ביום שלישי, ה-7 במאי, הפרנציסקאנים של הקוסטודיה הלכו לכנסיית הקבר על מנת לחגוג את יום החג של מציאת הצלב הקדוש. כשהדוכנים והחנויות של השוק כמעט בקושי פתוחים למשך היום, הבזיליקה היתה עדה להגעתם של מספר גדול מאד של עולי רגל. רובם היו סלאביים שהגיעו לחגוג בירושלים את חג הפסחא (האורתודוכסי). ביום שבת האחרון הכנסיות האורתודוכסיות חגגו את מה שהכי סימבולי מטקסי הפסחא: האש הקדושה [שבת האור]. אירוע זה נחוג חמישה שבועות לאחר הכנסייה הקתולית והפרוטסטנטית משום שלהם [אורתודוכסים] יש חישוב משלהם של תאריך חג הפסחא.
כנסיית הקבר שבה לשקט היחסי שלה, אולם חגיגת האירוע בקריפטה של הלנה הקדושה אפשרה לאחים הפרנציסקאנים לעשות זאת כהנצחה.
התאריך של ה-7 במאי נבחר כתאריך של יום החג של מציאת הצלב הקדוש משום שב-7 במאי בשנת 351 לספירה "גוף מאיר וגדול, בצורת צלב, הופיע בשמיים, מעל לגולגולתה ומגיע רחוק עד להר הזיתים הקדוש" (מכתב מקיריל הקדוש של ירושלים לקיסר קונסטנטין, 351), כפי שמתואר בקפלה הארמנית. יום חג זה לא נחוד עוד בכנסיה הרומית קתולית למעט בירושלים.
הקריפטה של הלנה הקדושה לא היתה גדולה דיה על מנת להכיל את המספר המצומצם של עמאים מקומיים ועולי רגל מחו"ל שרצו לקחת חלק באירוע, כך שהם מצאו מקום על גרם המדרגות בקפלה הארמנית של הצלב.
לא כולם יכלו לשמוע את הדרשה היפה של הקוסטוד, שערך את הטקס, והעניק חיים חדשים לחזיון, לא רק של הצלב, אלא גם של הציות.
יש לזכור כי השנה הכנסייה חגגת שת יום השנה ה-100 של האדיקט של קונסטנטין (הידוע כאדיקט של מילאן), אשר אפשר את הפולחן הנוצרי באימפריה הרומית, ובכך הביא לבנייה הראשונה של הבזיליקה של התחייה, והקוסטוד בחר להרהר באגרת אל השליחים (פרק ב:11-50) שבו ישוע מוצג כאדם החדש. אולם היכן שאדם באמצעות החטא הראשון שלו איבד את כבודו כבן האל, ישוע מחזיר אותו אלינו באמצעות הציות שלו.
הציות משחרר אותנו מהרצון לכוח ועוצמה מהגביר אלימות ואי צדק. ציות זה – סימן לנאמנות ולאמונה, מוכיח את אהבתו הלא מותנית של האל – מביא את כל מי שבוחר לחקות זאת ולהכניס לחייו מערכת יחסים חדשה עם האב [האל] ופותח פתח לדינאמיות חדשה של חיים.
האירוע החל בערב שלפני כן עם תפילת ערבית הראשונה במהלך התהלוכה היומית, יום החג הביא את האחים הפרנציסקאנים שוב יחד לקריאת מקראות שהתרחש בחצות. האירוע הסתיים עם תהלוכה שהקיפה את קברו הריק של ישוע האדון שלוש פעמים, כשהקוסטוד נשא את השריד של הצלב האמיתי ולאחר מכן המאמינים יכלו לתת לשריד זה כבוד.
כנסיית הקבר שבה לשקט היחסי שלה, אולם חגיגת האירוע בקריפטה של הלנה הקדושה אפשרה לאחים הפרנציסקאנים לעשות זאת כהנצחה.
התאריך של ה-7 במאי נבחר כתאריך של יום החג של מציאת הצלב הקדוש משום שב-7 במאי בשנת 351 לספירה "גוף מאיר וגדול, בצורת צלב, הופיע בשמיים, מעל לגולגולתה ומגיע רחוק עד להר הזיתים הקדוש" (מכתב מקיריל הקדוש של ירושלים לקיסר קונסטנטין, 351), כפי שמתואר בקפלה הארמנית. יום חג זה לא נחוד עוד בכנסיה הרומית קתולית למעט בירושלים.
הקריפטה של הלנה הקדושה לא היתה גדולה דיה על מנת להכיל את המספר המצומצם של עמאים מקומיים ועולי רגל מחו"ל שרצו לקחת חלק באירוע, כך שהם מצאו מקום על גרם המדרגות בקפלה הארמנית של הצלב.
לא כולם יכלו לשמוע את הדרשה היפה של הקוסטוד, שערך את הטקס, והעניק חיים חדשים לחזיון, לא רק של הצלב, אלא גם של הציות.
יש לזכור כי השנה הכנסייה חגגת שת יום השנה ה-100 של האדיקט של קונסטנטין (הידוע כאדיקט של מילאן), אשר אפשר את הפולחן הנוצרי באימפריה הרומית, ובכך הביא לבנייה הראשונה של הבזיליקה של התחייה, והקוסטוד בחר להרהר באגרת אל השליחים (פרק ב:11-50) שבו ישוע מוצג כאדם החדש. אולם היכן שאדם באמצעות החטא הראשון שלו איבד את כבודו כבן האל, ישוע מחזיר אותו אלינו באמצעות הציות שלו.
הציות משחרר אותנו מהרצון לכוח ועוצמה מהגביר אלימות ואי צדק. ציות זה – סימן לנאמנות ולאמונה, מוכיח את אהבתו הלא מותנית של האל – מביא את כל מי שבוחר לחקות זאת ולהכניס לחייו מערכת יחסים חדשה עם האב [האל] ופותח פתח לדינאמיות חדשה של חיים.
האירוע החל בערב שלפני כן עם תפילת ערבית הראשונה במהלך התהלוכה היומית, יום החג הביא את האחים הפרנציסקאנים שוב יחד לקריאת מקראות שהתרחש בחצות. האירוע הסתיים עם תהלוכה שהקיפה את קברו הריק של ישוע האדון שלוש פעמים, כשהקוסטוד נשא את השריד של הצלב האמיתי ולאחר מכן המאמינים יכלו לתת לשריד זה כבוד.