגיע אליה, הלכו ברחובות של הער שהיו צפופים אחר צהריים זה, ועולי רגל רבים צפו בהם והצטרפו לתהלוכה ולסקרנות של הצופים. הדרך אל חדר הסעודה האחרונה עבר בדרכם של משפחות יהודיות רבות, באחר הצהריים החם הזה, אשר הינו חג בעבור היהודים – זהו חג הפסח שחל השבוע – והם הלכו לעבר הבניין שבו הנוצרים מנציחים את הסעודה האחרונה של ישוע ואשר ובעבור היהודים הינו קבר דוד.
מקום חשוב זה עבור הפרנציסקאנים אשר התיישבו בו במחצית הראשונה של המאה ה-14 עד שסולקו משם ע"י הערבים בנת 1551. עד תחילת הקונפליקט הישראלי-פלסטיני במאה ה-20, הבניין הפך לרכוש מדינת ישראל בשעה שעולי רגל יכלו להיכנס אליו, בטקסים נוצריים המוגבלים למספר אירועים ספציפיים כאשר יום חמישי הגדול הנו אחד מזמנים אלו, כך שמסע העלייה לרגל הקטן של האב הקוסטוד ושל האחים הפרנציסקאנים היתה לו משמעות אינטנסיבית וספציפית.
החדר שבו, לפי המסורת, ארעה הסעודה האחרונה, הינו בקומה השנייה ולשם המאמינים הולכים לאיטם והנוצרים מכל הלאומים נמצאים זה לצד זה, משאירים מקום ממול לאח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה, הקוסטוד,עבור תריסר ילדים מהקהילה של ירושלים אשר יהיו הדמויות העיקריות של הטקס של רחיצת הרגליים. היה זה כאן, היכן ששעות מועטות לפני תפיסתו, מאסרו והרשעתו של ישוע למוות היכן שרחץ ישוע את רגליו של תלמידיו: "אם אני, המורה והאדון, ארחץ את רגליכם", מספרת הבשורה לפי יוחנן , אשר לה מאזינים המאמינים בשקט בחדר הסעודה האחרונה, "עליכם לרחוץ את רגלי האחר". הייסוד של ההוחדה וההנצחה החדשה של ישוע נזכרת – "כמו שאהבתי אתכם, כן גם אתם אהבו זה את זה." המקראות מספרי הבשורה של מרקוס ויוחנן נקראות בערבית ובאנגלית. " כל אחד בשפתו שלו, בקול רם": באופן זה ביקש הקוסטוד לשנן את תפילת האל [אבינו שבשמיים], לפני שהתהלוכה יצאה מחדר הסעודה האחרונה לכנסיית יעקב [ג'יימס] הקדוש שברובע הארמני ולקפלה של מלאכי עליון. "לפי המסורת, היה זה ביתו של קיפא
וחנניה", מסביר סגן הקוסטוד, האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס. "אולם היה זה גם היכן שהפרנציסקאנים לאחר שסולקו מחדר הסעודה האחרונה, ונתקבלו בברכה ע"י הארמנים משך שמונה שנם. הבה נתפלל עבורם." התחנה האחרונה, לפני החזרה למנזר סאן סלבטורה, היה הקפלה של הכנסייה הסורית של מרקוס הקדוש.
השעה הקדושה בבזיליקה של הייסורים
יום חמישי הגדול בירושלים הינו ארוך וגדוש באירועים. בשעוות הערב, המקום שנבחר ע"י הנוצרים הלטינים כיעד היה היכן שישוע שהה את שעותיו האחרונות שהובילו ללכידתו, כאשר קיבל את נשיקת הבגידה מיהודה איש קריות והיכן שהוא נלקח ומשם הובל להרשעה בגזר דין מוות. בערב בגת שמנים היה ליל השימורים בשעה הקדושה ושם התפללו עם בן האלוהים בשפות רבות: לטינית, איטלקית, ערבית, אנגלית, ספרדית, גרמנית, צרפתית, פולנית, פורטוגזית ועברית.
המקרא מתוך ספר הבשורה, שירה וספר תהילים הנציחו את הרגע שבו ישוע התנבא כי שמעון כיפא [פטרוס] יתכחש לו ואמר את התפילה לאב: "האב, באם זה רצונך, העבר מעלי את הכוס, ויעשה כרצונך."
עמידה, כריעת ברך וישיבה. הבזיליקה הגדולה של הייסורים, שבה ישנו כוכב כחול בתקרה, היתה מלאה במאמינים. רבים מהם, משום שלא היה די מקום, נאלצו לשבת בחוץ, בשעה שהערב היה קר יותר ויותר והחל לרדת גשם.
הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, התכופף – כפי שעשה מספר שעות לפני כן בחדר הסעודה האחרונה כשרחץ את רגלי הילדים – ונישק את האבן של גת שמנים המכוסה בעלי כותרת אדומים. היה זה כאן, לפי המסורת הנוצרית, שבו הזיע האדון ישוע דם במקום מים, בלילה, באמצע של מטע הזיתים אשר עודנו כולל עצים בני אלפי שנה המברכים את עולי הרגל המבקרים אותם בשקט ובתפילה.
טקסט מאת- סרנה פיציריאלו
תמונות – מרקו גבסו
התהלוכה לכנסיית שמעון כיפא ב-גליקנטו
הבזיליקה של גת שמנים לא יכלה להכיל את ההמון הרב שהגיע לרגל השעה הקדושה, ומאמינים רבים הקשיבו לטקס באוויר הפתוח תודות למערכת שידור שממוקמת מחוץ לבזיליקה. חלקם התפללו, אחרים דיברו והשמחה של הצעירים של הקהילה היתה ניכרת וברורה.
בסביבות 10:30 התהלוכה יצאה לדרך. הגשם, שהחל לרדת במהלך ליל השימורים, ייאש מעטים אולם היתה זו תהלוכה מרהיבה שחצתה את עמק קדרון. חלק מהאנשים עוד לא יצואו מגת שמנים כשהראשונים הגיעו כבר לקצה השני לרגלי חומות העיר העתיקה.
שירים ותפילות בערבית קבעו את הקצב של התהלוכה. התנועה אפשרה לתהלוכה לעבור, כך שיהודים רבים שיצאו מתפילתם בכותל המערבי ראו, להפתעתם הרבה, תהלוכה זו של מאמינים נוצרים-ערבים החולפים על פניהם.
עם הגעתם לכנסיית שמעון כיפא ב-גליקאנטו, התפילות המשיכו, ולאחר מכן נקרא קטע מספר הבשורה ולאחר מכן נפלה דממה. המאמינים התפזרו בהדרגה. חלקם נותרו בשקט. הגשם ירד שוב. התרנגול עדין ישן.
טקסט ותמונות – מארי ארמל ביאלאו
המקום שבו לפי המסורת נוסדה ההוחדה [אוכריסטיה] ממוקם דרומית-מזרחית לירושלים, והאחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש הלכו בתהלוכה לשער ציון על מנת להגיע אליה, הלכו ברחובות של הער שהיו צפופים אחר צהריים זה, ועולי רגל רבים צפו בהם והצטרפו לתהלוכה ולסקרנות של הצופים. הדרך אל חדר הסעודה האחרונה עבר בדרכם של משפחות יהודיות רבות, באחר הצהריים החם הזה, אשר הינו חג בעבור היהודים – זהו חג הפסח שחל השבוע – והם הלכו לעבר הבניין שבו הנוצרים מנציחים את הסעודה האחרונה של ישוע ואשר ובעבור היהודים הינו קבר דוד.
מקום חשוב זה עבור הפרנציסקאנים אשר התיישבו בו במחצית הראשונה של המאה ה-14 עד שסולקו משם ע"י הערבים בנת 1551. עד תחילת הקונפליקט הישראלי-פלסטיני במאה ה-20, הבניין הפך לרכוש מדינת ישראל בשעה שעולי רגל יכלו להיכנס אליו, בטקסים נוצריים המוגבלים למספר אירועים ספציפיים כאשר יום חמישי הגדול הנו אחד מזמנים אלו, כך שמסע העלייה לרגל הקטן של האב הקוסטוד ושל האחים הפרנציסקאנים היתה לו משמעות אינטנסיבית וספציפית.
החדר שבו, לפי המסורת, ארעה הסעודה האחרונה, הינו בקומה השנייה ולשם המאמינים הולכים לאיטם והנוצרים מכל הלאומים נמצאים זה לצד זה, משאירים מקום ממול לאח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה, הקוסטוד,עבור תריסר ילדים מהקהילה של ירושלים אשר יהיו הדמויות העיקריות של הטקס של רחיצת הרגליים. היה זה כאן, היכן ששעות מועטות לפני תפיסתו, מאסרו והרשעתו של ישוע למוות היכן שרחץ ישוע את רגליו של תלמידיו: "אם אני, המורה והאדון, ארחץ את רגליכם", מספרת הבשורה לפי יוחנן , אשר לה מאזינים המאמינים בשקט בחדר הסעודה האחרונה, "עליכם לרחוץ את רגלי האחר". הייסוד של ההוחדה וההנצחה החדשה של ישוע נזכרת – "כמו שאהבתי אתכם, כן גם אתם אהבו זה את זה." המקראות מספרי הבשורה של מרקוס ויוחנן נקראות בערבית ובאנגלית. " כל אחד בשפתו שלו, בקול רם": באופן זה ביקש הקוסטוד לשנן את תפילת האל [אבינו שבשמיים], לפני שהתהלוכה יצאה מחדר הסעודה האחרונה לכנסיית יעקב [ג'יימס] הקדוש שברובע הארמני ולקפלה של מלאכי עליון. "לפי המסורת, היה זה ביתו של קיפא
וחנניה", מסביר סגן הקוסטוד, האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס. "אולם היה זה גם היכן שהפרנציסקאנים לאחר שסולקו מחדר הסעודה האחרונה, ונתקבלו בברכה ע"י הארמנים משך שמונה שנם. הבה נתפלל עבורם." התחנה האחרונה, לפני החזרה למנזר סאן סלבטורה, היה הקפלה של הכנסייה הסורית של מרקוס הקדוש.
השעה הקדושה בבזיליקה של הייסורים
יום חמישי הגדול בירושלים הינו ארוך וגדוש באירועים. בשעוות הערב, המקום שנבחר ע"י הנוצרים הלטינים כיעד היה היכן שישוע שהה את שעותיו האחרונות שהובילו ללכידתו, כאשר קיבל את נשיקת הבגידה מיהודה איש קריות והיכן שהוא נלקח ומשם הובל להרשעה בגזר דין מוות. בערב בגת שמנים היה ליל השימורים בשעה הקדושה ושם התפללו עם בן האלוהים בשפות רבות: לטינית, איטלקית, ערבית, אנגלית, ספרדית, גרמנית, צרפתית, פולנית, פורטוגזית ועברית.
המקרא מתוך ספר הבשורה, שירה וספר תהילים הנציחו את הרגע שבו ישוע התנבא כי שמעון כיפא [פטרוס] יתכחש לו ואמר את התפילה לאב: "האב, באם זה רצונך, העבר מעלי את הכוס, ויעשה כרצונך."
עמידה, כריעת ברך וישיבה. הבזיליקה הגדולה של הייסורים, שבה ישנו כוכב כחול בתקרה, היתה מלאה במאמינים. רבים מהם, משום שלא היה די מקום, נאלצו לשבת בחוץ, בשעה שהערב היה קר יותר ויותר והחל לרדת גשם.
הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, התכופף – כפי שעשה מספר שעות לפני כן בחדר הסעודה האחרונה כשרחץ את רגלי הילדים – ונישק את האבן של גת שמנים המכוסה בעלי כותרת אדומים. היה זה כאן, לפי המסורת הנוצרית, שבו הזיע האדון ישוע דם במקום מים, בלילה, באמצע של מטע הזיתים אשר עודנו כולל עצים בני אלפי שנה המברכים את עולי הרגל המבקרים אותם בשקט ובתפילה.
טקסט מאת- סרנה פיציריאלו
תמונות – מרקו גבסו
התהלוכה לכנסיית שמעון כיפא ב-גליקנטו
הבזיליקה של גת שמנים לא יכלה להכיל את ההמון הרב שהגיע לרגל השעה הקדושה, ומאמינים רבים הקשיבו לטקס באוויר הפתוח תודות למערכת שידור שממוקמת מחוץ לבזיליקה. חלקם התפללו, אחרים דיברו והשמחה של הצעירים של הקהילה היתה ניכרת וברורה.
בסביבות 10:30 התהלוכה יצאה לדרך. הגשם, שהחל לרדת במהלך ליל השימורים, ייאש מעטים אולם היתה זו תהלוכה מרהיבה שחצתה את עמק קדרון. חלק מהאנשים עוד לא יצואו מגת שמנים כשהראשונים הגיעו כבר לקצה השני לרגלי חומות העיר העתיקה.
שירים ותפילות בערבית קבעו את הקצב של התהלוכה. התנועה אפשרה לתהלוכה לעבור, כך שיהודים רבים שיצאו מתפילתם בכותל המערבי ראו, להפתעתם הרבה, תהלוכה זו של מאמינים נוצרים-ערבים החולפים על פניהם.
עם הגעתם לכנסיית שמעון כיפא ב-גליקאנטו, התפילות המשיכו, ולאחר מכן נקרא קטע מספר הבשורה ולאחר מכן נפלה דממה. המאמינים התפזרו בהדרגה. חלקם נותרו בשקט. הגשם ירד שוב. התרנגול עדין ישן.
טקסט ותמונות – מארי ארמל ביאלאו