ב-5 במרץ, יום האפר (יום רביעי), הקוסטודיה של ארץ הקודש ציינה את הכניסה הטקסית לתוך תקופת צום הארבעים בקהילות שלה. תקופת הצום הינה זמן של שיחה שכבר החל, 40 ימים המזמינים את המאמינים לפתיחות פנימית גדולה יותר – פתיחות לתפילה, אולם גם לשיתוף ולהרהור. תקופת הצום הזו הינה אף יותר אינטנסיבית משום שבשנה זו הנוצרים הקתולים, האורתודוכסים והפרוטסטנטים יחגגו יחד את חג הפסחא. (הפעם הבאה שיקרה דבר שכזה יהיה בשנת 2017 ולאחר מכן בשנת 2025). כך שב-8 במרץ לא רק הפטריארכיה הלטינית של ירושלים ערכה את הכניסה הטקסית שלה, אלא גם נציגויות של כנסיות אחרות שלהן נוכחות בכנסיית הקבר: היוונים-אורתודוכסים, קופטים, סורים וארמנים. הם נתקבלו ע"י כהני הדת באבן המשיחה, כל אחד מהם ציין את תקופת הצום שלו בביקור בכנסיית הקבר.
הכניסה הזו הזכירה לננו שמשך מאות שנים, משך הכיבוש העותומאני, הדלת של כנסיית הקבר נותרה סגורה ונפתחה רק כששילמו עולי הרגל עבור הכניסה למקום הקדוש. כך היה זה עבור הכניסה של הפרנציסקאנים ושל הפטריארך פואד, הדלת נסגרה באופן סימבולי ונפתחה מחדש על מנת לאפשר לעולי הרגל להיכנס. הפעמונים של המנזר הפרנציסקאני צלצלו בכל אונם כשהפטריארך נישק את אבן המשיחה. לאחר מכן הוא ביקר את הקבר כשהוא היה לפני התהלוכה היומית של הפרנציסקאנים.
התהלוכה מתוארכת מהמאה ה-14, כאשר הפרנציסקאנים, שכבר היו השומרים של המקומות הקדושים, והם יכלו לפגוש את עולי הרגל כשהגיעו בספינות וליוו אותם מאתר לאתר. עד המאה ה-18, עולי הרגל ערכו עליה לרגל ליטורגית. בכל אתר הם שרו מעין המנון, תפילה נאמרה ועמוד מהמקראות של המקרא/תנ"ך הנקשר לרז של האתר שביקרו בו, ולאחר מכן חזרה על "אבינו שבשמיים", אווה ו-כבוד לאלוהים במרומים ("גלוריה"). בכנסיית הקבר, כבמקומות קדושים אחרים, הטקס נשמר והאחים הפרנציסקאנים ביקרו וטיפלו בכל המזבחים והקפלות של המקום הקדוש. באותו זמן הליטורגיה נמשכה, תפילות בוקר טקסיות וסעודות אדון [מיסה] של ימי ראשון נערכו בנוכחות האב הקוסטוד בחדר הגולגולתא במהלך הלילה בין שבת ובין יום א'.
בבוקרו של יום ראשון, האח סטפן ערך את סעודת האדון במזבח של מריה מגדלנה, יחד עם מוניסניור פואד טואל כמסייע. כנסיית הקבר הדהדה עם צלילי מאות פעמונים כשהקהילות השונות התפללו, כל אחת בשפתה שלה ובמקום המתפילה שלה, התפללו ביום ראשון הראשון של תקופת צום הארבעים. שארל, סטודנט צרפתי, אמר: "אני מוצא כי דבר זה יפה. אתה יכול לחשוב שכל קבוצה מתפללת בפינה שלה, אולם אין זה נכון." האח הפרנציסקאני סטפן עשה שימוש במטפורה - "במהלך צום הארבעים, כנסיית הקבר הינה מעין שמש עם הרבה קרניים שונות היוצאות ממנה."
תוך נאמנות למסורת של הסטאטוס קוו, הפרנציסקאנים יהיו היחידים שיבצעו את הכניסה הטקסית שלהם לכנסיית הקבר ביום שבת הבאה. בימי שבת הבאים בתקופת צום הארבעים, היוונים אורתודוכסים והארמנים ילכו בעקבותיהם.
הכניסה הזו הזכירה לננו שמשך מאות שנים, משך הכיבוש העותומאני, הדלת של כנסיית הקבר נותרה סגורה ונפתחה רק כששילמו עולי הרגל עבור הכניסה למקום הקדוש. כך היה זה עבור הכניסה של הפרנציסקאנים ושל הפטריארך פואד, הדלת נסגרה באופן סימבולי ונפתחה מחדש על מנת לאפשר לעולי הרגל להיכנס. הפעמונים של המנזר הפרנציסקאני צלצלו בכל אונם כשהפטריארך נישק את אבן המשיחה. לאחר מכן הוא ביקר את הקבר כשהוא היה לפני התהלוכה היומית של הפרנציסקאנים.
התהלוכה מתוארכת מהמאה ה-14, כאשר הפרנציסקאנים, שכבר היו השומרים של המקומות הקדושים, והם יכלו לפגוש את עולי הרגל כשהגיעו בספינות וליוו אותם מאתר לאתר. עד המאה ה-18, עולי הרגל ערכו עליה לרגל ליטורגית. בכל אתר הם שרו מעין המנון, תפילה נאמרה ועמוד מהמקראות של המקרא/תנ"ך הנקשר לרז של האתר שביקרו בו, ולאחר מכן חזרה על "אבינו שבשמיים", אווה ו-כבוד לאלוהים במרומים ("גלוריה"). בכנסיית הקבר, כבמקומות קדושים אחרים, הטקס נשמר והאחים הפרנציסקאנים ביקרו וטיפלו בכל המזבחים והקפלות של המקום הקדוש. באותו זמן הליטורגיה נמשכה, תפילות בוקר טקסיות וסעודות אדון [מיסה] של ימי ראשון נערכו בנוכחות האב הקוסטוד בחדר הגולגולתא במהלך הלילה בין שבת ובין יום א'.
בבוקרו של יום ראשון, האח סטפן ערך את סעודת האדון במזבח של מריה מגדלנה, יחד עם מוניסניור פואד טואל כמסייע. כנסיית הקבר הדהדה עם צלילי מאות פעמונים כשהקהילות השונות התפללו, כל אחת בשפתה שלה ובמקום המתפילה שלה, התפללו ביום ראשון הראשון של תקופת צום הארבעים. שארל, סטודנט צרפתי, אמר: "אני מוצא כי דבר זה יפה. אתה יכול לחשוב שכל קבוצה מתפללת בפינה שלה, אולם אין זה נכון." האח הפרנציסקאני סטפן עשה שימוש במטפורה - "במהלך צום הארבעים, כנסיית הקבר הינה מעין שמש עם הרבה קרניים שונות היוצאות ממנה."
תוך נאמנות למסורת של הסטאטוס קוו, הפרנציסקאנים יהיו היחידים שיבצעו את הכניסה הטקסית שלהם לכנסיית הקבר ביום שבת הבאה. בימי שבת הבאים בתקופת צום הארבעים, היוונים אורתודוכסים והארמנים ילכו בעקבותיהם.