"אשרי רודפי השלום"
1. כל שנה חדשה מביאה עימה את הצפייה לעולם טוב יותר. לאור כך, אני מבקש מאת האלוהים, האב של האנושות כולה, להעניק לנו הסכמה ושלום, כך שהשאיפות של הכל לחיי שגשוג ושמחה יהיו ברי השגה.
יובל שנים [50 שנה] לאחר מועצת הוותיקן השנייה, אשר סייעה לחזק את הייעוד והיעדים של הכנסייה בעולם, מחמם את הלב להבין כי הנוצרים, ממש כמו עם האלוהים ברוח האחווה, פוסע בקרב האנושות, מחויב מבחינה היסטורית בשיתוף של שמחות ותקוות של האנושות, סבל ויגון, [1] בעודם מבשרים את ישועתו של ישוע המשיח ומקדמים שלום בעבור הכול.
עקב כך, בימינו אלו, המאופיינים ע" גלובליזציה יחד עם היבטיה החיוביים והשליליים, כמו גם תוך המשכיות של קונפליקטים אלימים ואיומי מלחמה דורשים מחויבות חדשה משותפת ברדיפה אחר טובת הכלל והתפתחות של כל בני האדם והאדם כמכלול.
מדאיג לראות חממות של מתח וקונפליקט שנגרמו ע"י תופעות של אי שוויון בין העשיר והעני, ע"י העדפת האנוכיות ותפיסה אינדיבידואליסטית שיכולה למצוא ביטוי בקפיטליזם פיננסי לא מווסת. בנוסף למגוון אופנים של טרור ופשע בינלאומי, השלום גם כן נמצא בסכנה מצד ביטויים של פונדמנטליזם ופנאטיות אשר מעוותים את טבעה האמיתי של הדת אשר קוראת לאמץ את האחווה והפיוס שבין העמים והאנשים.
בכל מקרה, מאמצים שונים ורבים של רודפי השלום אשר נפוצים בשפע בעולמו הינם עדות המעידה אודות הקריאה המולדת של המין האנושי לשלום. בכל אדם ישנו רצון לשלום שהינה שאיפה בסיסית אשר הולמת באופן מסוים עם הרצון לחיים אנושיים מלאים, שמחים ומוצלחים. במילים אחרות, השאיפה לשלום הולמת לעקרון מוסרי בסיסי, כלומר - החובה והזכות להתפתחות תקשורתית, שלמות חברתית , אשר הינם חלק מתוכניתו של האל בעבור המין האנושי. האדם נוצר עבור השלום אשר הינו [השלום] המתן של האל.
כל אלו הביאו אותי לבטא את השאיפה למסר זה במילותיו של ישוע המשיח: "אשרי רודפי השלום כי בני אלוהים יקראו" (ספר הבשורה לפי מתי, ה:9).
ה"אשרי" מתוך ספר הבשורה.
2. ברכות האשרי אשר בישר ישוע המשיח (ראה: ספר הבשורה לפי מתי ה:3-12 ולפי לוקס, ו:20-23) הינם הבטחות. ברוח המסורת המקראית, הברכות של האשרי הינם סוגה [ז'אנר] ספרותי אשר תמיד מערב בשורות טובות, בשורה, אשר הינה השיא בהבטחה. אי לכך, ברכות האשרי אינם רק התעלות מוסרית אשר הינה עתידית להתרחש בעתיד, בעיתו – בעולם הבא – פרס או מצב של שמחה עתידית. אלא ההפך הוא הנכון, הברכות הללו שאודותם ברכות האשרי עוסקות בהן כוללות את מימוש ההבטחה המיועדת לכל ואשר מאפשרת לעצמנו להיות מונחים ע"י דרישות האמת, הצדק והאהבה. בעיני העולם, אלו אשר שמים את מבטחם באל ובהבטחותיו לרוב נתפסים כתמימים [נאיביים] או רחוקים מאד מהמציאות. ברם, ישוע מספר להם שלא רק בעולם הבא, אלא כבר בחיים האלו [הגשמיים], הם יגלו שהם ילדי האל וכי האל תמיד היה, הווה ויהיה, תמיד לצידם. הם יבינו כי הם אינם לבדם, משום שהוא [האל] לצידם, לצד אלו המחויבים לאמת, לצדק ולאהבה. ישוע, שהינו ההתגלות של אהבת האב, אינו מהסס להציע את עצמו כקורבן-עצמי. מרגע שאנו מקבלים את ישוע המשיח, האל והאדם, אנו חווים את השמחה של המתנה העצומה הזו: שיתוף בחיי האל עצמו, חיים של חסד, ההתחייבות לקיום מלא ומבורך. ישוע המשיח במיוחד, מעניק לנו את השלום האמיתי, אשר נולד ממפגש של אמון בין האדם עם האל.
הברכות של האשרי של ישוע מספרות לנו כי השלום הינו מתן משיחי והן פרי של מאמץ אנושי. למעשה, השלום תומך בהומאניות פתוחה להשתנות. זהו הפרי של מתן הדדי, של העשרה הדדית, תודות למתן אשר המקור שלו באל ומאפשר לנו לחיות עם האחרים ובעבור האחרים. האתיקה של השלום הינה אתיקה של אחווה ושל שיתוף. לא ניתן לוותר עליה ולכן תרבויות מגוונות בימינו אלו מתגברות על אופנים של אתיקות ושל אנתרופולוגיה המבוססות על הנחה שהינה סובייקטיבית ופרגמאטית, בסגולה שהיא במערכת יחסים של דו קיום ומקבלת השראה ע"י קריטריון של עוצמה/כח או רווח, האמצעים הופכים למטרה ולהפך, והתרבות והחינוך הינם ממוקדים בכלים, טכנולוגיה ויעילות בלבד. התנאי המקדים בעבור השלום הינו פירוק של דיקטטורה של רלטיביזם ושל הנחה של אוטונומיות מוסרית שלמה אשר מוציאה מן הכלל ידע של חוק מוסרי טבעי שנחקק ע"י האל במצפון של כל איש ואישה. השלום הינו הבנייה של דו קיום במונחים של מוסר ורציונל, מבוסס על יסוד אשר אינו נמדד או נוצר ע"י האדם, אלא ע"י האל. כפי שמנסח זאת ספר תהילים "ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום (כ"ט:11).
השלום: מתן האל ופרי של מאמץ אנושי
3. השלום מערב את הישות האנושית כמכלול, והוא כרוך במחויבות שלמה. זהו שלום עם האל באמצעות חיים המתנהלים לפי רצונו. השלום הפנימי עם עצמך, והשלום החיצוני - עם רעך וכל הבריאה. מעל לכל, כפי שכתב האפיפיור המבורך יוחנן ה-23 באגרת האפיפיורית שלו "שלום עלי אדמות", ואשר יום השנה ה-50 שלו יהיה בעוד מספר חודשים, מביא את הבניה של דו קיום המבוסס על אמת, חופש, אהבה וצדק [2]. הכחשה של מה שכולל את הטבע האמתי של בן האנוש במימדיו החיוניים, ביכולתו המורשת לדעת מהנכון וטוב ולבסוף, לדעת ולהכיר את האל עצמו, מסכן את השלום. ללא האמת אודות האדם שנחקק ע"י הבורא [האל] בלב האדם, החופש והאהבה הופכים לפגומים והצדק מאבד את בסיסו ואת יכולתו לפעול.
על מנת להיות רודף שלום אותנטי, הכרחי ובסיסי לזכור במוחנו את ההיבט של הנשגב ולהיכנס לדיאלוג קבוע עם האל, אב הרחמים, כאשר אנו מפצירים להשיג את הפדות עבורנו באמצעות בנו יחיד [ישוע]. בדרך זו המין האנושי יכול להתגבר על העמום והפרוגרסיבי ועל הדחייה של השלום אשר הינם חטא בכל האופנים: אנוכיות ואלימות, חמדנות ורצון לכח ולשליטה, חוסר סובלנות, שנאה ואי צדק.
השגת השלום תלויה מעל לכל בהכרה כי אנו, באל, מהווים משפחה אנושית אחת. משפחה זו מובנית, כמו באגרת של "שלום עליי אדמות" ע"י מערכת יחסים בין אישית ומוסדות התומכים ומחיים את ה"אנחנו", הכולל סדר מוסרי פנימי וחיצוני, אשר נמצא בהלימה לאמת ולצדק, זכויות הדדיות וחובות הדדיות שמכירים בהם באמת ובתמים. השלום הינו סדר הממריץ ומשולב באהבה, בדרך שכזו שבה אנו חשים את הצורך של האחרים כמו היה זה צורך שלנו, לשתף בטובין שלנו עם אחרים ולעבוד בעולם למען תקשורת וערכים רוחניים רבים יותר. זהו סדר הקשור בחופש, דהיינו – דרך עקבית לכבוד של האנשים, אשר מטבעם כיצורים תבונתיים ורציונאליים, הלוקחים אחריות למעשיהם שלהם. [3].
השלום אינו חלום או דבר מה אוטופי; הוא אפשרי. מבטנו נדרש ללכת עמוק יותר, מתחת לנראות השטחית ולתופעה, להבחין במציאות חיובית הקיימת בדמות האל ולקרוא לגידולה ולתרומה של עולם חדש. האל עצמו, באמצעות ההתעברות של בנו ועבודת הפדות שלו, נכנס אל ההיסטוריה ומביא לבריאה חדשה ולברית חדשה בין האל ובין האדם (ראה: ירמיהו ל"א:31-34) ולכן מאפשר לנו להיות עם "לב חדש" "ורוח חדשה" (ראה: יחזקאל ל"ו:26).
מסיבה זו הכנסייה משוכנעת בדחיפות של בישור חדש של ישוע המשיח, הגורם הבסיסי והיסודי של ההתפתחות השלמה של האנשים וגם של השלום. ישוע אכן הוא שלומנו, הצדק שלנו והפיוס שלנו (ראה: אל האפסים 2:14; האיגרת השנייה אל הקורינתים ה:18). רודף השלום, לפי ברכת האשרי של ישוע, הינו אדם אשר מחפש אחר הטוב באחר, מלא בטוב בגוף ובנפש, היום ומחר.
מהוראה זו אנו יכלים להסיק כי כל אדם וכל קהילה, באם הינה דתית, אזרחית, חינוכית או תרבותית, נקראת לעבוד למען השלום. שלום הינו בעקרון השגת טובת הכלל בחברה על רבדיה השונים, יסודי ובתווך, לאומי, בינלאומי וגלובאלי. בדיוק מסיבה זו ניתן לומר כי השבילים המובילים להשגת טובת הכלל הינם גם השבילים שחייבים ללכת בהם ובעקבותיהם ברדיפה אחר השלום.
רודפי השלום הינן אלו אשר אוהבים, מגינים ומקדמים את החיים במלואם
4. השביל להשגת טובת הכלל והשלום הינו מעל לכל דרך של כבוד לחיי אדם בהיבטיו השונים, החל מההתעברות, דרך התפתחות העובר ועד התוצר הטבעי. רודף שלום אמיתי אם כן הינו מי שאוהב, מכבד , מגן ומקדם את חיי האנושיים בכל המימדים, האישיים, קהילתיים ושל הנשגב. החיים במלואם הינם שיא השלום. כל מי שאוהב את השלום לא יכול לסבול התקפות ופשעים נגד החיים.
אלו שאינם מעריכים דיים את ערך חיי האדם, לכן, תומכים בשאר הדברים, [למשל] בליברליזציה של הפלות, אולי ללא הבנה כי באופן זה הם למעשה רודפי שלום שקריים. הבריחה מאחריות, אשר מנוונת את בן האנוש, ואפילו בהרג של חסרי אונים ואנשים חפים מפשע, לא יוכלו לעולם ליצור שמחה או שלום. ואמנם, כיצד יוכל מי שטוען שרצונו להביא את השלום, להתפתחות שלמה של האנשים או אפילו הגנה על הסביבה ללא הגנה על אלו שהם החלשים ביותר, החל מאלו שלא נולדו. כל התקפה של כל צורת חיים, בייחוד בתחילתה, גורמת לנזק בלתי הפך להתפתחות, לשלום ולסביבה. גם לא צודק להציג באופן חשאי חקיקה שקרית של זכויות או חופש ולעשות שימוש חכם בביטויים אמביוולנטיים המסייעים בקידום תמיכה בזכות להפלות והמתת חסד, ולכן מהווה איום על הזכות הבסיסית לחיות.
ישנו גם צורך לכהכיר ולקדם את המבנה הטבעי של הנישואין כאיחוד של גבר ואישה כנגד הניסיונות להפוך לחוקיות חוקתי סוגים אחרים ורדיקאליים של איחוד [נישואין]; ניסיונות כאלו למעשה פוגעים ומסייעים [דווקא] להפוך את הנישואים ללא יציבים, לטשטש את טבעם הספציפי ואת תפקידו החיוני והמרכזי בחברה [של מוסד הנישואין].
עקרונות אלו אינם אמת של אמונה, והם אינם גם הסקה של הזכות של חופש דת. הם חקוקים בטבע האנושי עצמו, בעלי גישה לנימוק ולכן משותפים לכל האנושות. מאמצי הכנסייה לקדמם אינם ממוקדים באופיים, אלא מופנים לכל האנשים, ללא קשר להשתייכות דתית זו או אחרת. מאמצים מסוג זה נדרשים יותר משום שעקרונות אלו יותר ויותר זוכים ליחס של התכחשות או אי הבנה, מכיוון שמהווה פגיעה כנגד האמת של האדם האנושי ונזק רב לצדק ולשלום.
כתוצאה מכך, דרך חשובה נוספת לסייע להבנות את השלום הינו באמצעות מערכות המשפט והצדק ולהכיר בזכות של עקרון התנגדות מצפונית כנגד חוקים או אמצעים של ממשלות הפוגעות בכבוד האדם, למשל הפלות והמתת חסד.
אחת מהזכויות האנושיות הבסיסיות, גם בהתייחס לשלום הבינלאומי, הינה הזכות לחופש כאינדיבידואל ולחופש דת. בשלב זה של ההיסטוריה, חשוב יותר ויותר לקדם זכות זו אולם לא מנקודת מבט שלילית, כלומר – החופש מדת, למשל ממחויבות או מגבלות המערבות את החופש לבחור את דתו של האדם, אלא גם מנקודת מבט חיובית, בביטויים רבים, למשל החופש לשאת עדות לדת של פרט, ללמד את הדת, לעסוק בפעילות חינוכית, מעשים של נדיבות וצדקה המאפשרים לקיים תפיסות דתיות וקיומם של פעילות של גופים חברתיים הפועלים לפי דוקטרינה ועקרונות הרלוונטיים לכולם. לרוע המזל, אפילו במדינות בעלות מסורת נוצרית ארוכת שנים, מקרים של חוסר בסובלנות דתית הופכים רבים ונפוצים, בייחוד ביחס לנצרות ובפשטות למי שחיצונית נושא עליו סימנים מזהים של דתו.
רודף השלום חייב לזכור גם כי גידול בדעת הקהל, אידיאולוגיות של ליברליזם רדיקאלי וטכנוקרטיה מפיצים את השכנוע כי צמיחה כלכלית הינה יעד על מנת לקבוע אחריות חברתית והן ברשתות חברתיות-אזרחיות של סולידאריות, יחד עם זכויות וחובות חברתיות. יש לזכור שזכויות וחובות אלו הינן בסיסיות על מנת להגיע להבנה מלאה של זכויות וחובות האחר, החל מאלו שהינן אזרחיות ופוליטיות.
אחת מהזכויות החברתיות והחובות שנמצאים תחת איום חמור ביותר כיום הינה הזכות לעבוד. הסיבה לכך הינה שההכרה בזכות לעבוד ובזכויות העובדים מבחינת סטאטוס חוקי/תחוקתי נפגעים יותר ויותר, מכיוון שהתפתחות כלכלית הינה תלויה עקרונית בשווקים המאופיינים בתחרות מלאה. לכן העבודה נתפסת כמשתנה תלוי של הכלכלה ושל מנגנונים פיננסיים בהיבט זה, עלי לאשרר מחדש שכבוד האדם וגם ביחס לגורמים כלכלים, חברתיים ופוליטיים, דורשים שנמשיך "להביא לסדר עדיפויות של יעד נגיש לתעסוקה יציבה לכל" [4]. באם יעד אמביציוזי זה ימומש, תנאי ראשוני הינו ראייה כללית של העבודה, בהתבסס על עקרונות אתיים ורוחניים, המחזקים את העובדה שעבודה הינה טובין בסיסי עבור הפרט, משפחתו החברה. בהתאם לטובין זה ישנה חובה וזכות לדרוש ולעודד מדיניות חדשה של תעסוקה אוניברסאלית.
בנייה של טובין של השלום באמצעות מודל חדש של התפתחות וכלכלה
5. במקומות רבים ישנה הכרה כיום כי מודל חדש של התפתחות נדרש, כמו גם גישה חדשה לכלכלה. הן התפתחות שלמה (אינטגראלית),הנתמכת בהתפתחות בסולידאריות ובטובת הכלל נדרשים על מנת לתקן את הסקאלה של הטובין והערכים אשר הובנו עם האל כנקודת התייחסות אולטימטיבית. לא מספיק שיהיו אמצעים רבים ושונים ואפשרויות בעבור היחיד, ביחס לטובין. הן מגוון רחב של טובין והאמצעים, התפתחות ונוכחות של טווח רחב של אפשרויות יש לפתח כנגד אופקיות של חיים טובים, התנהגות אשר תכיר בראש ובראשונה ברוחניות ובקריאה לעבודת לטובת הכלל. אחרת, יהיה אובדן של ערכים אמיתיים ויהפוך לעבודת אלילים חדשה.
על מנת לצאת ממשברים פיננסיים וכלכליים בהווה – אשר מביאים לאי שוויון גדול יותר – אנו צריכים אנשים, קבוצות ומוסדות שיקדמו את החיים ע"י אימוץ של יצירתיות אנושית, על מנת לצאת מהמשבר עצמו כאפשרות ליצור מודל חדש של כלכלה. המודל שהיה דומיננטי בעשורים הקודמים קרא למקסימום רווח וצריכה על בסיס של תפיסת עולם אנוכית ואינדיוידודואלית, במטרה להביא את הפרטים לפעול בהתאם ליכולתם לענות על דרישות של תחרותיות. ואולם, מנקודת מבט אחרת, הצלחה אמיתית וארוכת טווח מושגת באמצעות המתן של עצמנו, היכולות האינטלקטואליות והיוזמות שלנו והמיומנויות, מכיוון "שיכולת לחיות" או התפתחות כלכלית אנושית אמיתית דורשת את עקרון הכרת התודה כביטוי של אחווה ושל הלוגיקה של המתנה [5].
באופן מוחשי, בפעילות כלכלית, רודפי השלום הינם מי שמבססים קשרים של בהירות והדדיות עם עמיתיהם, העובדים, לקוחות וצרכנים. הם עוסקים בפעילות כלכלית למטרת הכלל והם חווים מחויבות זו כדבר מה נעלה ונשגב מעבר לאינטרס אישי, לרווחים של ההווה ושל הדורות הבאים. לכן הם אינן עובדים רק בעבור עצמם, אלא מבטיחים את עתיד האחרים ומכבדים את תעסוקתם.
בסקטור הכלכלי, ישנה הצהרה של צורך ספציפי במדיניות רהוטה של התפתחות חקלאית ותעשייתית הקשורה להתקדמות חברתית וצמיחה היכן שיש חוקה ומדינה דמוקרטית. יצירה של מבנים אתיים עבור המטבע, שווקים פיננסיים ומסחריים הינם בסיסיים גם כן ולא ניתן לוותר עליהם; עליהם להיות יציבים ומתואמים טוב יותר ותחת בקרה כך שלא יזיקו לעניים ביותר. עם נחישות רבה יותר מאשר המציאות, על רודפי השלום גם להתמקד במשבר המזון, אשר חמור יותר מאשר המשבר הכלכלי. הסוגיה של בטחון בתחום המזון הינו שוב מרכזי לאג'נדה הפוליטיות הבינלאומית, כתוצאה ממשברים הקשורים זה לזה, כולל שינוי פתאומי במחיר של מוצרי בסיסי, התנהגות לא אחראית של חלק מהשחקנים הכלכליים וחוסר בקרה מספקת מצד הממשלות ומהקהילה הבינלאומית. על מנת להתמודד עם משבר זה, על רודפי השלום להיקרא לעבוד יחד ברוח של סולידאריות, החל מהרמה המקומית ועד הבינלאומית, במטרה לאפשר לחקלאים, בייחוד בזורים כפריים קטנים, לבצע את פעילותם באופן מכובד מנקודת מבט חברתית, סביבתית וכלכלית.
חינוך לתרבות של שלום: תפקיד המשפחה והמוסדות
6. ארצה לאשש מחדש באופן נחרץ כי רודפי שלום מגוונים נקראים להפגין תשוקה לטובת הכלל של המשפחה והן לצדק חברתי ומחויבות לחינוך חברתי יעיל.
אסור שאף אחד יתעלם או יזלזל בתפקיד חיוני של משפחה, אשר מהווה את התא הבסיסי של חברה מנקדות מבט דמוגרפית, אתית, פדגוגית, כלכלית ופוליטית. המשפחה הינה בעלת קריאה טבעית לקדם את החיים: היא מלווה את הפרטים תוך התבגרותם ומעודדת צמיחה הדדית והעשרה באמצעות נתינה ושיתוף. המשפחה הנוצרית בייחוד משמשת כמצע לבשלות והתבגרות אישית בהתאם לסטנדרטים של האהבה האלוהית. המשפחה הינה אחד המוסדות שלא ניתן לוותר עליהם בהתייחס להשגת תרבות של שלום. זכויות ההורים ותפקידם הראשוני בחינוך ילדיהם בתחום של מוסריות ודת חייב להישמר. זו המשפחה אשר רודף השלום יקדם באמצעותה את העתיד של תרבות החיים ושל האהבה, שבה נולדים והופכים לבשלים. [6]
קהילות דתיות מעורבות באופן מיוחד במטלה של חינוך לשלום. הכנסייה מאמינה שהיא שותפה באחריות גדולה זו כחלק מהבישור החדש, אשר הינו מרכזי בהמרה של הלב לאמת ולאהבה של ישוע המשיח וכתוצאה מכך, מהווה לידה מחדש בתחום מוסרי ורוחני של פרטים וחברות. מפגש עם ישוע המשיח מעצב את רודף השלום, מביא למחויבות שלו לאחווה ולהתגבר על אי צדק.
מוסדות תרבותיים, בתי ספר ואוניברסיטאות יש להם גם כן יעד מיוחד של שלום. הם נקראים כולם לתרום באופן ניכר לא רק ביצירת דור חדש של מנהיגים, אלא בחידוש של מוסדות חברתיים, הן לאומיים והן בינלאומיים. הם יכולים לתרום גם כן להרהור מדעי שיכול לעגן פעילויות כלכליות ופיננסיות על בסיס מוצק של אתיקה ואנתרופולוגיה. העולם כיום, בייחוד העולם בתחום הפוליטי, דורש חשיבה חדשה ורעננה של סינתזה תרבותית חדשה כך שניתן יהיה להתגבר עם גישות טכנולוגיות טהורות ולהביא להרמוניה של התרחשויות פוליטיות לטובת הכלל. האחרון, נראה כהרכב של מערכת יחסים בין אישית ומוסדית חיובית בשירות של צמיחה שלמה של פרטים וקבוצות, שכשבבסיס יש חינוך אמיתי לשלום.
פדגוגיה עבור רודפי השלום
7. לבסוף, אנו רואים בבירור את הצורך להציע פדגוגיה ולקדמה בהקשר לשלום. קריאות אלו עבור חיים פנימיים עשירים יותר, נקודות מוסריות תקפות וברורות של התייחסות, וגישות הולמות וסגנון חיים. פעולותיו של רודף השלום מתכנסות להשיג את טובת הכלל; הם יוצרים אינטרס בהקשר לשלום ובטיפוח השלום. מחשבות, מילים ומחוות של שלום יוצרות תרבות מנטאלית של שלום, ואווירה מכובדת, כנה ולבבית. קיים צורך, אם כן, לחנך וללמד אנשים לאהוב האחד את השני, לטפח שלום ולחיות ברצון טוב יותר מאשר בסובלנות גרידא. עידוד בסיסי לכך הינו "לומר לאו לנקמה, להכיר באי צדק, לקבל את ההתנצלות ללא המתנה לה ולבסוף – לסלוח" [7] באופן שכזה טעויות ופגיעה יוכרו באמת, כך שתהיה תנועה קדימה יחד לעבר הפיוס. דבר זה דורש את צמיחתה של פדגוגיה של מחילה. הטוב למעשה גובר על הרוע, והצדק שאותו מחפשים בחיקוי של האב [האל] אשר אוהב את כל ילדיו (ראה: ספר הבשורה לפי מתי ה:21-48). זהו תהליך איטי, מכיוון שמניח אבולוציה רוחנית, חינוך לערכים נשגבים, חזון חדש של ההיסטוריה האנושית. ישנו גם צורך להצהיר כי שלום שקרי המובטח ע" אליליות של העולם הזה יחד עם סכנות הנלוות לכך, וכי שלום שקרי מעמם את המצפון, מוביל לספיגה עצמית לנסיגה של הקיום לאווירה של אדישות. הפדגוגיה של השלום [האמיתי], מצד שני, מיישמת פעילות, חמלה, סולידאריות, אומץ והתמדה.
ישוע גילם את על הגישות הללו בחייו שלו, אפילו כשהריק את עצמו, אפילו ש"איבד את חייו" (ראה: ספר הבשורה לפי מתי י:39; לפי לוקס ט"ז:33; לפי ויוחנן י"ב:25).הוא הבטיח לתלמידיו שבמוקדם או במאוחר הם יגלו תגלית יוצאת דופן שבה יוזכר האני המקורי, כלומר – שהאל הינו בעולם, האל של ישוע, במלואו לצד האדם. כאן עלי להזכיר את התפילה המבקשת מהאל להפוך אותנו לכלי של השלום שלו, להיות מסוגלים להביא את אהבתו לכל מקום שבו שנאה, את רחמיו לכל מקום שיש כאב, ואת האמת של האמונה לכל מקום שבו יש ספק. זהו החלק שלנו, ולכן הבה נצטרף לאפיפיור יוחנן המבורך ה-23 בבקשה לאל להאיר את כל המנהיגים כך שבנוסף לדאגה החומרית ולרווחה החומרית של עמם, הם יבטיחו להם גם את מתן השלום היקר מפז, ישברו את החומות אשר חוצות ביניהם, יחזקו את הקשרים של אהבה הדדית, ההבנה תגדל, והמחילה תינתן למי שעשה עוון; בדרך זו, בכוחו ובהשראתו, כל האנשים עלי אדמות יחוו את האחווה והשלום שאליו כמהים ואשר יפרח וישגשג ביניהם [8].
עם תפילה זו, אני מביע את תקוותי שכולנו נהיה רודפי שלום אמיתיים, כך שעירו של האדם תגדל בהרמוניה של אחווה, שגשוג ושלום.
וותיקן, ה-8 בדצמבר 2012
1. כל שנה חדשה מביאה עימה את הצפייה לעולם טוב יותר. לאור כך, אני מבקש מאת האלוהים, האב של האנושות כולה, להעניק לנו הסכמה ושלום, כך שהשאיפות של הכל לחיי שגשוג ושמחה יהיו ברי השגה.
יובל שנים [50 שנה] לאחר מועצת הוותיקן השנייה, אשר סייעה לחזק את הייעוד והיעדים של הכנסייה בעולם, מחמם את הלב להבין כי הנוצרים, ממש כמו עם האלוהים ברוח האחווה, פוסע בקרב האנושות, מחויב מבחינה היסטורית בשיתוף של שמחות ותקוות של האנושות, סבל ויגון, [1] בעודם מבשרים את ישועתו של ישוע המשיח ומקדמים שלום בעבור הכול.
עקב כך, בימינו אלו, המאופיינים ע" גלובליזציה יחד עם היבטיה החיוביים והשליליים, כמו גם תוך המשכיות של קונפליקטים אלימים ואיומי מלחמה דורשים מחויבות חדשה משותפת ברדיפה אחר טובת הכלל והתפתחות של כל בני האדם והאדם כמכלול.
מדאיג לראות חממות של מתח וקונפליקט שנגרמו ע"י תופעות של אי שוויון בין העשיר והעני, ע"י העדפת האנוכיות ותפיסה אינדיבידואליסטית שיכולה למצוא ביטוי בקפיטליזם פיננסי לא מווסת. בנוסף למגוון אופנים של טרור ופשע בינלאומי, השלום גם כן נמצא בסכנה מצד ביטויים של פונדמנטליזם ופנאטיות אשר מעוותים את טבעה האמיתי של הדת אשר קוראת לאמץ את האחווה והפיוס שבין העמים והאנשים.
בכל מקרה, מאמצים שונים ורבים של רודפי השלום אשר נפוצים בשפע בעולמו הינם עדות המעידה אודות הקריאה המולדת של המין האנושי לשלום. בכל אדם ישנו רצון לשלום שהינה שאיפה בסיסית אשר הולמת באופן מסוים עם הרצון לחיים אנושיים מלאים, שמחים ומוצלחים. במילים אחרות, השאיפה לשלום הולמת לעקרון מוסרי בסיסי, כלומר - החובה והזכות להתפתחות תקשורתית, שלמות חברתית , אשר הינם חלק מתוכניתו של האל בעבור המין האנושי. האדם נוצר עבור השלום אשר הינו [השלום] המתן של האל.
כל אלו הביאו אותי לבטא את השאיפה למסר זה במילותיו של ישוע המשיח: "אשרי רודפי השלום כי בני אלוהים יקראו" (ספר הבשורה לפי מתי, ה:9).
ה"אשרי" מתוך ספר הבשורה.
2. ברכות האשרי אשר בישר ישוע המשיח (ראה: ספר הבשורה לפי מתי ה:3-12 ולפי לוקס, ו:20-23) הינם הבטחות. ברוח המסורת המקראית, הברכות של האשרי הינם סוגה [ז'אנר] ספרותי אשר תמיד מערב בשורות טובות, בשורה, אשר הינה השיא בהבטחה. אי לכך, ברכות האשרי אינם רק התעלות מוסרית אשר הינה עתידית להתרחש בעתיד, בעיתו – בעולם הבא – פרס או מצב של שמחה עתידית. אלא ההפך הוא הנכון, הברכות הללו שאודותם ברכות האשרי עוסקות בהן כוללות את מימוש ההבטחה המיועדת לכל ואשר מאפשרת לעצמנו להיות מונחים ע"י דרישות האמת, הצדק והאהבה. בעיני העולם, אלו אשר שמים את מבטחם באל ובהבטחותיו לרוב נתפסים כתמימים [נאיביים] או רחוקים מאד מהמציאות. ברם, ישוע מספר להם שלא רק בעולם הבא, אלא כבר בחיים האלו [הגשמיים], הם יגלו שהם ילדי האל וכי האל תמיד היה, הווה ויהיה, תמיד לצידם. הם יבינו כי הם אינם לבדם, משום שהוא [האל] לצידם, לצד אלו המחויבים לאמת, לצדק ולאהבה. ישוע, שהינו ההתגלות של אהבת האב, אינו מהסס להציע את עצמו כקורבן-עצמי. מרגע שאנו מקבלים את ישוע המשיח, האל והאדם, אנו חווים את השמחה של המתנה העצומה הזו: שיתוף בחיי האל עצמו, חיים של חסד, ההתחייבות לקיום מלא ומבורך. ישוע המשיח במיוחד, מעניק לנו את השלום האמיתי, אשר נולד ממפגש של אמון בין האדם עם האל.
הברכות של האשרי של ישוע מספרות לנו כי השלום הינו מתן משיחי והן פרי של מאמץ אנושי. למעשה, השלום תומך בהומאניות פתוחה להשתנות. זהו הפרי של מתן הדדי, של העשרה הדדית, תודות למתן אשר המקור שלו באל ומאפשר לנו לחיות עם האחרים ובעבור האחרים. האתיקה של השלום הינה אתיקה של אחווה ושל שיתוף. לא ניתן לוותר עליה ולכן תרבויות מגוונות בימינו אלו מתגברות על אופנים של אתיקות ושל אנתרופולוגיה המבוססות על הנחה שהינה סובייקטיבית ופרגמאטית, בסגולה שהיא במערכת יחסים של דו קיום ומקבלת השראה ע"י קריטריון של עוצמה/כח או רווח, האמצעים הופכים למטרה ולהפך, והתרבות והחינוך הינם ממוקדים בכלים, טכנולוגיה ויעילות בלבד. התנאי המקדים בעבור השלום הינו פירוק של דיקטטורה של רלטיביזם ושל הנחה של אוטונומיות מוסרית שלמה אשר מוציאה מן הכלל ידע של חוק מוסרי טבעי שנחקק ע"י האל במצפון של כל איש ואישה. השלום הינו הבנייה של דו קיום במונחים של מוסר ורציונל, מבוסס על יסוד אשר אינו נמדד או נוצר ע"י האדם, אלא ע"י האל. כפי שמנסח זאת ספר תהילים "ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום (כ"ט:11).
השלום: מתן האל ופרי של מאמץ אנושי
3. השלום מערב את הישות האנושית כמכלול, והוא כרוך במחויבות שלמה. זהו שלום עם האל באמצעות חיים המתנהלים לפי רצונו. השלום הפנימי עם עצמך, והשלום החיצוני - עם רעך וכל הבריאה. מעל לכל, כפי שכתב האפיפיור המבורך יוחנן ה-23 באגרת האפיפיורית שלו "שלום עלי אדמות", ואשר יום השנה ה-50 שלו יהיה בעוד מספר חודשים, מביא את הבניה של דו קיום המבוסס על אמת, חופש, אהבה וצדק [2]. הכחשה של מה שכולל את הטבע האמתי של בן האנוש במימדיו החיוניים, ביכולתו המורשת לדעת מהנכון וטוב ולבסוף, לדעת ולהכיר את האל עצמו, מסכן את השלום. ללא האמת אודות האדם שנחקק ע"י הבורא [האל] בלב האדם, החופש והאהבה הופכים לפגומים והצדק מאבד את בסיסו ואת יכולתו לפעול.
על מנת להיות רודף שלום אותנטי, הכרחי ובסיסי לזכור במוחנו את ההיבט של הנשגב ולהיכנס לדיאלוג קבוע עם האל, אב הרחמים, כאשר אנו מפצירים להשיג את הפדות עבורנו באמצעות בנו יחיד [ישוע]. בדרך זו המין האנושי יכול להתגבר על העמום והפרוגרסיבי ועל הדחייה של השלום אשר הינם חטא בכל האופנים: אנוכיות ואלימות, חמדנות ורצון לכח ולשליטה, חוסר סובלנות, שנאה ואי צדק.
השגת השלום תלויה מעל לכל בהכרה כי אנו, באל, מהווים משפחה אנושית אחת. משפחה זו מובנית, כמו באגרת של "שלום עליי אדמות" ע"י מערכת יחסים בין אישית ומוסדות התומכים ומחיים את ה"אנחנו", הכולל סדר מוסרי פנימי וחיצוני, אשר נמצא בהלימה לאמת ולצדק, זכויות הדדיות וחובות הדדיות שמכירים בהם באמת ובתמים. השלום הינו סדר הממריץ ומשולב באהבה, בדרך שכזו שבה אנו חשים את הצורך של האחרים כמו היה זה צורך שלנו, לשתף בטובין שלנו עם אחרים ולעבוד בעולם למען תקשורת וערכים רוחניים רבים יותר. זהו סדר הקשור בחופש, דהיינו – דרך עקבית לכבוד של האנשים, אשר מטבעם כיצורים תבונתיים ורציונאליים, הלוקחים אחריות למעשיהם שלהם. [3].
השלום אינו חלום או דבר מה אוטופי; הוא אפשרי. מבטנו נדרש ללכת עמוק יותר, מתחת לנראות השטחית ולתופעה, להבחין במציאות חיובית הקיימת בדמות האל ולקרוא לגידולה ולתרומה של עולם חדש. האל עצמו, באמצעות ההתעברות של בנו ועבודת הפדות שלו, נכנס אל ההיסטוריה ומביא לבריאה חדשה ולברית חדשה בין האל ובין האדם (ראה: ירמיהו ל"א:31-34) ולכן מאפשר לנו להיות עם "לב חדש" "ורוח חדשה" (ראה: יחזקאל ל"ו:26).
מסיבה זו הכנסייה משוכנעת בדחיפות של בישור חדש של ישוע המשיח, הגורם הבסיסי והיסודי של ההתפתחות השלמה של האנשים וגם של השלום. ישוע אכן הוא שלומנו, הצדק שלנו והפיוס שלנו (ראה: אל האפסים 2:14; האיגרת השנייה אל הקורינתים ה:18). רודף השלום, לפי ברכת האשרי של ישוע, הינו אדם אשר מחפש אחר הטוב באחר, מלא בטוב בגוף ובנפש, היום ומחר.
מהוראה זו אנו יכלים להסיק כי כל אדם וכל קהילה, באם הינה דתית, אזרחית, חינוכית או תרבותית, נקראת לעבוד למען השלום. שלום הינו בעקרון השגת טובת הכלל בחברה על רבדיה השונים, יסודי ובתווך, לאומי, בינלאומי וגלובאלי. בדיוק מסיבה זו ניתן לומר כי השבילים המובילים להשגת טובת הכלל הינם גם השבילים שחייבים ללכת בהם ובעקבותיהם ברדיפה אחר השלום.
רודפי השלום הינן אלו אשר אוהבים, מגינים ומקדמים את החיים במלואם
4. השביל להשגת טובת הכלל והשלום הינו מעל לכל דרך של כבוד לחיי אדם בהיבטיו השונים, החל מההתעברות, דרך התפתחות העובר ועד התוצר הטבעי. רודף שלום אמיתי אם כן הינו מי שאוהב, מכבד , מגן ומקדם את חיי האנושיים בכל המימדים, האישיים, קהילתיים ושל הנשגב. החיים במלואם הינם שיא השלום. כל מי שאוהב את השלום לא יכול לסבול התקפות ופשעים נגד החיים.
אלו שאינם מעריכים דיים את ערך חיי האדם, לכן, תומכים בשאר הדברים, [למשל] בליברליזציה של הפלות, אולי ללא הבנה כי באופן זה הם למעשה רודפי שלום שקריים. הבריחה מאחריות, אשר מנוונת את בן האנוש, ואפילו בהרג של חסרי אונים ואנשים חפים מפשע, לא יוכלו לעולם ליצור שמחה או שלום. ואמנם, כיצד יוכל מי שטוען שרצונו להביא את השלום, להתפתחות שלמה של האנשים או אפילו הגנה על הסביבה ללא הגנה על אלו שהם החלשים ביותר, החל מאלו שלא נולדו. כל התקפה של כל צורת חיים, בייחוד בתחילתה, גורמת לנזק בלתי הפך להתפתחות, לשלום ולסביבה. גם לא צודק להציג באופן חשאי חקיקה שקרית של זכויות או חופש ולעשות שימוש חכם בביטויים אמביוולנטיים המסייעים בקידום תמיכה בזכות להפלות והמתת חסד, ולכן מהווה איום על הזכות הבסיסית לחיות.
ישנו גם צורך לכהכיר ולקדם את המבנה הטבעי של הנישואין כאיחוד של גבר ואישה כנגד הניסיונות להפוך לחוקיות חוקתי סוגים אחרים ורדיקאליים של איחוד [נישואין]; ניסיונות כאלו למעשה פוגעים ומסייעים [דווקא] להפוך את הנישואים ללא יציבים, לטשטש את טבעם הספציפי ואת תפקידו החיוני והמרכזי בחברה [של מוסד הנישואין].
עקרונות אלו אינם אמת של אמונה, והם אינם גם הסקה של הזכות של חופש דת. הם חקוקים בטבע האנושי עצמו, בעלי גישה לנימוק ולכן משותפים לכל האנושות. מאמצי הכנסייה לקדמם אינם ממוקדים באופיים, אלא מופנים לכל האנשים, ללא קשר להשתייכות דתית זו או אחרת. מאמצים מסוג זה נדרשים יותר משום שעקרונות אלו יותר ויותר זוכים ליחס של התכחשות או אי הבנה, מכיוון שמהווה פגיעה כנגד האמת של האדם האנושי ונזק רב לצדק ולשלום.
כתוצאה מכך, דרך חשובה נוספת לסייע להבנות את השלום הינו באמצעות מערכות המשפט והצדק ולהכיר בזכות של עקרון התנגדות מצפונית כנגד חוקים או אמצעים של ממשלות הפוגעות בכבוד האדם, למשל הפלות והמתת חסד.
אחת מהזכויות האנושיות הבסיסיות, גם בהתייחס לשלום הבינלאומי, הינה הזכות לחופש כאינדיבידואל ולחופש דת. בשלב זה של ההיסטוריה, חשוב יותר ויותר לקדם זכות זו אולם לא מנקודת מבט שלילית, כלומר – החופש מדת, למשל ממחויבות או מגבלות המערבות את החופש לבחור את דתו של האדם, אלא גם מנקודת מבט חיובית, בביטויים רבים, למשל החופש לשאת עדות לדת של פרט, ללמד את הדת, לעסוק בפעילות חינוכית, מעשים של נדיבות וצדקה המאפשרים לקיים תפיסות דתיות וקיומם של פעילות של גופים חברתיים הפועלים לפי דוקטרינה ועקרונות הרלוונטיים לכולם. לרוע המזל, אפילו במדינות בעלות מסורת נוצרית ארוכת שנים, מקרים של חוסר בסובלנות דתית הופכים רבים ונפוצים, בייחוד ביחס לנצרות ובפשטות למי שחיצונית נושא עליו סימנים מזהים של דתו.
רודף השלום חייב לזכור גם כי גידול בדעת הקהל, אידיאולוגיות של ליברליזם רדיקאלי וטכנוקרטיה מפיצים את השכנוע כי צמיחה כלכלית הינה יעד על מנת לקבוע אחריות חברתית והן ברשתות חברתיות-אזרחיות של סולידאריות, יחד עם זכויות וחובות חברתיות. יש לזכור שזכויות וחובות אלו הינן בסיסיות על מנת להגיע להבנה מלאה של זכויות וחובות האחר, החל מאלו שהינן אזרחיות ופוליטיות.
אחת מהזכויות החברתיות והחובות שנמצאים תחת איום חמור ביותר כיום הינה הזכות לעבוד. הסיבה לכך הינה שההכרה בזכות לעבוד ובזכויות העובדים מבחינת סטאטוס חוקי/תחוקתי נפגעים יותר ויותר, מכיוון שהתפתחות כלכלית הינה תלויה עקרונית בשווקים המאופיינים בתחרות מלאה. לכן העבודה נתפסת כמשתנה תלוי של הכלכלה ושל מנגנונים פיננסיים בהיבט זה, עלי לאשרר מחדש שכבוד האדם וגם ביחס לגורמים כלכלים, חברתיים ופוליטיים, דורשים שנמשיך "להביא לסדר עדיפויות של יעד נגיש לתעסוקה יציבה לכל" [4]. באם יעד אמביציוזי זה ימומש, תנאי ראשוני הינו ראייה כללית של העבודה, בהתבסס על עקרונות אתיים ורוחניים, המחזקים את העובדה שעבודה הינה טובין בסיסי עבור הפרט, משפחתו החברה. בהתאם לטובין זה ישנה חובה וזכות לדרוש ולעודד מדיניות חדשה של תעסוקה אוניברסאלית.
בנייה של טובין של השלום באמצעות מודל חדש של התפתחות וכלכלה
5. במקומות רבים ישנה הכרה כיום כי מודל חדש של התפתחות נדרש, כמו גם גישה חדשה לכלכלה. הן התפתחות שלמה (אינטגראלית),הנתמכת בהתפתחות בסולידאריות ובטובת הכלל נדרשים על מנת לתקן את הסקאלה של הטובין והערכים אשר הובנו עם האל כנקודת התייחסות אולטימטיבית. לא מספיק שיהיו אמצעים רבים ושונים ואפשרויות בעבור היחיד, ביחס לטובין. הן מגוון רחב של טובין והאמצעים, התפתחות ונוכחות של טווח רחב של אפשרויות יש לפתח כנגד אופקיות של חיים טובים, התנהגות אשר תכיר בראש ובראשונה ברוחניות ובקריאה לעבודת לטובת הכלל. אחרת, יהיה אובדן של ערכים אמיתיים ויהפוך לעבודת אלילים חדשה.
על מנת לצאת ממשברים פיננסיים וכלכליים בהווה – אשר מביאים לאי שוויון גדול יותר – אנו צריכים אנשים, קבוצות ומוסדות שיקדמו את החיים ע"י אימוץ של יצירתיות אנושית, על מנת לצאת מהמשבר עצמו כאפשרות ליצור מודל חדש של כלכלה. המודל שהיה דומיננטי בעשורים הקודמים קרא למקסימום רווח וצריכה על בסיס של תפיסת עולם אנוכית ואינדיוידודואלית, במטרה להביא את הפרטים לפעול בהתאם ליכולתם לענות על דרישות של תחרותיות. ואולם, מנקודת מבט אחרת, הצלחה אמיתית וארוכת טווח מושגת באמצעות המתן של עצמנו, היכולות האינטלקטואליות והיוזמות שלנו והמיומנויות, מכיוון "שיכולת לחיות" או התפתחות כלכלית אנושית אמיתית דורשת את עקרון הכרת התודה כביטוי של אחווה ושל הלוגיקה של המתנה [5].
באופן מוחשי, בפעילות כלכלית, רודפי השלום הינם מי שמבססים קשרים של בהירות והדדיות עם עמיתיהם, העובדים, לקוחות וצרכנים. הם עוסקים בפעילות כלכלית למטרת הכלל והם חווים מחויבות זו כדבר מה נעלה ונשגב מעבר לאינטרס אישי, לרווחים של ההווה ושל הדורות הבאים. לכן הם אינן עובדים רק בעבור עצמם, אלא מבטיחים את עתיד האחרים ומכבדים את תעסוקתם.
בסקטור הכלכלי, ישנה הצהרה של צורך ספציפי במדיניות רהוטה של התפתחות חקלאית ותעשייתית הקשורה להתקדמות חברתית וצמיחה היכן שיש חוקה ומדינה דמוקרטית. יצירה של מבנים אתיים עבור המטבע, שווקים פיננסיים ומסחריים הינם בסיסיים גם כן ולא ניתן לוותר עליהם; עליהם להיות יציבים ומתואמים טוב יותר ותחת בקרה כך שלא יזיקו לעניים ביותר. עם נחישות רבה יותר מאשר המציאות, על רודפי השלום גם להתמקד במשבר המזון, אשר חמור יותר מאשר המשבר הכלכלי. הסוגיה של בטחון בתחום המזון הינו שוב מרכזי לאג'נדה הפוליטיות הבינלאומית, כתוצאה ממשברים הקשורים זה לזה, כולל שינוי פתאומי במחיר של מוצרי בסיסי, התנהגות לא אחראית של חלק מהשחקנים הכלכליים וחוסר בקרה מספקת מצד הממשלות ומהקהילה הבינלאומית. על מנת להתמודד עם משבר זה, על רודפי השלום להיקרא לעבוד יחד ברוח של סולידאריות, החל מהרמה המקומית ועד הבינלאומית, במטרה לאפשר לחקלאים, בייחוד בזורים כפריים קטנים, לבצע את פעילותם באופן מכובד מנקודת מבט חברתית, סביבתית וכלכלית.
חינוך לתרבות של שלום: תפקיד המשפחה והמוסדות
6. ארצה לאשש מחדש באופן נחרץ כי רודפי שלום מגוונים נקראים להפגין תשוקה לטובת הכלל של המשפחה והן לצדק חברתי ומחויבות לחינוך חברתי יעיל.
אסור שאף אחד יתעלם או יזלזל בתפקיד חיוני של משפחה, אשר מהווה את התא הבסיסי של חברה מנקדות מבט דמוגרפית, אתית, פדגוגית, כלכלית ופוליטית. המשפחה הינה בעלת קריאה טבעית לקדם את החיים: היא מלווה את הפרטים תוך התבגרותם ומעודדת צמיחה הדדית והעשרה באמצעות נתינה ושיתוף. המשפחה הנוצרית בייחוד משמשת כמצע לבשלות והתבגרות אישית בהתאם לסטנדרטים של האהבה האלוהית. המשפחה הינה אחד המוסדות שלא ניתן לוותר עליהם בהתייחס להשגת תרבות של שלום. זכויות ההורים ותפקידם הראשוני בחינוך ילדיהם בתחום של מוסריות ודת חייב להישמר. זו המשפחה אשר רודף השלום יקדם באמצעותה את העתיד של תרבות החיים ושל האהבה, שבה נולדים והופכים לבשלים. [6]
קהילות דתיות מעורבות באופן מיוחד במטלה של חינוך לשלום. הכנסייה מאמינה שהיא שותפה באחריות גדולה זו כחלק מהבישור החדש, אשר הינו מרכזי בהמרה של הלב לאמת ולאהבה של ישוע המשיח וכתוצאה מכך, מהווה לידה מחדש בתחום מוסרי ורוחני של פרטים וחברות. מפגש עם ישוע המשיח מעצב את רודף השלום, מביא למחויבות שלו לאחווה ולהתגבר על אי צדק.
מוסדות תרבותיים, בתי ספר ואוניברסיטאות יש להם גם כן יעד מיוחד של שלום. הם נקראים כולם לתרום באופן ניכר לא רק ביצירת דור חדש של מנהיגים, אלא בחידוש של מוסדות חברתיים, הן לאומיים והן בינלאומיים. הם יכולים לתרום גם כן להרהור מדעי שיכול לעגן פעילויות כלכליות ופיננסיות על בסיס מוצק של אתיקה ואנתרופולוגיה. העולם כיום, בייחוד העולם בתחום הפוליטי, דורש חשיבה חדשה ורעננה של סינתזה תרבותית חדשה כך שניתן יהיה להתגבר עם גישות טכנולוגיות טהורות ולהביא להרמוניה של התרחשויות פוליטיות לטובת הכלל. האחרון, נראה כהרכב של מערכת יחסים בין אישית ומוסדית חיובית בשירות של צמיחה שלמה של פרטים וקבוצות, שכשבבסיס יש חינוך אמיתי לשלום.
פדגוגיה עבור רודפי השלום
7. לבסוף, אנו רואים בבירור את הצורך להציע פדגוגיה ולקדמה בהקשר לשלום. קריאות אלו עבור חיים פנימיים עשירים יותר, נקודות מוסריות תקפות וברורות של התייחסות, וגישות הולמות וסגנון חיים. פעולותיו של רודף השלום מתכנסות להשיג את טובת הכלל; הם יוצרים אינטרס בהקשר לשלום ובטיפוח השלום. מחשבות, מילים ומחוות של שלום יוצרות תרבות מנטאלית של שלום, ואווירה מכובדת, כנה ולבבית. קיים צורך, אם כן, לחנך וללמד אנשים לאהוב האחד את השני, לטפח שלום ולחיות ברצון טוב יותר מאשר בסובלנות גרידא. עידוד בסיסי לכך הינו "לומר לאו לנקמה, להכיר באי צדק, לקבל את ההתנצלות ללא המתנה לה ולבסוף – לסלוח" [7] באופן שכזה טעויות ופגיעה יוכרו באמת, כך שתהיה תנועה קדימה יחד לעבר הפיוס. דבר זה דורש את צמיחתה של פדגוגיה של מחילה. הטוב למעשה גובר על הרוע, והצדק שאותו מחפשים בחיקוי של האב [האל] אשר אוהב את כל ילדיו (ראה: ספר הבשורה לפי מתי ה:21-48). זהו תהליך איטי, מכיוון שמניח אבולוציה רוחנית, חינוך לערכים נשגבים, חזון חדש של ההיסטוריה האנושית. ישנו גם צורך להצהיר כי שלום שקרי המובטח ע" אליליות של העולם הזה יחד עם סכנות הנלוות לכך, וכי שלום שקרי מעמם את המצפון, מוביל לספיגה עצמית לנסיגה של הקיום לאווירה של אדישות. הפדגוגיה של השלום [האמיתי], מצד שני, מיישמת פעילות, חמלה, סולידאריות, אומץ והתמדה.
ישוע גילם את על הגישות הללו בחייו שלו, אפילו כשהריק את עצמו, אפילו ש"איבד את חייו" (ראה: ספר הבשורה לפי מתי י:39; לפי לוקס ט"ז:33; לפי ויוחנן י"ב:25).הוא הבטיח לתלמידיו שבמוקדם או במאוחר הם יגלו תגלית יוצאת דופן שבה יוזכר האני המקורי, כלומר – שהאל הינו בעולם, האל של ישוע, במלואו לצד האדם. כאן עלי להזכיר את התפילה המבקשת מהאל להפוך אותנו לכלי של השלום שלו, להיות מסוגלים להביא את אהבתו לכל מקום שבו שנאה, את רחמיו לכל מקום שיש כאב, ואת האמת של האמונה לכל מקום שבו יש ספק. זהו החלק שלנו, ולכן הבה נצטרף לאפיפיור יוחנן המבורך ה-23 בבקשה לאל להאיר את כל המנהיגים כך שבנוסף לדאגה החומרית ולרווחה החומרית של עמם, הם יבטיחו להם גם את מתן השלום היקר מפז, ישברו את החומות אשר חוצות ביניהם, יחזקו את הקשרים של אהבה הדדית, ההבנה תגדל, והמחילה תינתן למי שעשה עוון; בדרך זו, בכוחו ובהשראתו, כל האנשים עלי אדמות יחוו את האחווה והשלום שאליו כמהים ואשר יפרח וישגשג ביניהם [8].
עם תפילה זו, אני מביע את תקוותי שכולנו נהיה רודפי שלום אמיתיים, כך שעירו של האדם תגדל בהרמוניה של אחווה, שגשוג ושלום.
וותיקן, ה-8 בדצמבר 2012