הקפלה של הלנה הקדושה קושטה לבסוף. הפשטות הרגילה של הכיסוי של קפלה זו התחלף לגוונים של אדום וזהב. היום, החלל העמוק ביותר בתוך מתחם האבן שהיה לכנסיית הקבר בזמנו של ישוע חזר אחורנית מבחינת הזמן.
יום החג של גילויו של הצלב היכן שנזרק הצלב האמיתי לאחר הצליבה, מתחת לגולגולתא.זהו המקום שפי המסורת הלנה הקדושה מצאה אותו במאה ה-4. כיום, הנקודה הנמוכה ביותר של הבזיליקה מרוממת אותנו לשמיים. היום זהו יום החג של הגילוי של הצלב שנחוג בקפלה הנושאת את שמה של קדושה זו.
יום חג זה נחוג ב-7 במאי ואין הוא קיים עוד בלוח השנה הליטורגי מחוץ לירושלים (ובמנזרים). אולם זהו יום טקסי עיקרי בכנסיית הקבר בירושלים. הטקסיות מתחילה עם תפילת הערבית הראשונה בקפלה של הגילוי, כוללת את המקצב של התהלוכה היום יומית, לתוך מה שהם משולבים בתוכו. יום חג זה עדיין נחוג באמצע הלילה כשדלתות של כנסיית הקבר נפתחות לפני התהלוכה של הפרנציסקאנים לרגל טקס המקראות בשעה חצות וחצי. ושוב, למחרת עם הלל ביחד עם אירוע של ההוחדה [אוכריסטיה].
שיא הטקס הינו ללא ספק התהלוכה של הגילוי לתוך הקפלה של הקבר הריק. שלושה הקפות מסביב למקום הקדוש נערכים שבהם זוכים לקבל ברכה: לפני הקבר, בקפלה של ההתגלות של ישוע המשיח למרים המגדלית ולבסוף בקפלה של הסקרמנט המבורך או לקפלה שבה ישוע המשיח נגלה לפני אימו.
האח דוברומיר ג'סטל, סגן הקוסטוד, ערך את הטקס. "הצלב הינו שלב מעבר הכרחי במסגרת הכבוד והתהילה של התחייה. הוא, אשר קיבל סימן של הטבילה בצורת צלב, מתבונן בצלב ובליבו יכול לראות את ישוע שקם מן המתים מהצלב. אולם אין זה מספיק. הרז של הצלב חייב להיהפך לקריטריון של כל הפעולות והמעשים בחיינו. בלעדיו, האמונה שלנו הופכת סטרילית ולא ריאליסטית. הצלב מרומם את האדם ואת חייו אם כל המעשים שלנו מודרכים על ידי הלוגיקה של הצלב. נסו לחוש את אותם התחושות כמו ישוע המשיח. על מנת לזכות יש להפסיד או לאבד, כפי שישוע עשה. הכשלון הנראה לעין של הצלב הופך לנצחון של האהבה. מי ייתן והצלב של ישוע המשיח שאנו מרוממים היום יהיה עבורנו גם סימן לישועה." מילותיו של סגן הקוסטוד נשמעו היטב בדממה שבקרב קהל המאמינים הנרגש.
במהלך התהלוכה, הקהל גדל, נמשך לסימן אולטימטיבי זה של הישועה. מריה, עולה רגל מצכיה, בכתה. "דמעות של שמחה" אמרה "משום שעל ידי מותו על הצלב, הוא הביא לנו את הישועה."
יום החג של גילויו של הצלב היכן שנזרק הצלב האמיתי לאחר הצליבה, מתחת לגולגולתא.זהו המקום שפי המסורת הלנה הקדושה מצאה אותו במאה ה-4. כיום, הנקודה הנמוכה ביותר של הבזיליקה מרוממת אותנו לשמיים. היום זהו יום החג של הגילוי של הצלב שנחוג בקפלה הנושאת את שמה של קדושה זו.
יום חג זה נחוג ב-7 במאי ואין הוא קיים עוד בלוח השנה הליטורגי מחוץ לירושלים (ובמנזרים). אולם זהו יום טקסי עיקרי בכנסיית הקבר בירושלים. הטקסיות מתחילה עם תפילת הערבית הראשונה בקפלה של הגילוי, כוללת את המקצב של התהלוכה היום יומית, לתוך מה שהם משולבים בתוכו. יום חג זה עדיין נחוג באמצע הלילה כשדלתות של כנסיית הקבר נפתחות לפני התהלוכה של הפרנציסקאנים לרגל טקס המקראות בשעה חצות וחצי. ושוב, למחרת עם הלל ביחד עם אירוע של ההוחדה [אוכריסטיה].
שיא הטקס הינו ללא ספק התהלוכה של הגילוי לתוך הקפלה של הקבר הריק. שלושה הקפות מסביב למקום הקדוש נערכים שבהם זוכים לקבל ברכה: לפני הקבר, בקפלה של ההתגלות של ישוע המשיח למרים המגדלית ולבסוף בקפלה של הסקרמנט המבורך או לקפלה שבה ישוע המשיח נגלה לפני אימו.
האח דוברומיר ג'סטל, סגן הקוסטוד, ערך את הטקס. "הצלב הינו שלב מעבר הכרחי במסגרת הכבוד והתהילה של התחייה. הוא, אשר קיבל סימן של הטבילה בצורת צלב, מתבונן בצלב ובליבו יכול לראות את ישוע שקם מן המתים מהצלב. אולם אין זה מספיק. הרז של הצלב חייב להיהפך לקריטריון של כל הפעולות והמעשים בחיינו. בלעדיו, האמונה שלנו הופכת סטרילית ולא ריאליסטית. הצלב מרומם את האדם ואת חייו אם כל המעשים שלנו מודרכים על ידי הלוגיקה של הצלב. נסו לחוש את אותם התחושות כמו ישוע המשיח. על מנת לזכות יש להפסיד או לאבד, כפי שישוע עשה. הכשלון הנראה לעין של הצלב הופך לנצחון של האהבה. מי ייתן והצלב של ישוע המשיח שאנו מרוממים היום יהיה עבורנו גם סימן לישועה." מילותיו של סגן הקוסטוד נשמעו היטב בדממה שבקרב קהל המאמינים הנרגש.
במהלך התהלוכה, הקהל גדל, נמשך לסימן אולטימטיבי זה של הישועה. מריה, עולה רגל מצכיה, בכתה. "דמעות של שמחה" אמרה "משום שעל ידי מותו על הצלב, הוא הביא לנו את הישועה."