"הצלב אינו רק אירוע, הוא אורח חיים ומעל לכל - כל החיים שלנו כאן, בארץ זו. זהו אורח החיים שלנו, של נתינת חיים, של ציות ולהיות עני; זהו הסוד של השלום שלנו, הוא המחילה שלנו, הוא החופש והשמחה שלנו. ואם זה חסר, אז אנו מתדרדרים שוב לעבדות, שהינה עבדות של ציות לעצמנו". מה הטקס של הצגת הצלב מספר לנו כאן ועכשיו, היום?
במילותיו של האב הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, זו התזכורת עבורנו למצוא את הצלב שוב, לאפשר לישוע לנהל את החיים של כל אחד מאיתנו. הגילוי מחדש של הצלב, אשר מונצח בירושלים-7 במאי בכל שנה, מיוחס באופן מסורתי להלנה הקדושה. במחצית הראשונה של המאה ה-4, אימו של הקיסר קונסטינוס הגיעה למקומות הקדושים במסגרת עלייה לרגל. לא רחוק מהגולגולתא, האגדה מספרת שהיא מצאה שלושה צלבים ושאלה מאת האל לסימן שתוכל לזהות את זה שעליו נצלב ישוע. בסמוך לאחד מהם, הנס של האדם המת שקם לתחייה היה התשובה שהלנה חיכתה לה.
כיום, לאחר שנים רבות, ארץ זו ממשיכה לזכור את הגילוי מחדש של צלב זה אשר אבד ויש לחפשו ולמוצאו שוב.
אחר הצהריים של יום שישי, תהלוכה טקסית ותפילות ערבית
המקום של גילוי הצלב הינו במקום הנמוך ביותר של המחצבה הישנה היכן שהבזיליקה של התחייה ניצבת כיום. ניתן להגיע אליה ע" ירידה במדרגות מהקפלה המוקדשת להלנה הקדושה. נמצא שם מזבח קטן, שמימינו ישנו שער המסמן את המקום של מציאתו של הצלב.
בארץ זו, היכן ש"כאן" הינו חשוב משם שכל אבן עטופה בזכרויות, המקום מסומן על פי המסורת כמקום שבו צלבו של ישוע נמצא והפך למקום מרכזי שבו חוגגים זאת משך יומיים. בקריפטה, בשעות אחר הצהריים ביום שישי הופך למרכז הטקס משך יומיים. בקרפטה, תהלוכת אחר הצהריים של יום שישי – אשר מתרחשת לאחר הכניסה הטקסית של הקוסטוד ומסתיימת בהקפה של הקבר הריק שלוש פעמים – נעצרת בתפילת ערבית טקסית.
התהלוכה של ליל השימורים מאופיינת וממובחנת ע"י החרוז והפיוט של "ווקסילה רג'יס" [לטינית], ההמנון אשר מושר אודות הגולגולתא, במקום הצליבה. רק בהנצחת מציאת הצלב, שהמילים המופנות לצלב הקדוש משתנות, "אלקטה דיגנו סטיפיטה, טאם סנקטה ממברה טנגרה" [לטינית], נבחר לשאת גוף קדוש שכזה.
יום שבת בבוקר של סעודת האדון הטקסית שנערכת ע" האב הקוסטוד
המקום של מציאת הצב, קצת לפני 09:30 ביום שבת טקסי זה מקבל את הגעת האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה עם חוגגים הלבושים בגלימות אדומות. הם עושים את דרכם בקריפטה דרך עולי הרגל אשר הינם מצטופפים על מדרגות האבן. כל העיניים נשואות אל השריד של הצלב, אשר מאוחר יותר – עם סיום הטקס מוצגים – הקוסטוד לוקח אותו בתהלוכה שחוזרת על עצמה שלוש פעמים מסביב למקום של ה-אנסטזיס ולאחר מכן יציע אותו לנשיקה של דבקות לכל הנוכחים.
בדרשתו, האב פיצהבלה מזכר את הערך הסימבולי של יום חג זה – הצלב כ"אורח חיים", הצלב אשר "פותח את כל הרז של האדם, ללא השארה של דבר מה מבחוץ" וחייב להתגלות מחדש ולגלות בעצמך – אולם גם רז היסטורי. הנס שאפשר לזהות את הצלב האמיתי ולומר לנו כי "היכן שהתגבר על המוות, החיים יכולים לשגשג." וכי האישה הקדושה הזו שבאה למקומות הקדושים לפני מאות רבות, ואשר לה המסורת מייחסת את מתן הגילוי. "לכל אירוע הנקשר לישועה ישנו דבר מה הדומה לליבה של האישה. או ליתר דיוק, ככלל, יש בו בדבר מה הדומה ללב: ישנה דלת על מנת דרכה ע"י אהבה, תשוקה והנכונות ללכת לא רק אחרי דרך של חישוב והסקה, אלא של חמלה וסנטימנט. הצלב לא יכול להיות מובן; הוא דבר מה שניתן לחבבו,להתאהב בו, לחוש תדהמה ממנו,להתרגש ממנו, להמשך על ידו ולהרהר עליו."
מאת – סרנה פיציריאלו
צילום – מרקו גבסו
הטקס של הלילה של ליל השימורים
באמצע הלילה, האחים הפרנציסקאנים של סאן סלבטורה הלכו לבזיליקה של התחייה בליווי של הקוסטוד של ארץ הקודש, האב פיירבטיסטה פיצהבלה לטקס אפיפיורי של ליל השימורים. אנשי דת אחרים ומאמינים המתינו בקפלה של ההתגלות. התהלוכה עם שרידי הצלב הקדוש החלה כאן והגיעה למקום שבו נתגלו מחדש לצלילי שירת "וקסילה רג'יס".
ה"אורמוס" של ליטורגיה זו מראה על רוחניות וקומפוזיציה פואטית של טקסיות רבה: "אל תאפשר לרוע לפלוש לארץ כולה; כמו שכל משקלו של הטבע האנושי ניתן בירושה לישוע המשיח, בנך, אשר לקח אותו עם אנושיותו לתוך חזה של הבתולה מרים. אפשר לנו לחיות בו, משום שאנו, כל אחד מאיתנו הוא אחד מאיבריו. תן לנו לשרת אותו ביראה, האב, האל, ואפשר לנו להשיג את הפרס של האושר העילאי."
הדיווח של מציאתו מחדש של הצלב הקדוש ע" הלנה הקדושה, נלקח מתוך ההיסטוריה של הכנסייה מאת רופינוס הקדוש, ונקרא בעת הטקס. כמו בשאר ליל השימורים האחרים, היה זה הקוסטוד עצמו אשר ערך את הליטורגיה, בקריאת הבשורה הקדושה.
בשעה של "טה דאום" הושר, קטורת בערה במקום של הגילוי מחדש, וסומן ע"י אבן פשוטה שהונחה מתחת לסלע הנמוך ביותר של המחצבה המחזיקה את הקפלה.
מאת – ריקרדו צריאני