האח הפרנציסקאני איבראהים אל-סבאח, המשתייך לקוסטודיה של ארץ הקודש קיבל את פרס יאן קרסקי לשנת 2017 ב-26 ביוני. הפרנציסקאני רב האמונה העובד בסוריה קיבל את פרס עקב "הבאת תקווה לעולם חסר תקווה".
החל מדצמבר 2014 הוא לא שהה באלפו ולו יום אחד ללא תחושת מצוקה. ואולם לא היה ולו יום שעבר לו שבו האח איבראהים אל-סבאח לא עבד קשה על מנת לעזור למי שסביבו ב-שזיזיה. לכן הוא זכה בפרס של הנשר של יאן קרסקי לשנת 2017 בקרקוב, פולין, בשבוע שעבר. הפרס מוענק עבור אנשים בולטים בתחום של "שירות הומניטארי" לאחרים. לכן, האח איבראהים זכה בפרס עבור "הבאת תקווה לעולם חסר תקווה והבאתה לאנשים שנשכחו", כפי שההודעה הרשמית לרגל האירוע נוסחה והוקראה.
באלפו [חלב], עיר בהריסות, כהן הדת הפרנציסקאני מבטיח לנו שהוא אוסף מספר מכתבים "והוא פועל על תקן של כבאי, אחות, מפקח, מורה (...) ולבסוף – כמו כהן דת." מאז דצמבר 2014 כהן הדת של קהילת פרנסיס הקדוש שבאלפו, האח איבראהים אל-סבאח, הינו כהן הדת האחרון בעיר שפעם היתה עיר הבירה הכלכלית של סוריה, וכיום היא מדממת.
עיר זו הינה סמל לקונפליקט בסוריה שחולקה לשניים למשך ארבע שנים, עד דצמבר 2016, לאחר הפינוי של קבוצות איסלמיסטיות. ביומן שלו "קצת לפני השחר, סוריה, דברי הימי של מלחמה ותקווה מאלפו", האח הפרנציסקאני חולק את עדותו הכוללת אנקדוטות אותנטיות, שנכתבו יום לאחר יום ומדבר על העיר ותושביה תחת ההפגזות, המאופיינת בכל סוג של חסך.....
כאשר הוא קיבל את הפרס של יאן קרסקי, האח איבראהים אל-סבאח הדגיש כי הכרה זו "הינה עידוד" עבורו ועבור היעדים שלו להביא "עזרה, ייעוץ ותקווה לאנשים" החיים בעיר של קדושים מעונים. הפרס נוסד לזכרו של איש מחתרת צעיר קתולי מפולין, יאן קרסקי, שהיעד שלו היה להודיע למנהיגי כוחות הברית על המצב בארצו, שהיתה תחת כיבוש נאצי, ובייחוד אודות מצבם של היהודים.
מה הקשר האפשרי בין הפרס הפולני ובין העניין הסורי? האח אל-סבאח הסביר כי "ההיסטוריה של העם הסורי דומה מאד לעם הפולני שסבל בתקופה מסוימת". בהמשך ההשוואה, אמר "כל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה משפחות נוצריות, לאור הדוגמא של איוב מספרי הקודש, איבדו הכל בשנייה, את הפירות של תקופת חיים שלמה: בית, משפחה ובריאות." כיום, בקרב התושבים של אלפו, האח איבראהים אמר " 70% מהמשפחות הינן חסרות בית וללא מקום מקלט והמלחמה ממשיכה מסביב לעיר. בלילה אנו שומעים הפגזות וירי. לפעמים הדרך הראשית, שהינה הדרך היחידה לאלפו, חסומה עקב הלחימה". האומץ של האח איברהים, הדבקות התקווה (ושל שלושה אחי פרנציסקאנים שחיים עימו) הפכה אותו להולם לקבל את פרס קרסקי, לא מתוך כוונה להביא את הבן של פרנסיס הקדוש לחוש גאווה, אלא לאפשר לעולם לדעת את המציאות שאותה חווים בני העם הסורי. ועבור כהן דת זה שנמצא בתפקידו 40 שנה זוהי "חובה מוסרית."
"מסכן את חייו שלו"
ממש כפי שהאח איבראהים לא היסס ולו לרגע לקחת אחריות על הקהילה של אלפו בדצמבר 2014, כיום הוא אינו מתכונן לזנוח אותה. אפילו שהעולם קורס סביבו, הוא נשאר שם עד הקץ המר למורות הכל, למרות שהוצע לו מקום באירופה, כפי שקרדינל דזיויס (הבישוף בדימוס של קרקוב) הסביר כשהעניק לאב איבראהים את הפרס ככהן הדת של אלפו, שבמקור הוא מדמשק, "בחר לחזור למולדתו, סוריה, שבה היה אסיר במלחמה משך שנים. הוא חזר על מנת להקדיש את השירות הפסטוראלי לאלפו, תוך סיכון חיים שלו. "זוהי עיר הרוסה באופן חלקי ש"חסר הכל בה על מנת שיהיו בה את הצרכים שהאנשים זקוקים להם כדי לשרוד", אמר הקרדינל הפולני.
חשוב לציין כי אלפו סיפקה כ-60% מהתוצר התעשייתי של סוריה לפני הקונפליקט. המטרופוליס הזה שבצפון סוריה מנה 4 מיליון תושבים. כיום ישנם רק 1.4 מיליון. אם הנוצרים היוו בעבר 30% מהאוכלוסייה של אלפו משך העשורים הקודמים, כיום הם מונים פחות מ-4% של האוכלוסייה. יותר מ-60% מהכנסיות ניזוקו באופן חמור עד שאי אפשר לערוך בהן את סעודת האדון.
הספר של האח איבראהים, שפורסם קודם כל באיטלקית עבור ההוצאה לאור של ארץ הקודש במילאנו, כבר תורגם למספר שפות: גרמנית, ספרדית וצרפתית. גרסאות באנגלית ובהולנדית נמצאות כעת בתהליך עבודה.
