בשעות אחר הצהריים של יום השבת הראשון בתקופת צום הארבעים, ירושלים נגעה לליבם של רבים מהאירועים אשר סימלו את תחילת תקופת החרטה, התפילה ואת המרת הלב המוביל אל חג הפסחא. הבזיליקה של כנסיית הקבר הפכה אפילו ביחס לימים רגילים למרכז המושך את תשומת הלב של הנוצרים של ארץ הקודש ושל עולי הרגל מכל העולם, היכן שהם נאספים באופן אינטנסיבי יותר ותוהים אודות הייסורים, המוות ותחייתו של ישוע האדון. כל הכנסיות אשר להן נוכחות רשמית בכנסיית הקבר מבצעים את הכניסה הטקסית לבזיליקה של כנסיית הקבר ביום זה ואשר במסגרתו ננעלות הדלתות קצת לפני הגעת המשלחת הראשונה לאחר מכן נפתחות מחדש עם הגעתה.
בהתאם לחוקים ולנהלים של הכניסה טקסית של הקהילות הנוצריות השונות, הכנסייה הלטינית מתחילה ראשונה את האירועים הליטורגיים, בשעות אחר הצהריים המוקדמות, עם הקהילה הפרנציסקאנית של הקוסטודיה אשר יחד עם האח פרגוס קלרק, האח הממונה על כנסיית הקבר, ברך וקיבל את מונסיניור וילאם שומאלי, הבישוף המסייע של הפטריארך הלטיני של ירושלים, לבזיליקה. לאחר כניסתו, שומאלי התעכב ונתן כבוד ליד אבן המשיחה, הממוקמת בכניסה לגולגולתא, בסמוך לדלת הכניסה הראשית של הכנסייה, ואשר מנציחה את המקום שבו הונחה גופת ישוע לאחר שמת על הצלב.
בשעה שנערכו כניסות טקסיות של קבוצות נוצריות שונות – יוונים אורתודוכסים, קופטים, סורים וארמנים – ואשר נערכו אירועים אלו האחד אחרי השני וחגגו את המסורות שלהן של תקופת צום הארבעים, בשעה שהקהילה הלטינית עדיין הונהגה ע"י מונסיניור ויליאם שומאלי, שהחל את התהלוכה היומית הטקסית עם ליווי האורגן בכל התחנות בשעה שבעבור שבעת התחנות חזרו על "רקטו טונו"| ו היה אותו שימוש באותם צלילי והליטורגיה הוכנסה רק לאחר התחנה השמינית ואילך. מונסיניור שומאלי לווה באירוע חשוב זה ע"י האחים הפרנציסקאנים של הקהילה של כנסיית הקבר ונציגות גדולה של אחים של הקוסטודיה, כולל האח ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד, האח פרגוס קלרק, האח נואל מוסקט, הדיסקריט של הקוסטודיה, האח סילביו דה לה פואנטה, מזכיר הקוסטוד, האח פיטר וסקו, נשיא הארגון הפרנציסקאני עבור ארץ הקודש והאח סטפן מילוסוביץ, האח הממונה בהווה של הבזיליקה של המולד שבבית לחם. השתתפות בתהלוכה יחד עם הקהילה הפרנציסקאנית כללה גם מספר רב של כהני דת ואנשי דת מקהילות שנות שבארץ הקודש, נוצרים ערבים מקומיים רבים ועולי רגל רבים אשר הביעו רגש כן ודבקות, ואשר רצו לקחת חלק בליטורגיה המסורתית. התהלוכה, אשר כללה 14 תחנות, החלה והתסתיימה באותה קפלה, אותה אחת מהמוקדשת לסקרמנט הקדוש, ואשר מכונה גם ההתגלות של ישוע שקם לתחייה למרים, אימו. בכל תחנה, הושר המנון הולם למקום אשר הושר או חזרו עליו, לאחר האנטיפוניה והמגבית ולבסוף, אבינו שבשמיים, "אווה "וכבוד לאלוהים במרומים חזרו ושוננו מחדש.
ליטורגיה עתיקה, אשר מזכירה את המסורת כפי שהיתה לפני מאות רבות, עולי הרגל שהגיעו לכנסיית הקבר נתקבלו ואשר ביקרו במהלך התהלוכה שהסתיימה עם ההוחדה. כיום, מסורת עתיקה זו קמה לתחייה ביום טקסי זה אשר פותח, עם מורכבות של ניואנסים אשר מבחינים את החיים הנוצרים שבארץ הקודש, את האירועים של תקופת צום הארבעים, ממתינים ומכינים את האירוע החגיגי והגדול של חג הפסחא.
מאת – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – האח אנריקה ברמג'ו