בירושלים, מספר משרדים שונים וסדנאות ממוקמים בתוך המבוך של המסדרונות של המנזר הפרנציסקאני של סאן סלבטורה – כולל מכבסה וסדנדא של תופר! אנו פוגשים כאן דברים ונשים המטפלים בבגדים של האחים הפרנציסקאנים, כמו גם לכיסויים המכסים את המזבחים בכל המקומות הקדושים: מאחורי הקלעים נערכת עבודה שאינה נראית לעין וחיונית וקפדנית.
דמות בגלימה חומה נושאת שק בד לבן ועוברת בחצר הקטנה המלאה בפרחים ובאור השמש. הפרנציסקאני נראה כי הוא יודע את הדרך שלו במבוך זה; הוא דוחף את הדלת שעליה כתוב באיטלקית "סדנא של התופר". הדלת נפתחת. קולות של מכונות תפירה, ניחוח של קפה ערבי...ברוך הבא לסדנא של פאראג', התופר האמן של הקוסטודיה. הוא אומן ע"י הסלזיאנים, הפלסטיני החייכן מדבר איטלקית שוטפת והוא עובד בעבודת תפירה זו עבור הפרנציסקאנים שבע שנים. באמצע הסדנא ישנו שולחן גדול העמוס בסרגלים, טייפ מדידה, כלי תפירה, כתפורים וכל מיני – מערת אלאדין אמיתית! העבודה היומית שלו כוללת תפירה של גלימות חדשות לאחים הפרנציסקאנים, טיפול בגלימות הישנות, תפירה ותפירה מחדש....
כל שנה כ-150 גלימות חדשות יוצאות מהסדנא כדי לענות של צרכיה של הקוסטודיה של ארץ הקודש. האחים הפרנציסקאנים החיים בקוסטודיה מקבלים פעם בשנתיים גלימה חדשה משום, כפי שהם מציינים, שהגלימה הארוכה דורשת סבלנות והתחשבות. האריג, למשל, מגיע מאיטליה בקונטיינרים בעלי שלושה מידות משקל: משקל קל יותר עבור הקיץ ושני בדים כבדים יותר לחורף בייחוד עבור הגלימה המחפה. הגלימה הפרנציסקאנית דורשת בין 5 ל-6 מטר של אריג זה (שעולה כמעט 25 יורו או 35 דולר למטר) ועליה יש לצרף את החבל הלבן המשמש כחגורה ואורכו 4.20 מטר. שלושת הקשרים בחבל מזכירים את שלושת הנדרים שהם בבסיס החיים הפרנציסקאנים: ציות, עוני והתנזרות.
האח קרלוס מולינה, אשר אחראי על סדנא זו כולל גם את המכבסה ובית ההארחה קאזה נובה לעולי רגל שבעיר העתיקה בירושלים, יצר קשר חברות קרובים עם פאראג'. "לא ידעתי דבר על תפירה כשקיבלתי אחריות זו בשנת 2000. אפילו למדתי לגהץ ממנו", הוא צוחק. אולם הוא לא האח הפרנציסקאני היחיד שהרוויח מהלמידה של פאראג'. מרחק קצר משם אנו מוצאים את מאטיפאנה מתרכז בתפירה של הכובע של הגלימה. הסמינריסט-אח הוא מפרובינציה של מוזמביק וביקש ללמוד לתפור. הוא מסביר "כשנכנסתי כחניך במוזמביק היו שם נזירות שהכינו את הגלימות שלנו, אולם הן חזרו לפורטוגל. בקוסטודיה של ארץ הקודש ביקשתי רשות לנצל הזדמנות זו וכך ללמוד גם ערבית. כשאמרתי זאת לאחראי שלי, הוא היה מאד מרוצה מהיוזמה שלי! אני מקווה לחזור עם מיומנות זו ולמה לא? – להעביר אותה הלאה לאחי באפריקה."
האח קרלוס מזמים אותנו ללכת אחריו במדרגות. אנו הולכים למטה מספר מדרגות וכעת זה הרעש של מכונות הכביסה וקול הרדיו המתנגן בשיריה של פיירוז, זמרת לבנונית משנות ה-70. סוזנה ו-רימה מקבלות את פנינו. סוזנה עובדת עם פאראג'; היא אחראית על כלי הלבוש הליטורגיים: גלימה לבנה לכהני הדת לקהילת ירושלים ורדיד לכהני הדת, כמו גם בדים למזבח – הכל לבן בצורה לא רגילה. היום היא התחילה במיזם חדש: בד למזבח המעוגל שבעין טבחא, לפי בקשתם של האחים הפרנציסקאנים מהגליל. האח קרלוס מסביר: "אנו עוזרים ליותר מ-16 מנזרים, מקומות קדושים ומוסדות; אתם יכולים לתאר את הנפח של העבודה והיקפה. היא אינה מסתיימת." הכל מתפקד כמו מכונה משומנת עקב הידע והמיומנויות של עשרות עובדים וותיקים. כל שק לבן של כבידה נפתח וממוין לפני שמקבל אות ומספר, מעין קוד פנימי המאפשר לכולם לאתר את הבגדים הנקיים שלהם. באופן מפתיע, למרות מכונות הכביסה התעשייתיות ישנם שני עובדים המנקים את בגדי הליטורגיה היקרים ביותר בכביסה ידנית.האח קרלוס ראה את ההשתוממות והוסיף – "קדמה זה טוב, אבל היא לא תשנה את מה שהיה משך המאות הקודמות."
כעת רימה מגיעה לפגוש אותנו. היא עובדת בקוסטודיה משנות ה-80. רימה, גם פלסטינית, מנהלת את הצוות, את ללוח הזמניים ואת הלוגיסטיקה. היא פותחת מדפים המיועדים למנהלה הכללית של הקוסטודיה שישלחו חשבונות לכל מנזר או מקום קדוש בקוסטודיה.
הביקור שלנו ממשיך והפעם אדים כשאנו הולכים מהר בחדרי הייבוש והגיהוץ. המכבסה היא מבוך אמיתי, אולם האח קרלוס נע שם בקלות. אנו מסיימים את החקר שלנו במשרד ששם ציור המכבד את הקדדוש הומובונוס מ-סרמונה, הפטרון של התופרים, נמצא. האח קרלוס מרפרף בקטלוג המעודכן של בגדים ליטורגיים שקיבל; חשוב להישאר מעודכן באופנה בעולם בתחום זה. הוא גם מראה לנו תוכניות לעתיד עבור המכבסה של הקוסטודיה, כשתעבור למקום גדול יותר והוא מחכה לכך בחוסר סבלנות. הוא משקיע רבות בתפקיד זה משום שבניגוד לאמרה המקובלת "הגלימה הפרנציסקאנית אכן עושה את האדם", אומר ומחייך.
אמילי ריי
דמות בגלימה חומה נושאת שק בד לבן ועוברת בחצר הקטנה המלאה בפרחים ובאור השמש. הפרנציסקאני נראה כי הוא יודע את הדרך שלו במבוך זה; הוא דוחף את הדלת שעליה כתוב באיטלקית "סדנא של התופר". הדלת נפתחת. קולות של מכונות תפירה, ניחוח של קפה ערבי...ברוך הבא לסדנא של פאראג', התופר האמן של הקוסטודיה. הוא אומן ע"י הסלזיאנים, הפלסטיני החייכן מדבר איטלקית שוטפת והוא עובד בעבודת תפירה זו עבור הפרנציסקאנים שבע שנים. באמצע הסדנא ישנו שולחן גדול העמוס בסרגלים, טייפ מדידה, כלי תפירה, כתפורים וכל מיני – מערת אלאדין אמיתית! העבודה היומית שלו כוללת תפירה של גלימות חדשות לאחים הפרנציסקאנים, טיפול בגלימות הישנות, תפירה ותפירה מחדש....
כל שנה כ-150 גלימות חדשות יוצאות מהסדנא כדי לענות של צרכיה של הקוסטודיה של ארץ הקודש. האחים הפרנציסקאנים החיים בקוסטודיה מקבלים פעם בשנתיים גלימה חדשה משום, כפי שהם מציינים, שהגלימה הארוכה דורשת סבלנות והתחשבות. האריג, למשל, מגיע מאיטליה בקונטיינרים בעלי שלושה מידות משקל: משקל קל יותר עבור הקיץ ושני בדים כבדים יותר לחורף בייחוד עבור הגלימה המחפה. הגלימה הפרנציסקאנית דורשת בין 5 ל-6 מטר של אריג זה (שעולה כמעט 25 יורו או 35 דולר למטר) ועליה יש לצרף את החבל הלבן המשמש כחגורה ואורכו 4.20 מטר. שלושת הקשרים בחבל מזכירים את שלושת הנדרים שהם בבסיס החיים הפרנציסקאנים: ציות, עוני והתנזרות.
האח קרלוס מולינה, אשר אחראי על סדנא זו כולל גם את המכבסה ובית ההארחה קאזה נובה לעולי רגל שבעיר העתיקה בירושלים, יצר קשר חברות קרובים עם פאראג'. "לא ידעתי דבר על תפירה כשקיבלתי אחריות זו בשנת 2000. אפילו למדתי לגהץ ממנו", הוא צוחק. אולם הוא לא האח הפרנציסקאני היחיד שהרוויח מהלמידה של פאראג'. מרחק קצר משם אנו מוצאים את מאטיפאנה מתרכז בתפירה של הכובע של הגלימה. הסמינריסט-אח הוא מפרובינציה של מוזמביק וביקש ללמוד לתפור. הוא מסביר "כשנכנסתי כחניך במוזמביק היו שם נזירות שהכינו את הגלימות שלנו, אולם הן חזרו לפורטוגל. בקוסטודיה של ארץ הקודש ביקשתי רשות לנצל הזדמנות זו וכך ללמוד גם ערבית. כשאמרתי זאת לאחראי שלי, הוא היה מאד מרוצה מהיוזמה שלי! אני מקווה לחזור עם מיומנות זו ולמה לא? – להעביר אותה הלאה לאחי באפריקה."
האח קרלוס מזמים אותנו ללכת אחריו במדרגות. אנו הולכים למטה מספר מדרגות וכעת זה הרעש של מכונות הכביסה וקול הרדיו המתנגן בשיריה של פיירוז, זמרת לבנונית משנות ה-70. סוזנה ו-רימה מקבלות את פנינו. סוזנה עובדת עם פאראג'; היא אחראית על כלי הלבוש הליטורגיים: גלימה לבנה לכהני הדת לקהילת ירושלים ורדיד לכהני הדת, כמו גם בדים למזבח – הכל לבן בצורה לא רגילה. היום היא התחילה במיזם חדש: בד למזבח המעוגל שבעין טבחא, לפי בקשתם של האחים הפרנציסקאנים מהגליל. האח קרלוס מסביר: "אנו עוזרים ליותר מ-16 מנזרים, מקומות קדושים ומוסדות; אתם יכולים לתאר את הנפח של העבודה והיקפה. היא אינה מסתיימת." הכל מתפקד כמו מכונה משומנת עקב הידע והמיומנויות של עשרות עובדים וותיקים. כל שק לבן של כבידה נפתח וממוין לפני שמקבל אות ומספר, מעין קוד פנימי המאפשר לכולם לאתר את הבגדים הנקיים שלהם. באופן מפתיע, למרות מכונות הכביסה התעשייתיות ישנם שני עובדים המנקים את בגדי הליטורגיה היקרים ביותר בכביסה ידנית.האח קרלוס ראה את ההשתוממות והוסיף – "קדמה זה טוב, אבל היא לא תשנה את מה שהיה משך המאות הקודמות."
כעת רימה מגיעה לפגוש אותנו. היא עובדת בקוסטודיה משנות ה-80. רימה, גם פלסטינית, מנהלת את הצוות, את ללוח הזמניים ואת הלוגיסטיקה. היא פותחת מדפים המיועדים למנהלה הכללית של הקוסטודיה שישלחו חשבונות לכל מנזר או מקום קדוש בקוסטודיה.
הביקור שלנו ממשיך והפעם אדים כשאנו הולכים מהר בחדרי הייבוש והגיהוץ. המכבסה היא מבוך אמיתי, אולם האח קרלוס נע שם בקלות. אנו מסיימים את החקר שלנו במשרד ששם ציור המכבד את הקדדוש הומובונוס מ-סרמונה, הפטרון של התופרים, נמצא. האח קרלוס מרפרף בקטלוג המעודכן של בגדים ליטורגיים שקיבל; חשוב להישאר מעודכן באופנה בעולם בתחום זה. הוא גם מראה לנו תוכניות לעתיד עבור המכבסה של הקוסטודיה, כשתעבור למקום גדול יותר והוא מחכה לכך בחוסר סבלנות. הוא משקיע רבות בתפקיד זה משום שבניגוד לאמרה המקובלת "הגלימה הפרנציסקאנית אכן עושה את האדם", אומר ומחייך.
אמילי ריי