ה 5 עד ה 11 בספטמבר 2008 – "שאול, מרודף לשליח של ישוע המשיח" היה הנושא שהנחה את המדיטציה והמחשבות בצעדה הפרנציסקאנית הרביעית בסוריה. בדומה להדרכה שנתן שאול הקדוש (או פאולוס), מטרתה של הצעדה הייתה להנחות אותנו כך שנוכל גם אנו להכיר, לאהוב וללכת בעקבות אלוהינו!
דמותו של שאול הקדוש והתיאולוגיה שלו הינם נושאים עשירים מאוד למדיטציה וללימוד, בעיקר בשנה זו שבה, על פי הזמנתו של האפיפיור ברוך (בנדיקטוס) ה-16, הכנסייה כולה חוגגת את יובל שנת האלפיים להולדתו של השליח אל העמים. ואנו, בני הנוער של סוריה, הארץ שבה התרחשו האירועים הגדולים ביותר בחייו של שאול הקדוש – שכן אלוהים קרא לו כשהיה בדרך לדמשק – לא יכולנו שלא ללכת לשם כשאנו מהרהרים בחשיבות האירוע זה, ועל הקשרו לסיפורים האישיים של כל אחד מאיתנו.
מלומד ידוע בן זממנו, מסביר כי על מנת להבין את התיאולוגיה של שאול, אין זה מספיק להתחיל מהעיר תרסוס שבה נולד וגדל שאול בגיל צעיר; אין זה מספיק להתחיל מירושלים, העיר בה התחנך והוכיח את יכולתו לעמוד בציפיות של השליחים, ובייחוד בציפיותיו של השליח שמעון-כיפא (פטרוס); אין זה מספיק להתחיל מהעיר אנטיוכיה, העיר שהפכה למרכז ממנו יצא לכל מסעותיו להפצת האמונה. באופן טבעי, ערים אלו היו חשובות בעיצובו של שאול ותרמו לצמיחתו הן מבחינה מוסרית והן מבחינה רוחנית. אולם כדי להיכנס אל דרך מחשבתו של שאול, ולהבין את גישתו לגבי ישוע המשיח ולגבי רז הישועה – יש צורך להתחיל מדמשק משום שדמשק מייצגת את הרגע שבו התרחשה ההארה הראשונה ובה החל שינוי הכיוון שעיצב את שאר חייו (קרלו גידלי, "שנה אחת עם שאול הקדוש").
ימים אלו של אושר ותפילה שבמהלכה, מלווים בשליח אל העמים, עברנו באזור הצפוני של המיסיון שלנו: חסניה (Ghassanieh), יקוביה (Yacubieh) ו-קנאיה (Knayeh), מזכירים את המקור שלנו ככנסיית השליחים בסוריה. המקומות נמצאים רק קילומטרים ספורים מהעיר המפורסמת של אנטיוכיה. ההשתתפות של בני הנוער השנה הייתה משמעותית, הן עקב המספר הרב של המשתתפים והן עקב ארצות המוצא השונות שלהם, שכן הם הגיעו מסוריה ומחוצה לה (ירדן, לבנון, עיראק ומצרים). "ריבוי צבעי הלאום" של המשתתפים העניק יסוד של עושר ואפשר נתינה הדדית של מתנות תרבותיות. . השתתפותם של חמישה נזירים מהמסדר הפרנציסקאני (friars minor - האב בהג’אט קאראקש, האב ראמי אסאקרייה, האב איברהים סבח, האב ראמי פטראקי והאב פיראס לוטפי) וארבע נזירות (שתיים מן "המיסיון של מרים", אחת מ"דורות’י הקדושה", ונזירה פרנציסקאנית מ"הלב הטהור של מרים") יצרה אווירה מחזקת של אחוות אחים. בחגיגת שנת היובל של שאול הקדוש, מונסיניור ג’וזפה נאזארו, האחראי האזורי מטעם האפיפיור בסוריה, העניק למשתתפים בצעדה מחילה מלאה.
אנו מוסרים את תודותינו הלבביות לכל האחים אשר תמכו בנו בכל סוג של עזרה וסיוע שהוא, הן רוחנית והן חומרית. תודותינו נתונות בייחוד לאב איבראהים יונס, לאב אנטון לוקסה, לאב האנה ג’אלוף ולאב ג’ורג’ אבו-חזן. המטרות העיקריות של הצעדה הן ליצור הזדמנות לעידוד אילו הנקראים לשירות בכנסייה, לסייע לצעירים לשמוע את קול האדון ולהזמינם להשיב בנדיבות: "אלוהים, מה היית רוצה שאעשה?". לכן, מבקש אני מכם, להצטרף אלינו בתפילותינו, כדי שהאדון יברך אותנו ברבים הנענים לקריאתו לשרת בכנסייה, כפי שליבו חפץ.
האב הפרנציסקאני פיראס לוטפי
מסייע לנקראים לשרת בכנסייה בסוריה
דמותו של שאול הקדוש והתיאולוגיה שלו הינם נושאים עשירים מאוד למדיטציה וללימוד, בעיקר בשנה זו שבה, על פי הזמנתו של האפיפיור ברוך (בנדיקטוס) ה-16, הכנסייה כולה חוגגת את יובל שנת האלפיים להולדתו של השליח אל העמים. ואנו, בני הנוער של סוריה, הארץ שבה התרחשו האירועים הגדולים ביותר בחייו של שאול הקדוש – שכן אלוהים קרא לו כשהיה בדרך לדמשק – לא יכולנו שלא ללכת לשם כשאנו מהרהרים בחשיבות האירוע זה, ועל הקשרו לסיפורים האישיים של כל אחד מאיתנו.
מלומד ידוע בן זממנו, מסביר כי על מנת להבין את התיאולוגיה של שאול, אין זה מספיק להתחיל מהעיר תרסוס שבה נולד וגדל שאול בגיל צעיר; אין זה מספיק להתחיל מירושלים, העיר בה התחנך והוכיח את יכולתו לעמוד בציפיות של השליחים, ובייחוד בציפיותיו של השליח שמעון-כיפא (פטרוס); אין זה מספיק להתחיל מהעיר אנטיוכיה, העיר שהפכה למרכז ממנו יצא לכל מסעותיו להפצת האמונה. באופן טבעי, ערים אלו היו חשובות בעיצובו של שאול ותרמו לצמיחתו הן מבחינה מוסרית והן מבחינה רוחנית. אולם כדי להיכנס אל דרך מחשבתו של שאול, ולהבין את גישתו לגבי ישוע המשיח ולגבי רז הישועה – יש צורך להתחיל מדמשק משום שדמשק מייצגת את הרגע שבו התרחשה ההארה הראשונה ובה החל שינוי הכיוון שעיצב את שאר חייו (קרלו גידלי, "שנה אחת עם שאול הקדוש").
ימים אלו של אושר ותפילה שבמהלכה, מלווים בשליח אל העמים, עברנו באזור הצפוני של המיסיון שלנו: חסניה (Ghassanieh), יקוביה (Yacubieh) ו-קנאיה (Knayeh), מזכירים את המקור שלנו ככנסיית השליחים בסוריה. המקומות נמצאים רק קילומטרים ספורים מהעיר המפורסמת של אנטיוכיה. ההשתתפות של בני הנוער השנה הייתה משמעותית, הן עקב המספר הרב של המשתתפים והן עקב ארצות המוצא השונות שלהם, שכן הם הגיעו מסוריה ומחוצה לה (ירדן, לבנון, עיראק ומצרים). "ריבוי צבעי הלאום" של המשתתפים העניק יסוד של עושר ואפשר נתינה הדדית של מתנות תרבותיות. . השתתפותם של חמישה נזירים מהמסדר הפרנציסקאני (friars minor - האב בהג’אט קאראקש, האב ראמי אסאקרייה, האב איברהים סבח, האב ראמי פטראקי והאב פיראס לוטפי) וארבע נזירות (שתיים מן "המיסיון של מרים", אחת מ"דורות’י הקדושה", ונזירה פרנציסקאנית מ"הלב הטהור של מרים") יצרה אווירה מחזקת של אחוות אחים. בחגיגת שנת היובל של שאול הקדוש, מונסיניור ג’וזפה נאזארו, האחראי האזורי מטעם האפיפיור בסוריה, העניק למשתתפים בצעדה מחילה מלאה.
אנו מוסרים את תודותינו הלבביות לכל האחים אשר תמכו בנו בכל סוג של עזרה וסיוע שהוא, הן רוחנית והן חומרית. תודותינו נתונות בייחוד לאב איבראהים יונס, לאב אנטון לוקסה, לאב האנה ג’אלוף ולאב ג’ורג’ אבו-חזן. המטרות העיקריות של הצעדה הן ליצור הזדמנות לעידוד אילו הנקראים לשירות בכנסייה, לסייע לצעירים לשמוע את קול האדון ולהזמינם להשיב בנדיבות: "אלוהים, מה היית רוצה שאעשה?". לכן, מבקש אני מכם, להצטרף אלינו בתפילותינו, כדי שהאדון יברך אותנו ברבים הנענים לקריאתו לשרת בכנסייה, כפי שליבו חפץ.
האב הפרנציסקאני פיראס לוטפי
מסייע לנקראים לשרת בכנסייה בסוריה