לאחר שהקריא את המסר שלו לפסחא 2008, ערך הפטריארך הלטיני של ירושלים, כבוד מונסניור מישל סבח, מסיבת עיתונאים. הוא הסביר לעיתונאי מגרמניה את משמעות המילה ’קדוש מעונה’ בה השתמש במסר שנתן לכבוד חג פסחא כשדיבר על מותם של פלסטינאים. "המילה ’קדוש מעונה’ היא מילה נורמאלית בלקסיקון הערבי והמוסלמי כאשר הם מדברים על כל אדם אשר מת בזמן סכסוך. למילה אין את אותה קונוטציה כפי שיש למונח הנוצרי". לאחר תשובתו, העניק הפטריארך, מונסניור מישל סבח, ראיון ארוך.
שאלה: כבודו, מהו המסר שלך אל הישראלים והפלסטינאים בערב חג הפסחא?
תשובה: כנוצרי, הפסחא הוא חג תקומתו לתחייה של ישוע המשיח אדוננו ומשמעותו עבורנו היא הניצחון על המוות ועל כל סוג של רוע.
בארץ זו, שהיא ארץ הקימה לתחייה, ארצו של אלוהים, ארץ הקודש… אנו ממשיכים לחיות בלבו של סכסוך ובמצב של מוות ושנאה. המסר שלנו אל הישראלים והפלסטינאים הוא: "עד עתה, במשך קרוב למאה שנים, הלכתם בדרכי האלימות, ולמרות זאת, לאחר מאה שנים, לא השגתם שלום וביטחון. אימצו לכם דרכים אחרות, ובחרו נתיבים חלופיים, שאתם למעשה מכירים: שיח, דיאלוג, הבנת צורכיהם של האחרים, שימו עצמכם במקומם כדי שתגיעו להסכמים אשר נותנים לכל אחד מהצדדים מה שמגיע לו."
הישראלים רוצים ביטחון ושלום; והפלסטינאים רוצים עצמאות, ביטחון גם עבורם, ושלום…והם יכולים להשיג אותו. יש התנגדות רבה מטעמים אידיאולוגיים, ומסיבות פוליטיות וזאת בשל פחד מהשלום. לפי דעתי, המכשול העיקרי לשלום הוא הפחד מהשלום.
בישראל, השלום נטפס כסכנה והישראלים מעריכים שאין לקחת אותו לפני הזמן. עבורם, הם יחשפו לסכנה אם יאפשרו לפלסטינאים להתחזק ולפתח אמצעי הגנה ולוחמה. זו הסיבה שהישראלים מפחדים מהשלום. עצתי היא: לא לפחד! הפחד לא מאפשר לאף אדם לחיות את חייו במלואם. זה די פשוט, הם צריכים לקחת את הסיכון עם השלום, שהרי זה האמצעי היחידי להשיג ביטחון מלא ואמיתי. לשלטונות הפוליטיים יש אלטרנטיבות: או שיבחרו בשלום ויהיה להם ביטחון, או שיבחרו נגד השלום ויראו העמקה בקיצוניות ובחוסר היציבות. עליהם לבחור! וכדאי שיבחרו בשלום. נכון לעכשיו, הבחירה בשלום יכולה להוות סכנה לחייו הפרטיים של המנהיג אשר יחתום על הסכם שלום. אך אם מנהיג פוליטי מכהן כדי לשרת את בני עמו ולא בכדי שיוכל להמשיך בתפקידו, הוא חייב לקבל על עצמו את הסכנה שיצטרך להקריב את חייו למען העם.
שאלה: כפטריארך לטיני פלסטינאי ראשון מזה כמה מאות שנים, האם יש לך פרשנות שונה למה שקורה באזור?
תשובה: הפרשנות שלי היא התייחסות פשוטה לעובדות שקורות. מצד אחד הישראלים והצרכים שלהם ומצד שני הפלסטינאים עם הצרכים שלהם. בשבילי, בשני המקרים מדובר בבני אדם עם אותו כבוד, זכויות, וחובות. כפלסטינאי נוצרי, אני מאמין שכל צד צריך לקבל מה שחייבים לתת לו: לישראל צריך לתת הכרה מדינית, ביטחון ושלום כדי שלא תצטרך להשתמש בחיילים ובמילואימניקים כדי להרוג או להיהרג. צריך לתת את אותו הדבר לפלסטינאים. זו שאלה של התקדמות לקראת שלום, אשר דרכו יהיה סוף לשימוש בצבא, בארגונים לא סדירים, וסוף לכל סוג של אלימות בכל צד.
שאלה: כעת, בתום כהונתך הארוכה כפטריארך לטיני, האם לדעתך אפשר לקוות לשלום?
תשובה: תמיד חייבת להיות תקווה מכיוון שאנו מאמינים באלוהים. בארץ זו ובכל המזרח התיכון כולם בראש ובראשונה דתיים ומאמינים, למרות שלא כולם מקיימים את דתם הלכה למעשה. היהודי הוא קודם כל ’יהודי’ ורק אחר כך ’ישראלי’, הפלסטינאי הוא קודם כל ’מוסלמי’ ורק אחר כך ’פלסטיני’, והנוצרי הוא קודם ’נוצרי’ ואחר כך ’פלסטינאי’. אנחנו מאמינם באלוהים ואכן יש לנו תקווה כי אנו מאמינים שאלוהים הוא טוב, הוא שומר עלינו, ונותן לנו השגחה עליונה.
שאלה: אתה אומר שצריך אומץ לב כדי לעשות שלום. האם הישראלים הם אילו שצריכים יותר אומץ?
תשובה: שני הצדדים צריכים אומץ לב, אך ההחלטה המכרעת היא בידי הישראלים. אם הישראלים יאמרו: "החלטנו לעשות שלום", יהיה שלום. הפלסטינאים מוכנים. העולם הערבי מוכן לנורמליזציה של היחסים עם מדינת ישראל. הפלסטינאים כבר בחרו את אופציית השלום והם מנהלים שיחות כדי להשיג אותו. הישראלים עדין לא החליטו. ישנה התנגדות חריפה נגד ההחלטה לשלום.
שאלה: האם יש בישראל את הרצון הפוליטי לעשות שלום?
תשובה: לא, עדיין אין. הישראלים פוחדים מהשלום, מכיוון שעבורם זהו סיכון. הם יזרקו את עצמם אל הבלתי נודע וזה יגדיל את תחושת חוסר הביטחון בשבילם. לדעתי, רק בשלום קיים עתיד לישראל. האלימות היא איום מתמיד לביטחונם ואפילו לקיומם. האוכלוסייה הפלסטינאית גדלה, כאשר 20% מערביי ישראל אשר יש להם אזרחות מלאה הם פלסטינאים. מחר, 20% של פלסטינאים יהפכו ל 40% או 50% וצביונה היהודי של המדינה יעלם. כך, תהייה זו ישראל אשר תפסיק להתקיים כמדינה יהודית. ההחלטה נתונה בידי ישראל וישועתם טמונה רק בשלום. סכנת המוות או חוסר הביטחון לא טמונים בשלום אלא בהמשך מצב המלחמה.
שאלה: האם אתה חושב שתהליך השלום באנפוליס אכן לא יכול להציע תקווה לשלום?
תשובה: התהליך פשוט מציע פתרון, אך יש צורך להכיר בו ולקבל אותו. ארצות הברית מעוניינת בו, והנשיא בוש מביע החלטיות. אנו חייבים לשאול האם ישראל החליטה בעדו, כי הפלסטינאים מוכנים.
שאלה: כאשר נפגשת עם מר אולמרט (לפני חג המולד), האם התרשמת שיש לו רצון פוליטי?
תשובה: למר אולמרט יש רצון הפוליטי אמיתי לשלום. הוא החליט לעשות שלום אך, כפי שהוא אמר, הוא נתקל במכשולים. העבודה שלו היא לשכנע את מתנגדיו ואז נוכל לעשות שלום.
שאלה: מהם המכשולים הללו?
תשובה: הימין הקיצוני, הדתיים הקיצוניים, והמפלגה הדתית מאמינים שכל האדמה חייבת להישאר ישראלית ושאסור לתת אף סנטימטר לפלסטינאים. למפלגה הדתית יש כוח פוליטי כי יש להם מושבים בכנסת. עם המתנגדים האלה מר אולמרט צריך להתמודד.
שאלה: אמרת שהעולם הערבי מוכן לנורמליזציה של היחסים עם ישראל, אך אנו לא יכולים להתעלם – וכמובן ישראל אינה יכולה להתעלם – מכך שחמאס מסרבת להכיר בישראל. יתר על כן, האיסלאם הקיצוני גדל במדינות ערב.
תשובה: חמאס קיים. חיזבאללה קיימת. והם מהווים איום. אך מה שגורם לחמאס להתקיים ולגדול הוא המצב הנוכחי של מלחמה וחוסר צדק. כל עוד קיים עוני וסבל, ימשיך החמאס להתקיים עם כל טענותיו ואם רצונו להשמיד את ישראל. אך כשיהיה שלום קבוע ורציני, ההשפעה של חמאס וחיזבאללה תקטן ובסופו של דבר הם יאבדו את השפעתם. תמיד יהיו קיצוניים בצד הפלסטינאי, כפי שיש בצד הישראלי, אך מפלגות אילו יהפכו למיעוט מבלי יכולת להשפיע על עתיד הארץ. אם יהיה שלום, יהיו פחות קיצוניים ואנשים לא יזדקקו יותר לקיצוניים.
שאלה: האם אתה חושב שישראל צריכה לנהל משא ומתן עם חמאס? האם גם ישראל וכן ארצות הברית והאיחוד האירופאי צריכים לנהל דו-שיח עם חמאס?
תשובה: ישראל, האיחוד האירופאי והקהילה הבינלאומית חייבים לדבר עם השלטונות הפלסטינאים ולקבל את העובדה שהחמאס משתתף בשלטון הפלסטינאי. אך כאשר החמאס נכנס לממשלה הפלסטינאית, הקהילה הבינלאומית החרימה כל קשר עם הפלסטינאים. יש צורך להכיר באפשרות שהרשויות הפלסטינאיות יוכלו להתאחד שוב, מכיוון שאי אפשר לעשות שלום רק עם חלק מהעם הפלסטינאי. יש יותר ממיליון וחצי איש המתגוררים ברצועת עזה ועובדה זו צריכה להילקח בחשבון. לכן, שתי הקבוצות חייבות להתאחד ולהיות ישות פלסטינאית אחת המייצגת ביחד את רצון הפלסטינאים. כך יוכלו ישראל והקהילה הבינלאומית להגיע להסכמי שלום. אך כל עוד החמאס מוחרם, וכשהוא בממשלה כל הפלסטינאים מוחרמים, אנו נכנסים למבוי סתום.
שאלה: כאשר נפגשת עם אבו-מאזן (מחמוד עבאס), האם יעצת לו לחדש את הדיאלוג עם חמאס?
תשובה: זוהי העצה שלנו – ששני הפלגים של העם הפלסטינאי יתאחדו שוב. קשר זה אינו תלוי רק באבו-מאזן אלא גם בקהילה הבינלאומית. שהרי כאשר האיחוד יתממש ולחמאס תהיה זכות להיות חלק מהממשלה, הקהילה הבינלאומית שוב תחרים את כולם.
שאלה: איזו עצה תוכל לתת לקהילה הבינלאומית?
תשובה: לעזוב את הפלסטינאים בשקט ולתת להם להתאחד ופשוט לפעול ביחד. ואם החמאס יהיה בשלטון הפלסטינאי, יש לכבד את רצון העם.
שאלה: היית פטריארך במשך 20 שנה. מה הייתה התקופה הקשה ביותר?
תשובה: בכל התקופות היה קשה משום שלא הפסקנו לחיות באותו סכסוך. כל יום חזר על קודמו וכל שנה על קודמתה: אלימות וקורבנות בצד הפלסטינאי ובצד הישראלי.
הייתה תקופה של הפסקת אש ויכולנו לחגוג את יובל ה 2000 ואת ביקורו של האפיפיור. זו הייתה התקופה הפחות קשה, אך מלבדה בכל שאר הזמנים חווינו קשיים והחיים הקשים הפכו לקריאה שלנו ולהרגל.
שאלה: במכתבך כרועה רוחני אמרת שאין לך כספים או חשבון בנק. איך תתקיים מעכשיו?
תשובה: אני אגור בפטריארכיה. אין לי משכורת או חשבון בנק, אך ממסד הפטריארכיה דואג לצרכי כפי שהוא דואג לכל כהן-דת אחר. הפטריארכיה דואגת לאוכל, לשירותי בריאות, למגורים וכדומה עבור כל הכוהנים בגמלאות. אנו חלק מקהילה שלא נוטשת אף פעם את חבריה.
שאלה: האם אתה מצטער לצאת לפרישה?
תשובה: מצטער? כאשר עובדים בשירות האלוהים, אנחנו לא חפצים בקריירה מקצועית, אלא אנו חיים בשליחות. השליחות ניתנת לנו. כשהיא מסתיימת, אנו פשוט מפקידים אותה בחזרה בידיים של הנותנים. יש הבדל בין מנהיג דתי לבין מנהיג פוליטי.
שאלה: היית הפטריארך הראשון ממוצא פלסטיני מאז הצלבנים: האם היותך פטריארך פלסטינאי שינתה משהו?
תשובה: זה שינה משהו בכך שהכנסייה בחרה רועה רוחני מבין אנשי הכהונה המקומיים שלה. הבחירה של פטריארך פלסטינאי עבור הכנסייה הפלסטינאית היא דבר נורמאלי ולא משהו היוצא מין הכלל. זה המצב בכל כנסיות העולם. הרועים נבחרים משורות כוהני הדת והאנשים המקומיים. מה שמהווה שינוי במצב בארץ, שהוא מצב של סכסוך, זה שהפלסטינאים קיימים מצד אחד והישראלים בצד השני. הפלסטינאים, באם נוצרים או מוסלמים, הרגישו שכעת יש מנהיג חדש שיכול לדבר בעדם, להשתתף בחייהם, ולפעול למען השלום. אך תמיד הייתי צריך לנהוג בזהירות, שכן אם אומר לישראלים: "יש לכם את הזכות המלאה לשרת ולהגן על עמכם", ולפלסטינאים אומר: "אתם פלסטינאים ויש לכם זכות מלאה לשרת ולהגן על עמכם", עלי לזכור שככהן-דת והגמון, באם פלסטינאי או לאו, אני בשירות כולם. איש דת אינו מוגבל לשרת רק את עמו, ואם כי הוא בעד עמו הוא בעת ובעונה אחת בשירות כל אדם איתו הוא חי, ופה הרי אנו חיים עם שני עמים. לכן, אחריותי כהגמון וכנוצרי נפרשת וכוללת את הפלסטינאים והישראלים. כיום, הפלסטינאים הוא עם מדוכא ותחת כיבוש ולכן אנו אומרים: "הכיבוש חייב להסתיים". אל הישראלים אנו אומרים: "אתם הכובשים ואתם צריכים לשים סוף לכיבוש".
שאלה: מה יהיה תפקידך עכשיו?
תשובה: להגמון יש שלושה תפקידים: לקדש, ללמד, ולהנהיג. בזמן הפרישה, תפקיד ההנהגה עובר אל מישהו אחר, אך שני התפקידים האחרים נשארים: קידוש והוראה. לכן, יש עדיין הרבה מה לעשות.
שאלה: האם תיתן לשליחותך תפקיד פוליטי?
תשובה: לא כל כך פוליטי אלא נוצרי, אך אהיה נוצרי הצועד אל תוך הזירה הפוליטית מכיוון שפה החיים האנושיים הם פוליטיים. זו לא הפוליטיקה של מפלגות השמאל והימין, אלא התמקדות בחיי אדם מאוימים, בין אם הם פלסטינים או ישראלים. זה המשך המחויבות שיש לכל אדם בארץ, ישראלי ופלסטינאי כאחד.
ראיינה, מרי-ארמל בוליאו