הפטריארך הלטיני נכנס כניסה טקסית לכנסיית הקבר
יום שבת הראשון של תקופת צום הארבעים בירושלים נפתח באופן טקסי עם הכניסה הטקסית של הפטריארך הלטיני לבזיליקה של כנסיית הקבר. מלווה בשני תורים של האחים הפרנציסקאנים, מונסיניורפיירבטיסטהפיצהבלה, הפטריארך הלטיני, עבר את הסף של כנסיית הקבר ביום שבת ה-25 בפברואר בשעה 14:00, ממתין כחצי שעה לנציג של הכנסייה הארמנית, בהתאם ללוח הזמנים של הסטאטוס קוו אשר מווסת את החיים של הזרמים הנוצריים במקומות הקדושים.
לאחר הכניסה הטקסית נערכה תהלוכה ריטאולית של שירים שמהקפלה של ההתגלות של ישוע כוללת את המסלול שאותו הפרנציסקאנים עושים כל יום בבזיליקה החל משנת 1336.
טקס המקראות והחגיגות של ליל השימורים
הלילה שבין שבת ליום ראשון, הפרנציסקאנים התקבצו בכנסיית הקבר עבור טקס המקראות הטקסי ועבורסעודת האדון של ליל השימורים שנערכו על ידי הקוסטודשל ארץ הקודש, האח פרנצ'סקופאטון. מסורת זו חוזרת על עצמה לפחות משנת 1754 בימי ראשון במהלך צום הארבעים, מהראשון יעד יטם ראשון של הלולבים. בהתאם לסטאטוס קוו, הטקס של המקראות נערך עם 3 מזמורים מהתנ"ך בקפלה של ההתגלות. המילים והמנהגים הדגישו את המאפיין של חג הפסחא של החגיגות של ליל השימורים שהינם השיא של ההכרזה על הבשורה ועל התחייה מן המתים. ייחודיות של ליטורגיה זו של ליל השימורים במהלך תקופת צום הארבעים הינה התהלוכה סביב הקבר הריק, שירת ה"אשרי":, כשנקטע ע"י אנטיפוןבלטינית שמשמעו "מלאך אלוהים ירד מהשמיים הפך את האבן וישב עליה", ולאחר מכן הללויה. העובדה ש"הללויה" נאמרת בליטורגיה בזמן ההמתנה לתחייה מן המתים קשורה לייחודיות של המקום שבו חג הפסחא של התחייה התקיים עם השנים בתקופת הצום. מאז הימים של אגריה, שמדווח לנו על כך, זה המקום בארץ הקודש שיש לו השפעות רבות יותר על הליטורגיה יותר מהזמן הרגיל של ההתייחסות.
במרכז אירוע הלילה ובסוף הטקס של המקראות, האב הקוסטוד ערך את סעודת האדון בקפלה של הצליבה, בגולגולתא. ספר הבשורה שמספר אודות האפיזודה של הפיתוי של ישוע במדבר, העניקה השראה לדרשה של האח פאטון: "הדרך הטובה ביותר להביס את הפיתוי, מצד אחד, הינה להיות ניזון מדבר ה' ומצד שני, לבטוח באל יותר מאשר לאתגר אותו, לאלץ את האל לעשות ניסים. במקום השלישי, שמענו שלהביס את הפיתוי, זה האל שאותו צריך לעבוד, האל צריך להיות במרכז מחשבותינו, של הרגשות ושל האישיות שלנו, משום שכאשר אנו מפסיקים לעבוד אותו, נהיה עבדים למציאויות אחרות." האח פאטון דחק במאמינים לחיות בתקופה זו של צום הארבעים עם אמון, סיים ואמר האח פאטון את דבריו, "תקופת הצום ממקמת אותנו לפני מצב של שבריריות, אולם גם מעניקה לנו את הכלים לא להיהפך לקורבן או עבד. אנו רוצים ללכת באמון במהלך 40 הימים הללו לעבר חג הפסחא ולעבר היום שניזכר במתן החיים החדשים שקיבלנו בטבילה שלנו. הבה ונתחיל ללכת בדרך זו כאן, בגולגולתא, המקום שבו הציות של ישוע לאב הביא אותו עד כדי שנתן את חייו שלו."
פיליפו דה גרציה
