יום שבת, ה-14 בספטמבר, תשע בבוקר. האחים הפרנציסקאנים יצאו בתהלוכה ממנזר סאן סלבטורה לעבר הבזיליקה של כנסיית הקבר על מנת לחגוג את יום החג של יום תפארת הצלב. מהקפלה של ההתגלות למרים מגדלנה, הם טיפסו לאולם האבירים,היכן שהמתינו כל המאמינים "על מנת להיכנס אל עושרו של חוכמת האל", אמר יוחנן הקדוש של הצלב, "יש להיכנס באמצעות הדלת, דלת זו היא הצלב". סינתזה של רז הפסחא, "דלת" זו שישוע מזמין אותנו לפגוש בו, ועץ זה זכה לכבוד ולהערצה כמעט 1700 שנים,ומביא יחד נוצרים מארץ הקודש ועולי רגל מכל העולם ביום זה בכל שנה. יום זה גם מנציח את השחרור של הצלב הקדוש שהושג מחדש מידי הפרסים בשנת 628.
יום תפארת הצלב נחוג ע"י סן הקוסטוד החדש, האח דוברומיר ג'סטל (ראה מאמר). בדרשה שלו, האח דוברומיר הדגיש כי הכנסייה, כמו הבריתה החדשה, היא חדירה מוחלטת ע"י הרז של הצלב: סמל של ההשפלה העמוקה ביותר של המשיח. היא גם כן "עקרון התחייה". הרי באמצעות הצלב ישוע גם קם לתחייה. לכן, התפארת של הצלב.
האח דובומיר פנה אל הנקהלים בבקשה לבחור בדרך של חיי אמונה ויום מן הימים לקום לתחייה ע"י הצלב. אולם אמונה זו אינה קבלה פשוטה של הצליבה, משום שאינה דורשת בהכרת האמונה. "מה שנדרש הוא להאמין בכל דבר שישוע הביא עימו באמצעות הצלב." האמונה צריכה לקבל פרשות באמצעות חיים נוצריים, כלומר – חיקוי של ישוע המשיח: "אהוב את אויביך, עשה טוב לשונא אותך, ברך את מקלליך" (לוקס ו:39). הצלב היה רצון האל, האב, ולרצון זה ישוע היה נאמן על מנת לקום לתחייה עימו. לסלוח לאחרים כפי שהוא סלח. לחקות את ישוע המשיח הינו "לקלף את השכבות מעצמך". לסחוב את הצלב הינה ללכת בדוגמא זו. באמצעות צליבתו הוא" נכנס למלכות האל" כפי ששאול הקדוש הזכיר לנו באגרת אל הפיליפים. הוא האדון שאליו הנוצרי צריך להקדיש את חייו.
בסיום הדרשה, האח דוברומיר בחר לצטט את מילותיו של האפיפיור פרנסיס מיום שלאחר בחירתו: "ארצה שכל אחד מאיתנו, לאחר ימין אלו של חסד, יהיה אומץ – האומץ – ללכת בנוכחות האדון, עם הצלב האדון: לבנות את הכנסייה על דם המשיח, שנשפך על הצלב, ולהודות במלכות האחת, בישוע הצלוב. בדרך זו, הכנסייה תתקדם קדימה."
SC/MAB
יום תפארת הצלב נחוג ע"י סן הקוסטוד החדש, האח דוברומיר ג'סטל (ראה מאמר). בדרשה שלו, האח דוברומיר הדגיש כי הכנסייה, כמו הבריתה החדשה, היא חדירה מוחלטת ע"י הרז של הצלב: סמל של ההשפלה העמוקה ביותר של המשיח. היא גם כן "עקרון התחייה". הרי באמצעות הצלב ישוע גם קם לתחייה. לכן, התפארת של הצלב.
האח דובומיר פנה אל הנקהלים בבקשה לבחור בדרך של חיי אמונה ויום מן הימים לקום לתחייה ע"י הצלב. אולם אמונה זו אינה קבלה פשוטה של הצליבה, משום שאינה דורשת בהכרת האמונה. "מה שנדרש הוא להאמין בכל דבר שישוע הביא עימו באמצעות הצלב." האמונה צריכה לקבל פרשות באמצעות חיים נוצריים, כלומר – חיקוי של ישוע המשיח: "אהוב את אויביך, עשה טוב לשונא אותך, ברך את מקלליך" (לוקס ו:39). הצלב היה רצון האל, האב, ולרצון זה ישוע היה נאמן על מנת לקום לתחייה עימו. לסלוח לאחרים כפי שהוא סלח. לחקות את ישוע המשיח הינו "לקלף את השכבות מעצמך". לסחוב את הצלב הינה ללכת בדוגמא זו. באמצעות צליבתו הוא" נכנס למלכות האל" כפי ששאול הקדוש הזכיר לנו באגרת אל הפיליפים. הוא האדון שאליו הנוצרי צריך להקדיש את חייו.
בסיום הדרשה, האח דוברומיר בחר לצטט את מילותיו של האפיפיור פרנסיס מיום שלאחר בחירתו: "ארצה שכל אחד מאיתנו, לאחר ימין אלו של חסד, יהיה אומץ – האומץ – ללכת בנוכחות האדון, עם הצלב האדון: לבנות את הכנסייה על דם המשיח, שנשפך על הצלב, ולהודות במלכות האחת, בישוע הצלוב. בדרך זו, הכנסייה תתקדם קדימה."
SC/MAB