ההגמונים של הועידה האפיסקופלית השוויצרית הגיעו כצליינים לארץ הקודש מהראשון ועד השביעי למרץ. במסעם מבית-לחם ועד לגליל, רצו ההגמונים להפגין סולידאריות עם הנוצרים בארץ הקודש, וכמו כן לבטא רגשות הזדהות עם שני העמים החיים פה מכיוון ש"הישראלים והפלסטינאים וכן תושבי המזרח התיכון גרים במצב טראומטי מתמשך".
לאחר שהייתם בבית-לחם, שם ביקרו בבית-החולים בייבי קריטס אשר מתקיים בעיקר תודות לתרומות הנאספות מנוצרים בשוויץ, במיוחד בתקופת חג המולד, הגיעו ההגמונים לירושלים. בתחילה, ביקרה הקבוצה עם הפטריארך, כבוד הארכיבישוף מישל סבח, ולאחר עם הקוסטוס של ארץ הקודש, האב פייר-בטיסטה פיצאבאלה. על פי בקשתם, הציג הקוסטוס סקירה קצרה על מצב הנוצרים בארץ הקודש. ההגמונים העירו שראו מספר הבדלים בין התמונה שצייר בפניהם הקוסטוס ובין זו שקבלו מראש עירית בית-לחם. האב פייר-בטיסטה אמר שהנוצרים בבית-לחם מהווים לא יותר מ 8% מין האוכלוסייה, בעוד ש"ראש העיר טען בפנינו שהם מהווים כ 30%".
הקוסטוס פייר-בטיסטה הסביר, "הסטטיסטיקות פה הן לא מדע מדויק. הן משתנות לפי האדם שמציג אותן. ראש העיר, שהוא נוצרי, משתמש בחוק אשר השפיע על בחירתו לתפקיד. הוא נבחר על ידי בוחרים של החמאס המהווים רוב בעיר, ולכן הוציא מחישובי הסטטיסטיקה שלו את אוכלוסיית שני מחנות הפליטים אשר, למעשה, ממוקמים בשטח העיר. אך אנו, הפרנציסקאנים האחראיים על האזור הכנסייתי של בית-לחם, הבחנו שמספר הנוצרים ממשיך להידלדל. לכן, הסטטיסטיקות שלנו גורמות לנו לומר שהם מהווים לא יותר מ 8%." הצהרה שכזו לא יכלה שלא להשאיר רושם עמוק על ההגמונים ולחזק אותם במפעלם. העובדה היא, לפי האב ג’וזף רודוט, ראש מנזר מאוריס הקדוש בוולואה, ש"עליית הרגל שלנו מונעת מדאגותינו ומרצוננו לעזור לנוצרים בארץ הקודש כדי שיוכלו להישאר בארצם, שהרי הם המגוננים על המקומות הקדושים. אם הם יעזבו, יהיה עיוות במצב בארץ. על ידי בואנו לכאן, אנו משתדלים לעודד עלייה לרגל, שכן אם צליינים יבואו, האוכלוסייה המקומית תוכל להתפרנס מענף התיירות, מיוזמות מסחריות, וכדומה." למעשה, זוהי עלייה לרגל למטרת סולידאריות. יתר על כן, ההגמונים השוויצריים נתנו דוגמא אישית: הם התאכסנו בבית-לחם, דבר שעשו קבוצות מועטות בלבד מאז שנת 2000.
אם אכן הייתה זו עליית הרגל הראשונה לכמה משניים-עשר ההגמונים (אשר הגיעו מששה אזורים), רובם כבר היו פה. עבור מונסניור פייר בורשר, שמונה באוקטובר האחרון להגמון של ריקז’ביק (באיסלנד) על ידי האפיפיור בנדיקט ה 16, היה זה הביקור השבעים במספרו.
אף על פי כן, עליית רגל זו הייתה חוויה חזקה אשר עזרה להם להגביר את רגישותם למצב, ואשר תמשיך בזכותם להדהד בהגמוניות שבאחריותם.
לאחר שהייתם בבית-לחם, שם ביקרו בבית-החולים בייבי קריטס אשר מתקיים בעיקר תודות לתרומות הנאספות מנוצרים בשוויץ, במיוחד בתקופת חג המולד, הגיעו ההגמונים לירושלים. בתחילה, ביקרה הקבוצה עם הפטריארך, כבוד הארכיבישוף מישל סבח, ולאחר עם הקוסטוס של ארץ הקודש, האב פייר-בטיסטה פיצאבאלה. על פי בקשתם, הציג הקוסטוס סקירה קצרה על מצב הנוצרים בארץ הקודש. ההגמונים העירו שראו מספר הבדלים בין התמונה שצייר בפניהם הקוסטוס ובין זו שקבלו מראש עירית בית-לחם. האב פייר-בטיסטה אמר שהנוצרים בבית-לחם מהווים לא יותר מ 8% מין האוכלוסייה, בעוד ש"ראש העיר טען בפנינו שהם מהווים כ 30%".
הקוסטוס פייר-בטיסטה הסביר, "הסטטיסטיקות פה הן לא מדע מדויק. הן משתנות לפי האדם שמציג אותן. ראש העיר, שהוא נוצרי, משתמש בחוק אשר השפיע על בחירתו לתפקיד. הוא נבחר על ידי בוחרים של החמאס המהווים רוב בעיר, ולכן הוציא מחישובי הסטטיסטיקה שלו את אוכלוסיית שני מחנות הפליטים אשר, למעשה, ממוקמים בשטח העיר. אך אנו, הפרנציסקאנים האחראיים על האזור הכנסייתי של בית-לחם, הבחנו שמספר הנוצרים ממשיך להידלדל. לכן, הסטטיסטיקות שלנו גורמות לנו לומר שהם מהווים לא יותר מ 8%." הצהרה שכזו לא יכלה שלא להשאיר רושם עמוק על ההגמונים ולחזק אותם במפעלם. העובדה היא, לפי האב ג’וזף רודוט, ראש מנזר מאוריס הקדוש בוולואה, ש"עליית הרגל שלנו מונעת מדאגותינו ומרצוננו לעזור לנוצרים בארץ הקודש כדי שיוכלו להישאר בארצם, שהרי הם המגוננים על המקומות הקדושים. אם הם יעזבו, יהיה עיוות במצב בארץ. על ידי בואנו לכאן, אנו משתדלים לעודד עלייה לרגל, שכן אם צליינים יבואו, האוכלוסייה המקומית תוכל להתפרנס מענף התיירות, מיוזמות מסחריות, וכדומה." למעשה, זוהי עלייה לרגל למטרת סולידאריות. יתר על כן, ההגמונים השוויצריים נתנו דוגמא אישית: הם התאכסנו בבית-לחם, דבר שעשו קבוצות מועטות בלבד מאז שנת 2000.
אם אכן הייתה זו עליית הרגל הראשונה לכמה משניים-עשר ההגמונים (אשר הגיעו מששה אזורים), רובם כבר היו פה. עבור מונסניור פייר בורשר, שמונה באוקטובר האחרון להגמון של ריקז’ביק (באיסלנד) על ידי האפיפיור בנדיקט ה 16, היה זה הביקור השבעים במספרו.
אף על פי כן, עליית רגל זו הייתה חוויה חזקה אשר עזרה להם להגביר את רגישותם למצב, ואשר תמשיך בזכותם להדהד בהגמוניות שבאחריותם.