החל מה-21 ליולי ועד 31 ליולי, יותר מ-1700 סטודנטים צרפתיים הגיעו למסע עלייה לרגל ל"מעייני האמונה". מעין הימור מטורף שהדהד בחוזקה בקרב אנשים צעירים אלו מצרפת. 74 מתוך 104 המחזות זכו לייצוג, וכ-20 בישופים הגיעו על מנת להיות עם האנשים הצעירים בהתנסות של חיפוש שורשים במילת האל ובאתרים הקדושים, הנושאים את העדות בהיסטוריה של הישועה.
בקבוצות של 30-50 איש, הסטודנטים נסעו בארץ הקודש מהדרום לצפון, כאשר הם נפגשים לארבעה חגיגות המאחדות אותם: בחוף שבכנרת; בכיכר מנג’ר בבית לחם לסעודת האדון [מיסה] שניהל מונסיניור פואד טוואל; בכנסיית גת שמנים, באותו מקום שבו האפיפיור בנדיקטוס [ברוך] ה-16 ערך את סעודת האדון והיכן שהצעירים נפגשו שם יחד פעמיים לתפילת ערבית ולמחרת ליום משותף אחרון של סעודת האדון.
1700 הסטודנטים, המייצגים את הגיוון של הכנסייה בצרפת, החל מהשמרניים ביותר ועד לפרוגרסיביים ביותר, היווה חוויה כנסייתית נפלאה עבור הצעירים הללו ועבור מדריכיהם, הן כוהני דת והן אנשים מן השורה.
כל קבוצה חוותה את מסע העלייה לרגל שלה, אשר היה עשיר מבחינה רוחנית ומבחינת חוויות אנושיות. לכן למשל, מונסיניור לורן אולריך, הבישוף של ליל, היה לו העונג בקריאת אחד מהסמינריסטים מהמחוז שלו כקורא וכשמש בהר טבור, כמו גם אישור של שלושה צעירים ב-טייבה.
ברמה האנושית, העלייה לרגל התקלקלה עקב הרעלת מזון קולקטיבית, אשר השפיעה על כ-100 מעולי הרגל במדבר דבר אשר אילץ אשפוז של 10 איש. ברם, כפי שחולה אחד אמר, לאחר שאושפז ליומיים שלושה, "אפילו שם חווינו הכל בעוצמה"; חלק מהם זכו לביקורים בייחוד ממוניסניור מרקוזו, הבישוף המסייע בגליל.
עדיין ברמה האנושית, זו עדיין לשון המטעה לומר שאנשים אלו התרגשו בליל שבו בילו במשפחה ערבית נוצרית, מהזרם המלכיתי או המרוני. הם לא ישכחו את קבלת פנים לה זכו. המשפחות הנוצריות הכפילו את תשומת הלב שהעניקו לאורחיהם, אשר בתמורה הודו בחום על הזמן שהקדישו על מנת להכירם ולחלוק עימם. עבור רבים מהצעירים הלו, מפגש זה היה חוויה שהיתה עד אז בגדר רעיון גרידא: האוניברסאליות של הכנסייה. "זה נפלא! אנו נוצרים יחד עם הגיוון שלנו". לחלק מהצעירים נתאפשר להתלוות לבישופים שלהם כאשר הם התקבלו רשמית בקונסוליה הכללית של צרפת בירושלים.
עוד מפגש שריגש את הצעירים, בדומה, למשל, היה שני הכנסים שחוו על מנת לדעת, להבין ולהתווכח על אלו החיים בארץ הקודש כעת. הראשון מהשניים נערך באוניברסיטת בית-לחם והיה בנושא "להיות בני 20 בבית לחם". שתי סטודנטיות – האחת נוצרייה והשנייה מוסלמית – דיברו על חייהן. הקשר בין סטודנט לסטודנט, היה מיידי בשעה שפשטות העדויות חשפה את אותן השאיפות, אותן השאלות, בהבדל שניתן היה לחוש באופן ברור: המצב הפוליטי, הכל כך לוחץ. לכן מארי דיברה בתשוקה רבה על הכימיה; אף על פי כן, היא בחרה ללמוד מתמטיקה: "אם הייתי לומדת כימיה, הייתי נכנסת לרשימה השחרה ולהיות מגורשת מהשטחים. משום שעבור הישראלים, ידע בכימיה הוא דלת פתוחה לטרור..". עדותיהן של שתי הצעירות המקומיות הללו זכו למחאות כפיים ולתשואות.
מקום אחר שהיתה בו התלהבות דומה: בתאריך ה-29 ליולי, המשתתפים במסע העלייה לרגל נפגשו כולם יחדיו במרכז הכנסים בירושלים לדיון שני על הנושא "כיצד אנו חיים יחד?". העדים שנכחו שם כללו את האב דוויד נויהאוז, הממונה על הקהילות הקתוליות דוברות העברית, פרופסור סטרומזה מהאוניברסיטה העברית בירושלים ששם מרכז מרטים בובר להיסטוריה של הדתות, ופרופסור ריין, ראש המחלקה הקרדיולוגית לילדים, אשר קשור לתוכנית "לב לשלום" המטפל בילדים פלסטינאים מהשטחים.
במהלך שני הכנסים, הרבה שאלות מטעם המשתתפים הראו צמא להבנת המצב. לעיתים נדירות הם שאלו שאלות הנעדרות פרובוקציה לדוברים, לעיתים אף הביכו אותם בתבונתם, למשל כששאלו את האב נויהאוז "כאשר הכל נאמר ונעשה, למה שייכת ארץ הקודש?"
אולם לא כל השאלות ששאלו זכו למענה, לא כל המרד שלהם הושקט, אלא התלהבותם היתה כה רבה שהם התקשו למצוא את המילים: "זה היה נפלא, מדהים, ענק, מגניב…"כאשר הם ביטאו זאת בשפתם מעט, הם זכרו אלפי אנקדוטות.
הם יזדקקו למספר חודשים על מנת להעמיק והפנים את כל מה שקיבלו. רבים מהם מקווים כבר כעת לשוב, ולהגיע לרמה שבה יוכלו לסייע לבנות א השלום בארץ הקודש ולתת עדות לטוב שבחיי האל, אשר צריכים להיות אותו דבר.
Mab
האתר של גת שמנים הוכן לקבל את פניהם של קבוצות אחרות
מהרגע שהוחלט על סעודת האדון [מיסה] של האפיפיור בנדיקטוס [ברוך] ה-16 שתיערך ברכוש הפרנציסקאני הנמצא למרגלות כנסיית גת שמנים [כנסיית כל האומות], הקוסטודיה חזתה שהאתר ישמש קבוצות נוספות, כולל זו של 2000 הצעירים מצרפת אשר הודיעו על כוונתם זו מלפני זמן רב. לכן חלק מההתקנים שסופקו באירוע של סעודת האדון האפיפיורית הינם קבועים במקומם. הבמה אשר עליה האפיפיור והבישופים ישבו הורדה, אולם נבנתה במה קטנה, ומזבח עץ שעליו ערך האפיפיור את הטקס יכול להיות מוחזר למקומו בעת הצורך. במזבח זה, הקרדינל אנדרה (מ-וינט טראוא) ערך את סעודת האדון האחרונה של הצעירים; הוא היה מוקף באחיו הבישופים הצרפתים וגם ב-מוניסיניור פואד טוואל, מוניסיניור מרקוזו, מוניסיניור יוסף זרב, כהן הדת הממונה המלכיתי בירושלים, מוניסינור מלכי, נציג הממונה של הסורים קתולים, האב דויד נויהאוז, הממונה על הקהילות הקתוליות דוברות העברית, והאב שרל גלישה, ראש המנזר של אבו גוש.
לכן, בדרכה שלה, הקוסטודיה מלווה את העולים לרגל. בנוסף לברכתה במקומות הקדושים, הקוסטודיה מספקת את לחם החיים בסעודות האדון [מיסות] בבית לחם ובגת שמנים שבירושלים ומספקת שירותים מנהליים אשר מוערכים רבות ע"י המארגנים. פה ושם, האחים הפרנציסקאנים מתלווים לחוגגים, והם נמצאים בקשר נלהב עם עולי רגל אלו.
במקומות הקדושים, הקוסטודיה נותרת זמינה לקבוצות עולי רגל ומנצלת הזדמנות זו להזכיר לכולם כי הרישום לסעודות האדון [מיסות] במקומות הקדושים יכול להיעשות באמצעות מרכז המידע הנוצרי של הקוסטודיה.
בקבוצות של 30-50 איש, הסטודנטים נסעו בארץ הקודש מהדרום לצפון, כאשר הם נפגשים לארבעה חגיגות המאחדות אותם: בחוף שבכנרת; בכיכר מנג’ר בבית לחם לסעודת האדון [מיסה] שניהל מונסיניור פואד טוואל; בכנסיית גת שמנים, באותו מקום שבו האפיפיור בנדיקטוס [ברוך] ה-16 ערך את סעודת האדון והיכן שהצעירים נפגשו שם יחד פעמיים לתפילת ערבית ולמחרת ליום משותף אחרון של סעודת האדון.
1700 הסטודנטים, המייצגים את הגיוון של הכנסייה בצרפת, החל מהשמרניים ביותר ועד לפרוגרסיביים ביותר, היווה חוויה כנסייתית נפלאה עבור הצעירים הללו ועבור מדריכיהם, הן כוהני דת והן אנשים מן השורה.
כל קבוצה חוותה את מסע העלייה לרגל שלה, אשר היה עשיר מבחינה רוחנית ומבחינת חוויות אנושיות. לכן למשל, מונסיניור לורן אולריך, הבישוף של ליל, היה לו העונג בקריאת אחד מהסמינריסטים מהמחוז שלו כקורא וכשמש בהר טבור, כמו גם אישור של שלושה צעירים ב-טייבה.
ברמה האנושית, העלייה לרגל התקלקלה עקב הרעלת מזון קולקטיבית, אשר השפיעה על כ-100 מעולי הרגל במדבר דבר אשר אילץ אשפוז של 10 איש. ברם, כפי שחולה אחד אמר, לאחר שאושפז ליומיים שלושה, "אפילו שם חווינו הכל בעוצמה"; חלק מהם זכו לביקורים בייחוד ממוניסניור מרקוזו, הבישוף המסייע בגליל.
עדיין ברמה האנושית, זו עדיין לשון המטעה לומר שאנשים אלו התרגשו בליל שבו בילו במשפחה ערבית נוצרית, מהזרם המלכיתי או המרוני. הם לא ישכחו את קבלת פנים לה זכו. המשפחות הנוצריות הכפילו את תשומת הלב שהעניקו לאורחיהם, אשר בתמורה הודו בחום על הזמן שהקדישו על מנת להכירם ולחלוק עימם. עבור רבים מהצעירים הלו, מפגש זה היה חוויה שהיתה עד אז בגדר רעיון גרידא: האוניברסאליות של הכנסייה. "זה נפלא! אנו נוצרים יחד עם הגיוון שלנו". לחלק מהצעירים נתאפשר להתלוות לבישופים שלהם כאשר הם התקבלו רשמית בקונסוליה הכללית של צרפת בירושלים.
עוד מפגש שריגש את הצעירים, בדומה, למשל, היה שני הכנסים שחוו על מנת לדעת, להבין ולהתווכח על אלו החיים בארץ הקודש כעת. הראשון מהשניים נערך באוניברסיטת בית-לחם והיה בנושא "להיות בני 20 בבית לחם". שתי סטודנטיות – האחת נוצרייה והשנייה מוסלמית – דיברו על חייהן. הקשר בין סטודנט לסטודנט, היה מיידי בשעה שפשטות העדויות חשפה את אותן השאיפות, אותן השאלות, בהבדל שניתן היה לחוש באופן ברור: המצב הפוליטי, הכל כך לוחץ. לכן מארי דיברה בתשוקה רבה על הכימיה; אף על פי כן, היא בחרה ללמוד מתמטיקה: "אם הייתי לומדת כימיה, הייתי נכנסת לרשימה השחרה ולהיות מגורשת מהשטחים. משום שעבור הישראלים, ידע בכימיה הוא דלת פתוחה לטרור..". עדותיהן של שתי הצעירות המקומיות הללו זכו למחאות כפיים ולתשואות.
מקום אחר שהיתה בו התלהבות דומה: בתאריך ה-29 ליולי, המשתתפים במסע העלייה לרגל נפגשו כולם יחדיו במרכז הכנסים בירושלים לדיון שני על הנושא "כיצד אנו חיים יחד?". העדים שנכחו שם כללו את האב דוויד נויהאוז, הממונה על הקהילות הקתוליות דוברות העברית, פרופסור סטרומזה מהאוניברסיטה העברית בירושלים ששם מרכז מרטים בובר להיסטוריה של הדתות, ופרופסור ריין, ראש המחלקה הקרדיולוגית לילדים, אשר קשור לתוכנית "לב לשלום" המטפל בילדים פלסטינאים מהשטחים.
במהלך שני הכנסים, הרבה שאלות מטעם המשתתפים הראו צמא להבנת המצב. לעיתים נדירות הם שאלו שאלות הנעדרות פרובוקציה לדוברים, לעיתים אף הביכו אותם בתבונתם, למשל כששאלו את האב נויהאוז "כאשר הכל נאמר ונעשה, למה שייכת ארץ הקודש?"
אולם לא כל השאלות ששאלו זכו למענה, לא כל המרד שלהם הושקט, אלא התלהבותם היתה כה רבה שהם התקשו למצוא את המילים: "זה היה נפלא, מדהים, ענק, מגניב…"כאשר הם ביטאו זאת בשפתם מעט, הם זכרו אלפי אנקדוטות.
הם יזדקקו למספר חודשים על מנת להעמיק והפנים את כל מה שקיבלו. רבים מהם מקווים כבר כעת לשוב, ולהגיע לרמה שבה יוכלו לסייע לבנות א השלום בארץ הקודש ולתת עדות לטוב שבחיי האל, אשר צריכים להיות אותו דבר.
Mab
האתר של גת שמנים הוכן לקבל את פניהם של קבוצות אחרות
מהרגע שהוחלט על סעודת האדון [מיסה] של האפיפיור בנדיקטוס [ברוך] ה-16 שתיערך ברכוש הפרנציסקאני הנמצא למרגלות כנסיית גת שמנים [כנסיית כל האומות], הקוסטודיה חזתה שהאתר ישמש קבוצות נוספות, כולל זו של 2000 הצעירים מצרפת אשר הודיעו על כוונתם זו מלפני זמן רב. לכן חלק מההתקנים שסופקו באירוע של סעודת האדון האפיפיורית הינם קבועים במקומם. הבמה אשר עליה האפיפיור והבישופים ישבו הורדה, אולם נבנתה במה קטנה, ומזבח עץ שעליו ערך האפיפיור את הטקס יכול להיות מוחזר למקומו בעת הצורך. במזבח זה, הקרדינל אנדרה (מ-וינט טראוא) ערך את סעודת האדון האחרונה של הצעירים; הוא היה מוקף באחיו הבישופים הצרפתים וגם ב-מוניסיניור פואד טוואל, מוניסיניור מרקוזו, מוניסיניור יוסף זרב, כהן הדת הממונה המלכיתי בירושלים, מוניסינור מלכי, נציג הממונה של הסורים קתולים, האב דויד נויהאוז, הממונה על הקהילות הקתוליות דוברות העברית, והאב שרל גלישה, ראש המנזר של אבו גוש.
לכן, בדרכה שלה, הקוסטודיה מלווה את העולים לרגל. בנוסף לברכתה במקומות הקדושים, הקוסטודיה מספקת את לחם החיים בסעודות האדון [מיסות] בבית לחם ובגת שמנים שבירושלים ומספקת שירותים מנהליים אשר מוערכים רבות ע"י המארגנים. פה ושם, האחים הפרנציסקאנים מתלווים לחוגגים, והם נמצאים בקשר נלהב עם עולי רגל אלו.
במקומות הקדושים, הקוסטודיה נותרת זמינה לקבוצות עולי רגל ומנצלת הזדמנות זו להזכיר לכולם כי הרישום לסעודות האדון [מיסות] במקומות הקדושים יכול להיעשות באמצעות מרכז המידע הנוצרי של הקוסטודיה.