היה זה האירוע הראשון בתוכנית הטקסית בתקופת חג הפסחא: סעודת האדון של גבירתנו של שבעת הייסורים בגולגולתא.
קצת לפני ערב יום של יום ראשון של הלולבים, הכנסייה הקתולית בארץ הקודש, ובייחוד בקהילה הקטנה של ירושלים, אירוע זה התרחש לרגלי הצלב כשמרים הבתולה המבורכת שם.
במזבח הלטיני של הבתולה הסובלת, הממוקם בין האתר הלטיני של הצליבה ובין האתר האורתודוכסי של ההעלאה לצלב, ההוחדה [אוכריסטיה בלעז] נערכה ע"י סגן הקוסטוד לפי המסורת הפרנציסקאנית.
בדרשה שלו, הסגן האח דוברומיר ג'סטל, הזמין את המאמינים בקרב הנקהלים לשים עצמם במקומה של מרים, עומדים לרגלי הצלב. "מרים, שהיתה נוכחת החל מהבישור, היתה חייבת להיות נוכחת בצלב משום שהרז של הצלב קשור באופן אינטימי מאד לרז של ההתעברות הקדושה. מרים שם משום שאמרה כן על הצלב; היא עדיין אומרת כן ומקבלת את דבר ה' של הבשר".
מרים נשארת לרגלי הצלב, עומדת מעל העולם, סימבול של הברית בין האל ובין הארץ. למרים אין כל צורך לדבר לרגלי הצלב משום שהיא כבר שייכת באופן מלא לאלוהים."
לאחר האירוע, כאשר כששאר הפרנציסקאנים כולם שבו למנזריהם, האח דוברומיר משחזר את האירוע שערך לראשונה כסגן הקוסטוד. "אירוע דתי זה", אמר, "עבור כהן דת, הינו אפשרות להציע לאת הקורבן של ישוע לאל, האב, ולהציע זאת באותו המקום שמושך את כל האנושות להיכן שהמשיח עמד פעם. זה מביא אותנו לרז של כל האירועים הדתיים שנחוגים בתקופת השבוע הקדוש, של הייסורים, של מותו ושל תקומתו אשר מזכירים לנו שיש לנו משימה חשובה מאד אולם לא קלה כלל, משימה או יעד שנדרשת לו תמיכה מתמשכת, הדורשת את העוצמה של הצלב ושל התיווך של הבתולה המורכבת אשר עדיין עומדת, מאוחדת עם הצלב של בנה ומלמדת אותנו שעלינו לקבל את דבר ה', כיצד לציית לדבר האל וללכת אחרי ולהתגבר על קשיים. זוהי ההקשבה לדבר האל ובחיינו שיאשפר לנו לראות את מימושו."
קצת לפני ערב יום של יום ראשון של הלולבים, הכנסייה הקתולית בארץ הקודש, ובייחוד בקהילה הקטנה של ירושלים, אירוע זה התרחש לרגלי הצלב כשמרים הבתולה המבורכת שם.
במזבח הלטיני של הבתולה הסובלת, הממוקם בין האתר הלטיני של הצליבה ובין האתר האורתודוכסי של ההעלאה לצלב, ההוחדה [אוכריסטיה בלעז] נערכה ע"י סגן הקוסטוד לפי המסורת הפרנציסקאנית.
בדרשה שלו, הסגן האח דוברומיר ג'סטל, הזמין את המאמינים בקרב הנקהלים לשים עצמם במקומה של מרים, עומדים לרגלי הצלב. "מרים, שהיתה נוכחת החל מהבישור, היתה חייבת להיות נוכחת בצלב משום שהרז של הצלב קשור באופן אינטימי מאד לרז של ההתעברות הקדושה. מרים שם משום שאמרה כן על הצלב; היא עדיין אומרת כן ומקבלת את דבר ה' של הבשר".
מרים נשארת לרגלי הצלב, עומדת מעל העולם, סימבול של הברית בין האל ובין הארץ. למרים אין כל צורך לדבר לרגלי הצלב משום שהיא כבר שייכת באופן מלא לאלוהים."
לאחר האירוע, כאשר כששאר הפרנציסקאנים כולם שבו למנזריהם, האח דוברומיר משחזר את האירוע שערך לראשונה כסגן הקוסטוד. "אירוע דתי זה", אמר, "עבור כהן דת, הינו אפשרות להציע לאת הקורבן של ישוע לאל, האב, ולהציע זאת באותו המקום שמושך את כל האנושות להיכן שהמשיח עמד פעם. זה מביא אותנו לרז של כל האירועים הדתיים שנחוגים בתקופת השבוע הקדוש, של הייסורים, של מותו ושל תקומתו אשר מזכירים לנו שיש לנו משימה חשובה מאד אולם לא קלה כלל, משימה או יעד שנדרשת לו תמיכה מתמשכת, הדורשת את העוצמה של הצלב ושל התיווך של הבתולה המורכבת אשר עדיין עומדת, מאוחדת עם הצלב של בנה ומלמדת אותנו שעלינו לקבל את דבר ה', כיצד לציית לדבר האל וללכת אחרי ולהתגבר על קשיים. זוהי ההקשבה לדבר האל ובחיינו שיאשפר לנו לראות את מימושו."