ביום חג המולד בשעות אחר הצהריים, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש הלכו לבית סאחור, לשני המקומות הקדושים (האחד יווני אורתודוכסי, והשני - נמצא בטיפולם של הפרנציסקאנים), אשר מנציחים את אירוע התגלות המלאכים לרועים שבשדות. אירוע זה נקרא "עלייה לרגל" – מסע עלייה לרגל שהאחים הפרנציסקאנים מבצעים משך מאות שנים על מנת להתפלל במקומות שבהם התרחשו אירועים באותו יום שבהם מנצחים אותם מבחינה ליטורגית.
קבוצת הפרנציסקאנים הודרכה לראשונה ע"י האב הפרנציסקאני סטפן מילוביץ, האח הממונה החדש של המנזר בבית לחם, עם קבוצה שמנתה כ-20 אחים פרנציסקאנים (השאר היו עדיין עסוקים בטקסי חג המולד בשאר המקומות הקדושים). התפילה במערה [גרוטו בלעז] האורתודוכסית החלה בתחינה לקדושים ולאחריה קראו את הבשורה אודות הרועים (ספר הבשורה לפי לוקס, ב:8-14) בערבית ובלטינית. כאשר העמוד בספר הבשורה התייחס לכך שהמלאכים שרו "הללויה לאל שבשמיים", האחים הפרנציסקאנים גם החלו לשיר את "הללויה לאל שבשמיים" בגרסה הגרגוריאנית "אנג’לוס אד פסטוראס". החגיגות בשדות הרועים האורתודוכסי הגיעו אל סיומם במזמור "אדסטה פידאלאס".
משם האחים הפרנציסקאנים המשיכו לשדות הרועים הלטיני היכן שעשו את דרכם קהל גדול, משום שבערב חג המולד וביום של החג עצמו המקום הקדוש שבחזקת הפרנציסקאנים הינו אתר פופולארי מאד לעלייה לרגל בעבור עולי רגל אשר עם ה"רועים" [כוהני הדת] שלהם באים אליו על מנת לחגוג את סעודת האדון [מיסה] של חצות. האב ארקדיוס, האחראי על המקום הקדוש, ספר 64 טקסי סעודות האדון [מיסות], כולל שני טקסים שנחוגו ע"י הקהילה הפיליפינית, כשכל קבוצה כללה לפחות 500 איש. המזמור האיטלקי "טו שנדי דאלאה סטאלה" (וירדת מהכוכבים) החל את הליטורגיה, אשר היתה קצרה יותר מקודמתה, עם אותה הבשורה, שהפעם נקראה באיטלקית. לאחר מכן, נאמרה תפילת האדון ["אבינו שבשמיים"] והברכות; המזמור "פואר נטוס אין ביתלחם" סיים בעבור האחים הפרנציסקאנים את מסע העלייה לרגל של חג המולד..
FRC