כמקובל, הפרנציסקאנים של ארץ הקודש חגגו את לידתה של מרים הבתולה, במקום שבו מאמינים, בהתאם למסורת עתיקה, נולדה להוריה - יוחנן (יואכים, בלעז) ולחנה (אנה, בלעז).
סעודת האדון [מיסה, בלעז], שנכח בה השגריר הכללי של צרפת, מר פרדריך דסאניו, היתה מכובדת במיוחד. ישנו פרוטוקול שלם כאשר נערכת סעודת האדון [מיסה] עבור קונסול צרפת; הפרוטוקול מפרט כי השגריר אמור לברך את ספר הבשורה בנשיקה ואז הוא מכובד לפני המאמינים וכוהני הדת בתחילת חגיגת סעודת האדון בקבלת הלחם והיין [אוכריסטיה].
ברם, כפי שהדגיש האב סטפן מילוביץ, אשר ערך את הטקס, "ליטורגיה הינה מעל כל חגיגה של האמונה הנוצרית" - אמונה נוצרית עם קשרים איתנים למסורת יהודית. היא כוללת קריאה מספרי הבשורה, המתארים את הייחוס המשפחתי של יוסף, "בעלה של מרים, אשר הולידה את ישוע, אשר נקרא המשיח."
האב סטפן שחגג אמר והוסיף, "אפילו שספר הבשורה של לוקס, המייחסת חשיבות רבה למרים ומתארת את הבשורה של ישוע, הביקור והולדתו של ישוע, אינו מספק עוד מידע על מקום לידתה. ישנו הסבר לעובדה כי ספרי הבשורה שמרו על שתיקה לגבי מקום הולדתה: הדור הראשון של הנוצרים רצה בראש ובראשונה לתעד את זיכרונותיהם של ישוע - מעשיו, פעולותיו ודבריו של המשיח, בן האל. מכיוון שלחיי ישוע חשיבות כה רבה, אימו מוזכרת פה ושם בעמודי ספרי הבשורה, ואף אחד מעמודים אלו לא היה מיועד להיות ספרי הבשורה של מרים. המסורת של מרים והדוגמה נותרה בשלביה העובריים במהלך ארבעת המאות הראשונות; יתרה על כך, במהלך המאה הרביעית, ה"אני מאמין", הסמל של ניס, רק לזמן
קצר הזכיר את מרים בהצגת האמונה נוצרית: "נהיה בשר באמצעות מרים הבתולה, ונהיה לאיש".
et incarnatus est de Spiritu Sancto, ex Maria Virgine, et homo factus est
אולם משך המאות, האמונה הנוצרית ראתה את עליית הזרם של מרים המרשים, אשר כלל חגיגות דתיות שמחות ונכבדות של יום מיוחד שהינו חלק מכך.
עם סיום החגיגה, המאמינים נפגשו בגן של ה"אבות הלבנים" לכיבוד קל ועדכנו זה את זה אודות החדשות האחרונות עקב תחילתה של השנה האקדמאית החדשה.
Mab
סעודת האדון [מיסה, בלעז], שנכח בה השגריר הכללי של צרפת, מר פרדריך דסאניו, היתה מכובדת במיוחד. ישנו פרוטוקול שלם כאשר נערכת סעודת האדון [מיסה] עבור קונסול צרפת; הפרוטוקול מפרט כי השגריר אמור לברך את ספר הבשורה בנשיקה ואז הוא מכובד לפני המאמינים וכוהני הדת בתחילת חגיגת סעודת האדון בקבלת הלחם והיין [אוכריסטיה].
ברם, כפי שהדגיש האב סטפן מילוביץ, אשר ערך את הטקס, "ליטורגיה הינה מעל כל חגיגה של האמונה הנוצרית" - אמונה נוצרית עם קשרים איתנים למסורת יהודית. היא כוללת קריאה מספרי הבשורה, המתארים את הייחוס המשפחתי של יוסף, "בעלה של מרים, אשר הולידה את ישוע, אשר נקרא המשיח."
האב סטפן שחגג אמר והוסיף, "אפילו שספר הבשורה של לוקס, המייחסת חשיבות רבה למרים ומתארת את הבשורה של ישוע, הביקור והולדתו של ישוע, אינו מספק עוד מידע על מקום לידתה. ישנו הסבר לעובדה כי ספרי הבשורה שמרו על שתיקה לגבי מקום הולדתה: הדור הראשון של הנוצרים רצה בראש ובראשונה לתעד את זיכרונותיהם של ישוע - מעשיו, פעולותיו ודבריו של המשיח, בן האל. מכיוון שלחיי ישוע חשיבות כה רבה, אימו מוזכרת פה ושם בעמודי ספרי הבשורה, ואף אחד מעמודים אלו לא היה מיועד להיות ספרי הבשורה של מרים. המסורת של מרים והדוגמה נותרה בשלביה העובריים במהלך ארבעת המאות הראשונות; יתרה על כך, במהלך המאה הרביעית, ה"אני מאמין", הסמל של ניס, רק לזמן
קצר הזכיר את מרים בהצגת האמונה נוצרית: "נהיה בשר באמצעות מרים הבתולה, ונהיה לאיש".
et incarnatus est de Spiritu Sancto, ex Maria Virgine, et homo factus est
אולם משך המאות, האמונה הנוצרית ראתה את עליית הזרם של מרים המרשים, אשר כלל חגיגות דתיות שמחות ונכבדות של יום מיוחד שהינו חלק מכך.
עם סיום החגיגה, המאמינים נפגשו בגן של ה"אבות הלבנים" לכיבוד קל ועדכנו זה את זה אודות החדשות האחרונות עקב תחילתה של השנה האקדמאית החדשה.
Mab